לפני כמה שנים עברתי ליד טמפל עמנואל בניו-יורק, בית הכנסת הרפורמי המפורסם ביותר בעולם. החלטתי לראות במה מדובר. המקום בנוי ממש כמו כנסייה, כולל חלון הרוזטה והעוגב. שעת התפילה בשבת הייתה 11:00 - בדיוק יממה לפני תפילות יום א' הנוצריות. הסידור שלהם השמיט כל אזכור של ירושלים, ותחיית המתים נמחקה גם היא. בשורה התחתונה: זה היה הרבה יותר נוצרי מאשר יהודי.
התנועה הרפורמית החלה בגרמניה של המאה ה-19, מתוך אמונה שאם היהודים יהיו כמה שיותר דומים לנוצרים - תפחת השנאה כלפיה. השואה הוכיחה שמדובר היה בטעות טראגית. ואילו השנים שחלפו מאז, בהן התנועה הרפורמית הפכה לגדולה ביותר בין יהודי ארה"ב, לימדו שמדובר במחלה האוכלת את היהדות מבפנים. "רבנים" רפורמיים עורכים טקסי נישואין מעורבים, וחלק ניכר מצאן מרעיתם אובדים בצורה כזאת לעם היהודי. חלקם עורכים גם טקסי נישואין חד-מיניים. תמצאו טמפלי רפורמיים העורכים חגיגות בר-מצוה לכלבים, תחת השם Bark Mitzva.
לא מדובר רק בהיבטים החיצוניים-סמליים. התנועה הרפורמית כופרת לפחות בשישה מבין י"ג עיקרי האמונה היהודית, כפי שניסח אותם הרמב"ם וכפי שאומר אותם כל יהודי שומר מצוות לפחות פעם ביום. היא לא מקבלת את האמת שבנבואה, היא לא מקבלת את משה כאדון הנביאים, היא לא מקבלת את אמיתות התורה, היא לא מקבלת את נצחיות התורה, היא לא מקבלת את ביאת המשיח והיא לא מקבלת את תחיית המתים. זוהי תנועה כופרת בעיקר, פשוטו כמשמעו, שמבחינות רבות הוציאה את עצמה אל מחוץ ליהדות.
תאמרו: זו היהדות שלהם; מי אמר שהיהדות שלך היא הנכונה? התשובה פשוטה מאוד: יהדות היא דת ולאום בעת ובעונה אחת. לא כל מי שרוצה, יכול לבוא ולקבוע מהי משמעותה של דת וכיצד יש לקיים אותה - בדיוק כמו שלא כל מי שרוצה, יכול לבוא ולקבוע מהי פרשנותו של החוק. לשם כך יש גופים מוסמכים, בעלי מעמד ומסורת. על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו רואים במו עינינו, שהדרך הרפורמית נכשלה באירופה ומחסלת את העם היהודי בארה"ב.
לכן, מבחינה זו, צודקים לגמרי החרדים והרבנות הראשית בהתנגדותם הנחרצת לכל הכרה שהיא לרפורמים - במקוואות, בכותל המערבי או בכל מקום אחר. הרפורמים ליהדות הם מה שהרשימה המשותפת לכנסת: אויבים הרסניים מבפנים, המחזקים את האויבים שמחוץ. אלא שהשאלות הדתיות אינן חזות הכל.
כאמור, הרפורמים מהווים את רובה של יהדות ארה"ב וממילא את הרוב בין מנהיגיה. נאהב את זה או לא נאהב את זה - אנחנו זקוקים מאוד לתמיכתם של יהודי ארה"ב. כוחם הפוליטי, הגדול עשרות מונים מחלקם היחסי באוכלוסייה, הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך שאפילו ממשלים עוינים לישראל לא יכולים לפעול כראות עיניהם. אם יהדות ארה"ב תרגיש שישראל פונה לה עורף ותגיב בהפניית עורף משלה - תהיה לנו בעיה קשה מאוד.
זהו המלכוד בפניו ניצב
בנימין נתניהו בסוגיית הרפורמים בכלל ובבעיית הכותל בפרט. שלא לדבר על כך שנתניהו עצמו קיבל במשך שנים תרומות במיליוני שקלים מתורמים בארה"ב - ומותר לשער, שרובם משתייכים לקהילה הרפורמית. וכדי להוסיף בעיה על בעיה, בצד הישראלי יש לנתניהו עסק לא רק עם הסיעות החרדיות, אלא גם עם רבנות ראשית חרדית.
נתניהו משלם כעת את המחיר של הפקרת הרבנות בידי החרדים והעדר התמיכה במועמדים הציוניים לתפקידי הרבנים הראשיים. ולא רק הרבנים הראשיים; במועצת הרבנות הראשית חברים רבני הערים הגדולות, וגם אלו ברובם המכריע חרדים. נוסיף על כך את העובדה, שהרבנים הראשיים הנוכחיים (הרב
יצחק יוסף והרב
דוד לאו) אינם נמנים על גדולי הדור ואין להם סמכות כלשהי מעבר לתואריהם, ונבין עד כמה יהיה קשה למצוא פתרון לבעיית הכותל - שהיא כאמור רק אחת מאלו העומדות על הפרק.
לא אתיימר לומר שיש לי הצעה משלי. מה שברור לי הוא, שיהיו חייבים למצוא פשרה שתרבע את העיגול: גם לא תפגע בכבודם של הרפורמים וגם לא תעניק להם דריסת רגל בלב היהדות הישראלית. השאלה הגדולה היא, האם יש בקרב המנהיגות הפוליטית והדתית שלנו אנשים שיכולים לגבש פשרה כזאת. התשובה, למרבה הצער, כנראה שלילית.
