השבוע פגשתי בשטחים פעיל ותיק של פתח אשר אני מכיר אותו יותר מ-25 שנה. בשיחה בינינו הוא הביע פליאה גדולה על כך שלטענתו ממשלת ישראל נפלה בפח שטמן לה נשיא טורקיה רג'ב טייפ
ארדואן.
"בכל העולם הערבי ידוע, הוא הסביר, כי אנשי תנועת "האחים המוסלמים" הם השקרנים הגדולים ביותר. איש לא מאמין לשום מילה שלהם. הרי הנשיא ארדואן הוא מגלומן, שונא ישראל, הרואה עצמו כגדול מנהיגי התנועה הזו בדורנו ומתחרה בשיח'
יוסף קרדאווי בקיצוניותו. מדוע ישראל מאמינה לו?"
יש צדק רב בדברים האלה. השר
יובל שטייניץ טען בישיבת הקבינט כי עצם השגת הסכם בין ישראל לטורקיה היא פגיעה בחמאס, שמעוניין בסכסוך בין המדינות. לדעתי הוא לא מבין את המתרחש. כל מהלכי ההסכם תואמו באופן הדוק בין ארדואן ל
חאלד משעל אשר לחץ עד לרגע האחרון על טורקיה לנסות ולחלץ ויתורים נוספים מישראל מעבר למה שכבר השיגה.
ישראל חייבת לשחק את משחק האינטרסים האזוריים. אין לה ברירה. היא חיה במרחב הזה וכל ברית עם מדינה מוסלמית היא חשובה. אבל צריך לדעת שבראש טורקיה עומד אנטישמי שקרן שאסור להאמין לאף מילה שלו. הוא איננו שונה במאומה ממנהיג החמאס חאלד משעל. שניהם שקרנים מדופלמים.
למרבה הצער, שני השקרנים האלה הצליחו לעבוד על ראש הממשלה נתניהו ולשכנע אותו שלנשיא ארדואן אין שום השפעה על חמאס בנושא שחרור ארבעת השבויים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה.
הנשיא הטורקי עשה הצגת תיאטרון שלמה ונתן לנתניהו העתק מכתב חסר ערך, שבו הוא מורה לכל הגופים הרלוונטיים בטורקיה לפעול למען שחרור השבויים והנעדרים. מה שנקרא "טורקיה-בלוף".
לאן חותרת חמאס?
המשחק השקרי של ארדואן נועד להשאיר לחמאס מרחב פעולה מלא לסחוט את ישראל, כדי להביא לשחרור אלפי מחבלים במסגרת עסקה חדשה שתהיה יותר גדולה בהיקפה מ"עסקת שליט" ב-2011.
נושא שחרור האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא בישראל, שמספרם מוערך ב-7,200 איש, נחשב בעיני חמאס לדבר החשוב ביותר במאבק נגד ישראל.
איסמעיל הנייה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, אמר בדרשת יום שישי שנשא בעזה ב-14 באפריל, כי בעיית האסירים הביטחוניים "עומדת בראש סדר העדיפות של ההתנגדות והיא החשובה ביותר בהיסטוריה של המאבק בישות הכיבוש. חמאס מחזיקה בגורמי הכוח המלאים שיאפשרו לה להשלים עסקת חליפין חדשה", הדגיש.
תנועת חמאס מרוצה מכך שנשיא טורקיה הצליח להונות את ישראל, כשטען בפניה כי אין לו על חמאס שום השפעה בנושא השבויים והנעדרים. היא שואבת גם עידוד רב מההמולה התקשורתית של משפחות השבויים והנעדרים שהייתה השבוע בישראל על-רקע חתימת ההסכם בין ישראל לטורקיה. היא בונה על כך שמשפחות השבויים והנעדרים יכופפו בעזרת דעת הקהל את ממשלת נתניהו לעשות עסקה נוספת עם חמאס כדי לשחרר את יקיריהן.
בקרוב תתחיל תנועת חמאס במלחמה הפסיכולוגית, באמצעות גימיקים תקשורתיים שונים, תוך ניצול הרגישות בחברה הישראלית לנושא השבויים והנעדרים. הטקטיקה של חמאס תהיה בשלבים:
א. דרישה מישראל לשחרר כמה עשרות אסירים ביטחוניים ששוחררו ב"עסקת שליט", אך נעצרו שוב בעקבות חזרתם לפעילות טרוריסטית. מדובר בתנאי מוקדם מבחינת חמאס לגבי כל עסקה עם ישראל. מעצרם מחדש של המחבלים האלה על-ידי ישראל פגע באמינותה של הנהגת חמאס בעיני פעיליה מכיוון שהיא טענה ש"עסקת שליט" העניקה חסינות לאסירים הביטחוניים ששוחררו.
ב. דרישה לשחרור אסירים ביטחוניים תמורת מידע על מצבם של ארבעת השבויים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה.
ג. דרישה לביצוע עסקה חדשה של שחרור אלפי מחבלים תמורת ארבעת השבויים והנעדרים. במסגרת העסקה תדרוש חמאס לראשונה מישראל לשחרר מאות אסירים מנהליים פלשתיניים שעצורים מבלי שהורשעו בבתי משפט ישראלים ושישראל מחדשת את מעצרם מדי חצי שנה.
בחמאס טוענים שלישראל לא תהיה ברירה אלא להיענות לדרישותיה. ישראל ביצעה מולה את "עסקת שליט" שבה תמורת חייל ישראל חי שוחררו יותר מאלף מחבלים. ב-1982 שחררה ישראל 4,500 אסירים פלשתינים תמורת שישה חיילים ישראלים שנשבו על-ידי ארגון פתח בלבנון וב-2004 שחררה ישראל 4,000 אסירים פלשתינים ולבנונים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.
חוסר האונים של ישראל
הקבינט המדיני-ביטחוני החליט על הקמת צוות שרים בראשות נתניהו שיטפל בנושא "מנופי לחץ" על חמאס לשחרר את השבויים והנעדרים.
הקבינט אמור גם לדון בהרעת תנאי המאסר של אסירי חמאס הכלואים בכלא, וייערך גם דיון על המלצות דוח שמגר בנושא מדיניות ישראל בנוגע לשבויים ונעדרים. אין מה לצפות להרבה מהדיונים האלה, לא ייצא מהם שום דבר מעשי.
מה שדרוש הוא חטיפה של בכירים בחמאס כדי שבידי ישראל יהיו קלפי מיקוח "כבדים" לקראת העסקה הבאה וחיסולים שקטים של בכירים אחרים בחמאס מבלי לשאת באחריות. רק צעדים כאלה יכניסו את הנהגת חמאס ללחץ לסיים את העסקה במהירות. האם שר הביטחון החדש ליברמן יפעל בכיוון הזה? קשה לדעת, נמתין ונראה.
צריך לומר את האמת למשפחות
השבוע התברר כי נתניהו לא אמר את האמת למשפחות השבויים והנעדרים בכל הנוגע להסכם עם טורקיה והשבת יקיריהן. בשיחה עם בני אחת המשפחות שמעתי דברים קשים מאוד על ראש הממשלה ועל אמינותו.
אסור להשלות את המשפחות ו"למכור" להן סיפורים והבטחות. צריך לומר להן את האמת. מדובר במאבק ממושך באויב אכזרי שייקח זמן רב, אולי כמה שנים.
דעת הקהל בישראל היא נגד עסקה גדולה חדשה עם חמאס, זאת בעקבות הלקחים הקשים מ"עסקת שליט".
ראש הממשלה מאזין לרחשי הציבור ועוקב אחרי הסקרים. הוא לא יעשה שום עסקה עם חמאס שהציבור לא תומך בה.
המצב כרגע הוא שממשלת נתניהו והציבור הישראלי אינם מוכנים לשלם מחיר גבוה תמורת גופותיהם של שני חיילי צה"ל. על האזרח הבדואי השבוי איש לא מדבר מסיבות לא ברורות, וכל הטיפול הכושל במשפחתו של אברה מנגיסטו מאשקלון מדיף ריח כבד של גזענות והפליה.
בפני משפחות השבויים והנעדרים ניצבת משימה קשה וכבדה, לשכנע את הציבור כי יש להחזיר את יקיריהן בכל מחיר ולהפעיל לחץ בלתי פוסק על הממשלה כדי שתכופף את חמאס ולא להפך.
למרבה הצער, מדובר בפוליטיקאים שאי-אפשר להאמין לשום מילה שלהם, הם יפעלו רק על-פי האינטרס הפוליטי שלהם ולא על-פי טובתן של המשפחות.
לסיכום
נשיא טורקיה ארדואן הצליח להונות את נתניהו, תנועת חמאס לא שילמה שום מחיר על מעלליה. להפך, היא לא החזירה את השבויים והנעדרים ואף קיבלה הקלות הומניטריות באמצעות טורקיה.
נתניהו החמיץ מנוף אדיר ללחוץ על חמאס באמצעות טורקיה. לא היה קורה שום דבר אם ההסכם עם טורקיה היה נדחה בכמה חודשים נוספים עד להשגת התקדמות משמעותית בנושא השבויים והנעדרים.
המעמד של תנועת חמאס התחזק כתוצאה מההסכם של ישראל עם טורקיה, ועכשיו ישראל צריכה להתמודד עמה לבדה בנושא הרגיש של השבויים והנעדרים.
רק מדיניות נחרצת של ישראל יכולה לשנות את כללי המשחק הנוטים לטובת חמאס. המדיניות הישראלית כלפי החמאס בעזה היא מדיניות של "הכלה". נתניהו התגלה שוב כחלש מול חמאס, התקווה היא ששר הביטחון ליברמן ושר החינוך בנט ישכילו להביא לשינוי מהותי של המדיניות בנוגע לחמאס ברצועת עזה.
מה שנותר הוא רק לקוות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
