"
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן... הנני נותן לו את בריתי שלום... ברית
כהונת עולם" (כה,יא-יג)
"וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת
פינחס בן אלעזר הכהן
לצבא וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו" (לא,ו)
"אלישבע בת עמינדב ראתה ה' כתרים ביום אחד: יבמה [משה] מלך, אחיה [נחשון] נשיא, בעלה [אהרן]
פינחס בן בנה משוח מלחמה" (ויק"ר כ)
"וישאלו בני ישראל בה'...
ופינחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם, לאמר: האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל? ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך" (שופטים כ,כז-כח)
כהונת קודש וצבא
צבא ישראל משמש עוגן מרכזי בחברה הישראלית בכללותה. על אחת כמה וכמה למי שחונך על ברכי הציונות הדתית וחש בתקומת מדינת ישראל את משק כנפי 'אתחלתא דגאולה'. לדידי ולשכמותי דמותו של צבא יהודי היא משאת נפש ואתגר, ואין לך סמל של מדינה יהודית יותר מצבא לאומי. אכן, ידענו כי האטמוספירה השוררת בצה"ל רחוקה-רחוקה ממה שחלמנו על 'חיילותיו של בית דוד', אך למרות כל החסרונות צה"ל שלנו הוא מגרש המיפגש המובהק ביותר לדו-קיום דתי-חילוני. עובדה זו משתקפת בשורה של פקודות מטכ"ל שנועדו לאפשר דו-קיום זה בתחומי כשרות, שבת, 'שילוב בינ-מיגדרי ראוי', מעמדם של רבני יחידות, הענקת תנ"ך בצמידות לרובה וסמלי יהדות נוספים עוד.
בתוך מרחב סמלים אלו מתנוססת דמותו של '
כהן משוח מלחמה' המופקד על ערכי הרוח, המוטיבציה וה...תודעה היהודית. משוח המלחמה הראשון היה גיבור פרשתנו, פינחס נכד אהרן הכהן, שקיבל מינוי זה כמאמר חז"ל בקטע המצוטט לעיל מויקרא-רבה. הלה זכה למינוי אישי ולעיטור "כהונת עולם" בזכות גילוי תעוזה והקרבה אישית, המדווחים בשלהי פרשת בלק ובראש פרשתנו. בשבוע הבא, בפרשת מטות במלחמת מדין, ניווכח כי פינחס הכהן איננו מוצב על מעלות המזבח, וגם לא בבית המדרש להכשרת פרחי כהונה.
כהן משוח המלחמה נמצא תדיר בקו החזית. ציודו האישי מורכב מצירוף מוזר במקצת: "
כלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו" (כמצוטט לעיל). פק"ל יחודי זה - אביזרי קודש ותרועת קרב - הוא הביטוי לתפקיד המורכב הנחזה כסתירה פנימית: "כהן משוח מלחמה". "חצוצרות התרועה" הם, ללא ספק, 'פקודות יום קרב' והפחת רוח לחימה.
רבצ"ר או רב-צר?
זה עתה הוכרז על מינוי
רב ראשי חדש לצה"ל, אל"ם (עד כה) הרב איל קרים, איש ספרא וסייפא מובהק. וכבר גמרו עליו את ההלל בכל כלי התקשורת, ממפקדי צה"ל ועד אחרון הרבנים, ולא אמעיט את דמותו וכישוריו בהרעפת שבחים נוספים.
דא עקא,
בוגדני 'הארץ' וסיעתם אינם יכולים להשלים עם סמל יהדותי זה של צבא ישראל; רבנות צבאית ערכית היא קוץ בעיניהם של
כהני 'דת הבנת האחר'. הם צמאים לחילונה של מדינת ישראל "ככל העמים", ובזים לכל מה ששייך לנו וליהדותנו. הללו חפרו ומצאו אמירות תורניות, מהן דרשניות ותיאורטיות, של הרב המיועד ו'תלו' אותו בככר העיר למרות שידעו כי הן אינן משקפות את עמדותיו המעשיות ואת מסריו בתפקידו המיועד. כך הם צלבו את
מח"ט גבעתי לשעבר, אל"ם עופר וינטר יצ"ו, אשר במינשר ערב-קרב ב'צוק איתן' ציטט את דברי כהן משוח המלחמה מתוך מקורותינו, המחזקים את לב הלוחמים (כן, גם את לב החילוניים ושאינם יהודים!). כך הם משספים בימים אלו את דמותו של
הרב יגאל לוינשטיין, מראשי מכינת עלי המספקת לצה"ל קצינים מעולים, חובשי כיפה מתחת לקסדה. עוונו - התבטאות יהודית-תורנית שאינה עולה בקנה אחד עם המתירנות הפוסטית. הם מצווחין ורוקעין; "להפסיק את התמיכה במוסד שלו, ומיד!"
צביעות
אין מילה טובה יותר לתארם מאשר הכתרתם על-ידי חז"ל כ"
צבועים... שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס" (סוטה כב,ב). הצביעות זועקת מאי שיפודו של
סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, אשר השמיע מסר אנטי-לאומי ביום השואה. הצביעות בוקעת מתמיכתם באנשי שוליים מגיזרת השמאל הקיצוני, המכהנים כבכירים באקדמיה, שהביעו תמיכה בחרם על ישראל וזכו לחסינות צבועה ותומכת מנאורי 'הארץ'. מוסדותיהם מתוקצבים ביד נדיבה, ולעתים בכספים 'צבועים'....
