"אתה יודע". כך אמר לי חבר שקרא בעיתון, כי שופט בית המשפט לעניינים מנהליים, בירושלים, ד"ר
יגאל מרזל, הורה לבקשתי, בעקבות עתירה מנהלית שהגשתי, למשרד המשפטים לפרסם שמות בני משפחה המקורבים, בדרגת קרבה קרובה, לציבור השופטים והשופטות, המכהנים בתפקידים בפרקליטויות השונות ובשאר מחלקות ויחידות סמך, הכפופות למשרד המשפטים - "בוא ואספר לך סיפור, מימי תקופתי, כמתמחה".
"סיפור זה אף פעם לא סיפרתי לך. דומה עליי, שעכשיו הוא הזמן הראוי לספר לך אותו". הפסיק הוא קלות מדיבורו, הכניס אוויר לריאותיו, שאף מלוא לוגמיו עשן מהסיגריה שבידו והמשיך סיפורו זה, באלה המלים: "אותם ימים חלקתי חדר משותף, בהיותי מתמחה של שופטת, עם שופטת, שנחשבה לשופטת הגונה ביותר. היא אינה עמנו עוד. כל יום, בשעות הבוקר, נכנסה ללשכתה - כמעט בדיוק של שעון שוויצרי, באותה שעה, פחות או יותר התובעת שהופיעה דרך קבע בפניה, בתיקים שונים, מטעם הפרקליטות, כדי לעשן סיגריה ולשתות ספל קפה במשותף. אז הייתה שופטת מנוחה זו, אומרת לי 'דוד, צא לסיבוב קצר וחזור עוד כחצי שעה'. כמובן שיצאתי והשארתי שתיים אלה, לבדן, כדי שתוכלנה ללהג ליהוגן היומיומי, באופן אינטימי ובלי שתשמע אותו אוזן נוספת, שאינה שותפת סוד. אתה חושב שהייתה לי ברירה ויכולתי להמשיך ולהישאר בלשכת השופטת, במצב דברים זה?", סיים הוא סיפורו, כשסימן שאלה גדול וצועק, נותר על פניו.
סיפור קטן-גדול זה הזכיר לי התנהלות בה חזיתי - עין בעין - לפני מספר שנים, באחד מבתי-המשפט בארץ, שלא הופעתי בהם, מעשה של שגרה. כלל הנאשמים שמשפטיהם הפליליים נקבעו לישיבת הקראה, זומנו לאותה שעה ממש לבית המשפט שבפניו אמורים היו הם לכפור באשמה - שאז היה המשך משפטם נקבע לישיבת הוכחות או להודות באשמה, אם בדרך של עסקת טיעון
(איני עושה שימוש במונח המכובס "הסדר טיעון") ואם בדרך של טיעון חופשי, ללא סיכום מראש בדבר תנאי גזר-הדין והענישה, שייגזרו על הנאשם, לאחר שיודה הוא בעובדות כתב האישום.
שני התובעים (ליתר דיוק, התובעת והתובע) שעמוסים היו בעבודה רבה, ניסו להגיע לכמה שיותר עסקות טיעון, במטרה "לחסוך זמן", למעט - ככל האפשר - בכפירה בעובדות כתבי-האישום, בידי הנאשמים ולהימנע מקביעת התיקים הפליליים ששמיעתם למענה נקבעה לאותו ליום, לישיבות הוכחות, למועד נדחה. "משתפרתי" עסקת טיעון, בעניין לקוחי, פניתי לאולם המשפטים - שהיה ריק לחלוטין - במטרה לסיים ענייניי, מהר, ככל האפשר ולשוב למשרדי. ביקשתי מפקיד העזר לומר לשופטת שיש
"צרכן שירותים משפטיים", הממתין לה באולמה. זמן קצר, לאחר מכן - נכנסה השופטת לאולם המשפטים שלה. התברר, כי לצורך ניהול הדיון כראוי וכדין, נפקד מקומה של התובעת ופקיד העזר נשלח לאתר אותה.
לאחר המתנה ארוכה מאד, נכנסה לאולם המשפטים התובעת, לא התנצלה, כלל וכלל, בפני השופטת על איחורה זה, כאשר תוך כדי הליכתה לעבר שולחן התביעה וטרם הנחת תיקו של לקוחי - שהיה אחוז, עדיין, בידיה - על השולחן, פלטה דברים, כלפי השופטת, בזו הלשון: "גבירתי. למה גבירתי קובעת דיונים בזמן שאני מנהלת משא-ומתן עם נאשמים, כדי להגיע לכמה שיותר עסקות טיעון?" נדהמתי. ציפיתי למענה תקיף של השופטת שיעמיד תובעת חצופה זו על מקומה הראוי.
השופטת הדהימה אותי בתגובתה להתנהלותה זו של התובעת, שנראתה בעיניי, כהתנהלות חצופה - חצופה עד למאד מאד. "טוב", השיבה השופטת לה, "בואי נסיים הדיון בתיק הזה. מדובר בעורך-דין מתל אביב. בואי נשחרר אותי וניפגש, באולם, מאוחר יותר כשתסיימי כל עסקות הטיעון שלך". התובעת לא נשארה חייבת והשיבה לשופטת: "בכל הכבוד לעורך-דין המכובד הזה. הוא יכול להמתין, כמו- כולם, עד שעה עשר, בערך, כשאסיים כל עסקות הטיעון שלי ואז ישמעו אותו עם שאר הנאשמים ועורכי הדין. אז מה אם הוא מתל אביב. שם חל חוק אחר מאשר החוק שחל בבית המשפט שלנו?", סיימה היא נאומה זה, כלפי השופטת, ספק שואלת, ספק מתריסה כלפיה.
פתאום, בלי שום הסבר מפורט וללא כל הודעה מוקדמת
"נפל לי האסימון". מי אני בכלל,
"עורך-דין מתל אביב", שמתערב בסדרי העבודה, הנהוגים, מזה שנים הרבה,
בבית משפט שלהם. מה אני בכלל "נדחף" בין התובעת לבין
השופטת שלה. כאן - בבית משפט שלהם - חלים כללים וחוקים אחרים ואני? - אני צריך לשתוק
ולהשתלב במרחב. ואם לא? אם לא, מישהו כבר ידאג "לכסח לי ת'צורה"וללמד אותי מאיפה...
רק אז, רק אז הבנתי, מדוע בסוף השבוע האחרון טלפנו אליי, המון חברים, עורכי דין ולקוחות ושאלו אותי אם איני חושש מאובדן לקוחות ואם אני לא צריך לדאוג לקיפוח פרנסתי, בגלל שאני
"נכנס בשופטים ובמערכת המשפט". חבר מנוסה אחד, שפרש, מזמן, מעריכת-דין פעילה, אמר לי:
"אתה לא מכיר אותם. הם לא יעזבו אותך. הם יחפשו אותך כל הזמן. פגעת להם במקום הכי רגיש, ב"סידור העבודה" של הילדים, הכלות והחתנים שלהם. הם לא יעברו על כך לסדר היום".
מה דעתכם? אני -
עדיין - מאמין בהגינותם ובאי תלותם של השופטים, כמו-גם בשקיפותה של מערכת המשפט. ואתם?
