בולשביזם חזירי איננו צדק חלוקתי - ושר האוצר
משה כחלון, וחבריו בממשלה, אמורים לדעת את זה. אין דרך אחרת להגדיר את ההצעה להטיל קנסות על מי שמחזיק ביותר משתי דירות. מאות האלפים שהשקיעו את כספם ברכוש לא-נייד עשו זאת מתוך מטרה להבטיח את עתידם לעת פרישה. הם לא רכשו דירה נוספת, אחת או שתיים או שלוש, מתוך כספים שנגנבו מקופת הציבור. הם לא ספקולנטים. הם רכשו את מה שהם רכשו מתוך כספים שנותרו בידם לאחר ששולם עליהם מס כחוק. זאת האמת הפשוטה. אלה לא כספים "שחורים" או כספים שנשדדו במעשי פשע - ומי שמבקש עתה לשים יד עליהם לא נוהג כשורה. הוא נוהג כמו מאפיונר שגובה דמי פרוטקשן מבעלי חנויות.
הקנס המוצע גם מפלה בין עשירים שמחזיקים רק "דירה" אחת המשתרעת, לדוגמה, על פני שלוש קומות במגדל יוקרתי או נמצאת בתוך וילה על חוף הים לבין מי שרק ביקש להישמר מפני אובדן כספו בתוך החורים השחורים שנבנו למכביר בידי מי שפעם היו "נערי האוצר" וכיום הם מגלגלים עיניים לשמיים כחלק מן השוק הפרטי עתיר הממון שאליו הם הצטרפו עם סיום שירותם במסגרת הציבורית.
משה כחלון צריך לדעת זאת - ולא ללכת שבי אחר הצעות פופוליסטיות של אלה שהיום הם פה ומחר הם שם. הצעותיהם לא מידתיות, פוגעניות, חזיריות, ותכליתן היא פגיעה בכיסם של אנשים תמימי-דרך שחיו בצנעה כל ימי חייהם; עבדו לפרסתם וביקשו להימנע מהשקעות ספקולטיביות בקרנות שונות ומשונות שגובות "דמי ניהול" אסטרונומיים ומחלקות בונוסים למנהלים כושלים שמהמרים בכספי החוסכים.
חוקי היסוד של מדינת ישראל אוסרים על פגיעה בזכויות שלא לתכלית ראויה או באורח לא מידתי. ואני שואל כאן את שר האוצר: מה-היא התכלית של הפגיעה בזכויות הקנייניות של מאות אלפי המשקיעים בדירות? במה הם חטאו? כלום הם נהגו שלא כשורה בכך שהם ביקשו להבטיח את עתידם לעת פרישה מעבודה? האם אין זה ראוי שאדם יבקש להוריש לילדיו את הרכוש שהוא צבר ביגיע כפיו? האם יש בקצבת הזקנה כדי להבטיח קיום בכבוד? ולמה צריכה משפחתו של קשיש לשאת על גבה את הנטל שממנו מתנערות רשויות הרווחה?
כאמור, הכספים שבהם רכשו אזרחים דירות, שולם עליהם מס כחוק - ומתוך ידיעה שאין דרך טובה יותר להבטיח את ערכו של הכסף שנחסך, לעתים, במאמצים רבים. הממונה על הכנסות המדינה סבור, אולי, כמו שסברו במשטרים טוטליטאריים, אנטי דמוקרטיים בעליל, שונאי ליברליזם יצירתי ושוק חופשי, שמי שיש לו רכוש הוא רמאי וגנב וראוי להוקעה ציבורית בכיכר העיר - וזאת גישה שיש לסלקה מעל סדר-היום שלנו. כשם שאין לגנות את מי שרכש וילה המשתרעת על-פני דונמים רבים בקיסריה - ועתה הוא פטור מן הקנס המוצע בתקציב המדינה שכן יש לו רק "דירה" אחת - כך אין להתעמר במי שביקש להבטיח א עתידו בעזרת השקעה לא-ספקולטיבית.
מעניין אם
בנימין נתניהו חשב גם על הזווית הזאת בעת שהוא הרים את ידו בעד הטלת הקנסות על מאות אלפי החוסכים שלא היו מתוחכמים כמוהו.
הוא בוודאי יודע, שאין כל סיבה לבוא חשבון היום עם כל מי שיגע כל ימיו ביושר. היוזמה הפרטית הייתה תמיד ביסוד איתנותה של מדינת ישראל. הניסיון להחזירה לימים שבהם סברו מנהיגיה שיש ללמוד מן השיטה הסטליניסטית צריך להידחות בשאט נפש. הרצון להלאים את רכושם של אזרחים שלא חטאו במאומה - והטלת הקנסות המוצעת עתה היא בהחלט מעין הלאמת רכוש - אסור לו שיצלח.
