נתניהו מתחמק

בהופעה פומבית בכינוס של תנועת "דרכנו" בראשון לציון השבוע, גילה ברק כי באחרונה התרחשה פאשלה ביטחונית חמורה כתוצאה מטעות בשיקול הדעת של נתניהו.

"צירוף מדאיג של חוסר יכולת לשפוט אינטרסי ביטחון עמוקים ואת סדרי העדיפות שהם מכתיבים, לצד היעדר הפנמה של פוטנציאל השת״פ עם ארה״ב וכן התנהלות אופרטיבית לא מוקפדת, הובילו לחשיפה מטרידה ביותר של ישראל מול אתגר ביטחוני מרכזי", אמר ברק במעין כתב חידה הנהיר רק לכמה שותפי סוד ובהם ראש הממשלה נתניהו.

דבריו של ברק באו בצירוף של ביקורת חריפה על האופן שבו ניהל נתניהו את המשא-ומתן על קבלת הסיוע הביטחוני מארצות הברית. נתניהו נתפש כאדם חלש בעל כישרון תעתוע לא מבוטל, איש אפוף חרדות ופחדים שמפזר הרבה מסכי עשן מילוליים, אך מחמיץ שוב ושוב הזדמנויות לחזק את ביטחונה של ישראל, הדגיש ברק.

השתיקה של ראש הממשלה בעניין דבריו של ברק מדאיגה וכמוה כהודאה. נתניהו יודע היטב למה רמז ברק, אך הוא בחר לנגח אותו בצורה עקיפה באמצעות הודעה שפרסם הליכוד שבה טען טענה לא נכונה, שכביכול אהוד ברק לא קיבל את הסיוע הביטחוני שהובטח לישראל לאחר הנסיגה מלבנון. ההודעה גם מתחה ביקורת על ההחלטה של ברק לסגת מדרום לבנון כאילו שישראל, שספגה שם מדי יום אבידות, צריכה הייתה להחזיק בשטח הזה לנצח.

מה שצריך לעשות ראש ממשלה נבחר אחראי ורציני, מבלי לחשוף סודות מדינה, הוא להתייצב נכוחה מול האומה ולהתייחס לטענות החמורות שהעלה ברק. הוא אינו צריך לחשוף סודות, אך זוהי חובתו למדינת ישראל ולאזרחיה במקום להסתתר כמו שפן מאחורי הטיעון שמדובר בנושא ביטחוני רגיש. אם נתניהו מאמין באמת בדמוקרטיה זו הדרך שבה הוא צריך לנהוג.

אין זו הפעם הראשונה שמועלות טענות חריפות כאלה נגד ראש הממשלה בעניין התנהלותו בנושאי ביטחון. השמיעו אותה גם שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר משה יעלון, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל, ראש השב"כ הקודם יובל דיסקין, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וממשיכים להשמיע אותה גם כיום שרים החברים בקבינט. האם כולם טועים?

מבלי להיכנס לתיאורים על האישיות הבעייתית, הבוגדנית והאגואיסטית של נתניהו, הרושם הוא כי מדובר בראש ממשלה הלוקה בחוסר שיקול דעת, בפזיזות, בחוסר יצירתיות ובהימור בכל הקשור לענייני הביטחון. מחדל המנהרות במבצע צוק איתן הוא רק דוגמה קטנה לכך.

דבריו של אהוד ברק הם מכאיבים, אך למרבה הצער הם נכונים. כולנו היינו רוצים בראש ממשלה עם אישיות אחרת ועם שיקול דעת רציני בעניינים הביטחוניים. אך ישנה תופעה חמורה לא פחות, שבה ממשיך לחטוא נתניהו, והיא הסתרת המידע החשוב משרי הקבינט הביטחוני בניגוד לחוק המל"ל והנוהלים שקבעה ועדת ליפקין-שחק.

רק באחרונה טען נתניהו כי הנחה את ראש המל"ל לעדכן את חברי הקבינט באופן שוטף. האם שרי הקבינט עודכנו על הפשלה הביטחונית החדשה שאליה מרמז ברק? האם התקיימו על כך דיונים ביטחוניים והופקו הלקחים הנדרשים? האם נתניהו המשיך במדיניות ההסתרה משריו? כל השאלות האלה חייבות להתברר בהקדם. למרות חופשת הקיץ, חובתם של חברי הקבינט הנושאים באחריות לקבלת ההחלטות להתעורר ולדרוש ממנו הסברים מפורטים.

הסקרנות לגבי מהותה של הפשלה הביטחונית החדשה של נתניהו, איננה מחייבת חשיפת סודות. ברק צודק בכל הקשור לביקורת שלו על נתניהו בעניין הסיוע הביטחוני מארצות הברית. בכירים במערכת הביטחון שיש להם שיקולים עניינים ומקצועיים מצביעים בשיחות עם עיתונאים על שורה של החלטות שנתניהו קיבל בצמתים שונים מול ארה"ב המעידה על שיקול דעת קלוקל.

ישראל הפסידה סכום של כמיליארד דולר בנוסף להעכרת היחסים עם הממשל האמריקני כתוצאה מהתנהלות נתניהו.

נכון עשה חבר הכנסת עמר בר-לב כאשר דרש מיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אבי דיכטר לכנס בהקדם את הוועדה ולהזמין אליה את ראש הממשלה לשעבר, כדי להסביר בפורום סגור, חשאי ומוסמך את פשר הפאשלה הביטחונית של נתניהו.

הדרישה הזו מעידה על כך שכנראה גם חברי הוועדה והעומד בראשה מודרו כנראה על-ידי נתניהו מהפאשלה הביטחונית.

השאלה היא אם דיכטר המקורב לנתניהו ייענה לבקשה מתוך רצון אמיתי לברר את הטענות החמורות של ברק ויראה את ביטחון המדינה מול עיניו כפי שעשה תמיד או ימסמס את הדרישה, כדי להגן על נתניהו.

התגובה המהירה שלו בתקשורת שבה האשים את ברק באובססיה שלטונית איננה נכונה. הוא צריך לנהוג באופן ענייני ולשמוע את כל הפרטים ללא דעה קדומה למרות קרבתו לנתניהו.

בכל מקרה, אם יוזמן ברק לדיון בוועדת החוץ והביטחון הוא צריך להיענות להזמנה ולשטוח בפני חבריה את כל טענותיו. בטוחני שהוא ייענה להזמנה כזו אם תגיע.

הטקטיקה שבה נוקט ברק למתוח ביקורת על נתניהו היא הרבה יותר יעילה ממה שעושים ראשי מפלגות האופוזיציה. ברק הוא באמת "מר ביטחון" וכשהוא נושא נאום ביקורתי ואנליטי המסתמך על הערכה ביטחונית מדויקת ומפוכחת, דבריו נופלים על אוזן קשובה בציבור הישראלי והוא מצליח במשימתו לעשות דה-לגיטימציה ביטחונית לנתניהו.

ברק מצליח למצב את עצמו כבכיר לשעבר שבאמת אכפת לו מהנעשה במדינה וכאזרח המודאג מדרך החתחתים המסוכנת שבה מוביל אותנו נתניהו. שבראש מעייניו עומד אינטרס אחד בלבד והוא ההישרדות על כס השלטון. ברק מסייע בבניית התשתית הדרושה והאווירה הציבורית להחלפתו של נתניהו.

אם אי-פעם תיווצר האפשרות לחזרתו של אהוד ברק לפוליטיקה נוכח חולשתו של "המחנה הציוני" בראשות יצחק הרצוג, כל הביקורת הזו על ראש הממשלה תיזקף לזכותו, כמי שסייע לציבור להתפכח ולהתעורר ממקסם השווא ששמו בנימין נתניהו.