אירשאד מנג'י: ביקורת על האיסלאם

הביקורת של אירשד מנג'י על האיסלאם היא שערכיו מביאים לכך שהמוסלמים סובלים מתחושת עליונות על היהודים והנוצרים שהיא חסרת כל בסיס. פשרה ודו-קיום מנוגדים לתפישת העליונות של האיסלאם. החינוך האיסלאמי מטפח העדר ביקורת עצמית ומפתח תכונה של הונאה עצמית. חוקי המדבר שולטים באיסלאם. הנאמנות לשבט עומדת מעל לכל. הקונצנזוס מחייב וכל הסוטה ממנו דינו מוות. לכן, האיסלאם המדברי מנוגד לדרך החיים הפלורליסטית.

אירשאד מנג'י היא עיתונאית קנדית ממוצא ניגרי. היא נולדה בניגריה והוריה היגרו לקנדה. היא גדלה בקנדה במסגרת הקהילה המוסלמית בעיר מגוריה, ריצ'מונד. מנג'י למדה על עיקרי האיסלאם במדרסה בעיר מגוריה, ובו-זמנית למדה בבי"ס קנדי. המתח בין הערכים שלמדה במדרסה ובבית הספר הקנדי הביאו אותה להתעניין בכתוב בקוראן. מאחר שהקוראן כתוב ערבית, ובקיאותה בשפה הייתה מצומצמת, היא קראה את העותק האנגלי בספרייה, וכאשר למדה באוניברסיטה הרבתה לקרוא מחקרים על הקוראן, בצד הרחבת והעמקת השכלתה.

אירשאד מנג'י פירסמה ספר בשם "הצרה עם האיסלאם" ובו הביאה את הדברים שקוממו אותה במיוחד. לאחר שהספר פורסם היא הותקפה באופן פומבי וגם קיבלה איומים על חייה. מנג'י לא נרתעה מדברי הביקורת. היא גם מגלה אהדה לעם היהודי ומדינת ישראל ובסיפרה יש פרק ביקורתי על יחסם של הפלשתינים לזכותו של העם היהודי למדינה.

ואלה עיקרי דברי הביקורת שלה על האיסלאם:

א. מוחמד לא המציא את המונותיאיזם- מנג'י גילתה, לתדהמתה, שבניגוד למה שלימדו אותה במדרסה, מוחמד לא רק שלא המציא את המונותיאיזם, אלא הוא שאל ערכים רבים מהיהדות, ומהנצרות. התברר לה שהטענה, המטופחת בקרב המוסלמים, שלפני בוא האיסלאם לא היה מונותיאיזם אין לה בסיס, והיא אף עומדת בסתירה לנאמר בקוראן עצמו שהקוראן בא להחליף את התנ"ך והברית החדשה והוא הגילוי האחרון והמושלם לרצון האל.

ב. האיסלאם שקוע בנרקיסיזם. המוסלמים סובלים מתחושת עליונות על היהודים והנוצרים שהיא חסרת כל בסיס.

הנחת היסוד של האיסלאם היא עליונות האיסלאם על-פי כל הדתות האחרות. בזכות עליונות זו יש לאיסלאם תביעה לשלטון על העולם כולו. האמצעי לאכוף את העליונות של האיסלאם הוא הג'יהאד, שפרושו, מלחמת קודש. לכן, טוענת מנג'י, הג'יהאד הוא מרכיב מהותי באיסלאם. כל מי שאינו מוסלמי הוא כופר, ונחות בעצם מהותו. לכן, הסטאטוס של לא- מוסלמים תחת שלטון האיסלאם הוא של "בני חסות", כלומר נתינים סוג ב'. האיסלאם גיבש, בהדרגה, את הסטאטוס של "בני החסות": לא- מוסלמים חייבים לקום כשמוסלמי מבקש לשבת, למוסלמים יש זכות קדימה בדרכים, "בני חסות" רשאים לרכב רק על חמורים, אסור לתקן בתי תפילה לא- מוסלמים, בבית משפט עדותו של מוסלמי היא הקובעת, ועל "בני חסות" לשלם מס מיוחד, נוסף על המיסים הרגילים תמורת ההגנה הם מקבלים מהשליט. כמו-כן, על "בני החסות" לשאת על בגדם טלאי צהוב (הנוצרים שאלו את הטלאי הצהוב מהמוסלמים). אלה הם רק חלק מהתקנות.

ג. פשרה ודו-קיום מנוגדים לתפישת העליונות של האיסלאם- באשר לכופרים החיים מחוץ לתחום השלטון המוסלמי, האיסלאם מטיף למלחמת חורמה, לג'יהאד, ללא פשרות, עד לכיבוש הסופי. האיסלאם מכיר בכך שיש תקופות בהן האיסלאם אינו במיטבו ואינו יכול לממש את יעדיו. בתקופות חולשה אלה, הפתרון של האיסלאם הוא "הודנה", כלומר שביתת נשק זמנית עד שהאיסלאם יהיה מסוגל לחדש את מלחמת הג'יהאד.

ד.העדר ביקורת עצמית ופיתוח תכונה של הונאה עצמית- מנג'י הגיעה למסקנה זו מניתוח הספרות החדית, שהיא התורה שבע"פ של האיסלאם, ובה פרשנות על דברי מוחמד ומעשיו. אנשי הדת קבעו שהחדיתים שהם הפרשנות הבלעדית לדברי מוחמד, מחייבים כל מוסלמי ללא ערעור, וכל הטלת ספק בהם היא בלתי נסבלת.

אבל, מנג'י גילתה באיסלאם את מסורת האיג'תיהאד, שהייתה מקובלת בתור הזהב של האיסלאם, ומשמעותה הייתה התאמת המנהגים למציאות, ואיפשרה להפוך את האיסלאם לדת ליברלית. היא אף ניתחה את התהליך שבו האיסלאם הפך מדת ליברלית, לדת שהביאה, כהגדרתה, לשיתוק מוחין.

העדר ביקורת עצמית, בשילוב עם הונאה עצמית, כתוצאה מהחינוך המוסלמי באו,בין השאר, לידי ביטוי, כותבת מנג'י, בתגובה המוסלמית לארועי ה- 11 בספטמבר. בעקבות התגובות בעולם המוסלמי לארועי ה- 11 בספטמבר, פירסמה מנג'י מאמר תחת הכותרת:"מתי הפסקנו לחשוב?". במאמר האשימה מנג'י את המוסלמים שלא רק שלא הזדעזעו מרצח כ-3000 אנשים חפים מפשע, אלא שרובם דחו את הטענה שהארוע בוצע ע"י מוסלמים. גם המעטים שהסכימו להודות שהמעשה הנפשע בוצע ע"י מוסלמים, טענו שמדובר בשוליים של האיסלאם. היא גם הזדעזעה מהנטייה של מוסלמים רבים להאשים את ישראל והיהודים במעשה.

תגובת המוסלמים להריסת המגדלים, משקפת, לדעתה, את התוצאה של החינוך של הזרם המרכזי באיסלאם, המחנך להעדר מחשבה ביקורתית, לצייתנות עיוורת, לצרות מוחין ולהעדר פתיחות.

המאמר והדברים שאמרה בתוכנית הטלוויזיה שלה הביאו להתקפות קשות עליה במכתבים לתוכנית שלה בטלוויזיה הקנדית . היא גם קיבלה איומים על חייה.

ה. היחס ליהודים - מנג'י מדגישה, שבראשית ימי האיסלאם התייחס מוחמד ליהודים בכבוד, מפני שקיווה לאסלם אותם, כהוכחה לעליונות האיסלאם. יחסו השתנה לרעה כשהתברר לו שאין לכך סיכוי. אכזבתו הביאתהו להפוך את היהודים לקורבן להשפלות. יחסם של המוסלמים ליהדות ולציונות הוא פועל יוצא של דברים שנכתבו בקוראן על יהודים.

ו. חוקי המדבר שולטים באיסלאם- על-פי עקרונות השבטיות המדברית, הנאמנות לשבט עומדת מעל לכל. הקונצנזוס מחייב, וכל הסוטה ממנו דינו מוות. כל מי שאינו שייך לשבט הוא אויב. מנג'י מצטטת את הסופר המצרי ג'אבר עספור שכתב:"האיסלאם המדברי מנוגד לדרך החיים הפלורליסטית". הערבים מכתיבים, לדעת מנג'י, לכל העולם המוסלמי את הנורמות המדבריות והיא מתלוננת על "האימפריאליזם של התרבות הערבית באיסלאם", המתבטא, בין השאר, ביחס לנשים, ולמיעוטים.

מנג'י הקדישה פרק בסיפרה ליחסו של האיסלאם לנשים.

לסיום, מנג'י קוראת לרפורמה דתית, להפרדת הדת מהמדינה, ולשחרור המוסלמים מהקפאון המחשבתי ומתחושת העליונות חסרת הבסיס. היא קוראת למוסלמים לחדול מהדרישה שהמערב יתייחס אליהם בכבוד, בשעה שהמוסלמים אינם חשים שהם חייבים בכבוד לערכי המערב.