רבות כבר דובר ונכתב על האיש הענק הזה,
שמעון פרס - המדינאי, איש הרוח והחזון. קצרה היריעה מלתאר את פועלו למען מדינת ישראל, העם היהודי וכלל האנושות.
אך במעמד זה, ברצוני להספיד את האבא הפרטי והמשפחתי שלי.
נולדתי וגדלתי לתוך מציאות שונה מזו של היום. הייתה לנו מדינה קטנה, צעירה ובמצב של מצוקה מתמדת.
עקב כך, החליט אבא להקדיש את חייו למען המדינה ותושביה. אחותי, אני ואחי גדלנו, טופלנו וחונכנו במסירות ואהבה על-ידי אמי, סוניה, זכרונה לברכה.
בילדותי, זכיתי לצפות ולהאזין בהתפעלות לשיחותיו בבית עם סופרים, משוררים, אמנים ואנשי רוח.
למרות מכשולים וקשיים רבים בדרך, המשיך להתעקש ולהתמיד בדרכו הציבורית ולהגיע להישגים כבירים.
אבא הגדיר את עצמו כביישן, למרות שהיה תמיד תחת הזרקורים. כנראה שירשתי ממנו תכונה זו. היה בינינו קשר עמוק ומיוחד. למרות היעדרויותיו הרבות, תמיד הקפיד לדרוש בשלומנו ולהתעניין, גם ממרחקים גדולים. הוא עזר לי בשעות קשות שהיו לי וגם אני השתדלתי להיות לצדו בשעותיו הקשות, על-אף תעצומות הנפש האדירות שהיו לו.
אבא היה אדם מאוד רגיש ואכפתי כלפי כל אדם באשר הוא. נטול אגו, מביט לכולם בגובה העיניים ותמיד קשוב, מתעניין ותומך. אהב מאוד את המשפחה ולא פחות את חברי המשפחה החדשים שהצטרפו למשפחה מלוכדת ואהובה.
בשנים האחרונות, הייתה לו עדנה ותמיכה חוצת גבולות, בארץ ובעולם, וכל כך שמחתי לראותו מתמוגג מגלי האהבה, אשר גרמו לו להגיע לשיא פריחתו.
כשנשאל אבא, מה היה רוצה שיכתבו על מצבת קברו לאחר מותו, הוא אמר, ללא היסוס "מת בטרם עת".
ואכן, אבי היקר, כך אני מרגיש - שהלכת מאיתנו בטרם עת. יכולת לתרום עוד רבות.
אני נפרד ממך באהבה וגעגוע. נוח על משכבך בשלום.
