כאשר נפגש דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, עם מומחה ליחסי חוץ, נטען, כי טראמפ שאל מספר פעמים למה ארה"ב לא משתמשת בנשק הגרעיני שברשותה. אנשיו של טראמפ מכחישים ששאלה זו נשאלה, אולם היא מעלה מחשבה אודות הוראות הפעלת נשק גרעיני בארה"ב.

ג'פרי לואיס, מומחה אמריקני לנושא הנשק הגרעיני, פרסם בחודש אוגוסט בכתב העת Foreign Report מאמר הנוגע ליכולות הפעלת נשק גרעיני של ארה"ב. במאמרו הוא מצטט את דבריו של מייקל היידן, ראש ה-CIA לשעבר, לפיהם מערכות שיגור נשק גרעיני של ארה"ב מבוססות על מהירות והחלטיות, ולא על שיקולים וכובד ראש.

בשונה מסרטים הוליוודיים, אומר לואיס, לנשיא ארה"ב יש זמן מועט להחליט האם לשגר נשק גרעיני או לא. המפתח להבנה, הוא מה שמכונה "שיגור תחת מתקפה", תרחיש נקודתי ביותר שנועד להרתיע את רוסיה מלבצע מתקפה גרעינית שתפגע במערך הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים האמריקניים. ההרתעה דורשת מארה"ב לבצע דבר קשה ביותר: לזהות שיגור טילים גרעיניים רוסיים ולבצע שיגור דומה תוך חצי שעה, לפני שהטילים הרוסים יגיעו. אם רוסיה תדע ששיגור נשק גרעיני מצידה יביא לשיגור נשק גרעיני אמריקני, רוסיה לא תתקוף, אומר לואיס. עולה מכאן, שאת הנשק הגרעיני האמריקני משגרים רק אחרי שמתקיפים את ארה"ב.

לואיס ועמיתו דייב שמרלר הכינו ציר זמן הסוקר את פעולותיה של ארה"ב מהרגע שבו רוסיה משגרת נשק גרעיני. ציר זמן זה מבוסס על ציר זמן דומה שיצר וולטר סלוקומב, בו הוא מראה איך חצי השעה מתבזבזת על צעדים טכניים, כמו זיהוי הטילים, העברת הדיווח אודות השיגור, לאמת אותו ולהתחיל את רצף החרום לשיגור טילים כתגובה.

שלוש הדקות של בז'ז'ינסקי

כל הצעדים הטכניים הללו, משאירים שמונה דקות מהצלצול הראשון לבית הלבן ועד לרגע האחרון שבו הנשיא יכול לפעול. וזה אינו נגמר כאן, אומר לואיס. חלק גדול מאותן שמונה דקות, מתבזבזות בדרך ליידע את הנשיא. השיחה הראשונה איננה לנשיא, אלא לאדם שנבחר לכך; לרוב מדובר ביועץ הצבאי של הנשיא.

בנובמבר 1979 היה זה זביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר. בז'ז'ינסקי מספר אודות מקרה בו התקשרו אליו באמצע הלילה, והודיעו לו שארה"ב נמצאת תחת מתקפה של 200 טילים גרעיניים. לדבריו, היו לו שלוש דקות לאמת האם רוסיה אכן תוקפת את ארה"ב, ולאחר מכן לנשיא היו דקות דקות כדי להחליט כיצד להגיב. בסוף אותן שלוש דקות, רגע לפני שהתקשר לדווח לנשיא, דיווחו לבז'ז'ינסקי שמדובר באזעקת שווא. הזמן שחולף, מדגיש לואיס, משאיר לנשיא לבחור מתוך רשימה מצומצמת של אפשרויות.

צירי זמן אלו נוקשים ביותר, ואינם תואמים את המציאות בשטח. לואיס נותן כדוגמה את פיגועי 11 בספטמבר, כאשר הנשיא דאז ג'ורג' בוש ישב בכיתה מלאה בילדים ועיתונאים בזמן שהמטוס השני פגע במרכז הסחר העולמי. אנדרו קארד, שהיה ראש הסגל של בוש, היה צריך להחליט מה הוא מספר לנשיא, והוא לחש באוזנו שמטוס שני פגע במגדלים וארה"ב נמצאת תחת מתקפה.

בוש תיאר לאחר מכן מה התחולל בראשו באותו זמן, כאשר המכשירים הניידים החלו לרחוש ברחבי החדר. הוא החליט לשמור על קור רוח כדי להבין מה קורה. כדי לא להבהיל את הילדים, העיתונאים וכל אלו שצפו בו, הוא העביר עוד שבע דקות בכיתה לאחריהן הלך לחדר בקרה מאולתר שהוקם בבית הספר. בוש הותקף על החלטה זו, אולם לפי לואיס הוא פעל ברוגע, כפי שהיה צפוי ממנו כנשיא ארה"ב.

המומחים אוהבים את המדיניות

ברור שמתקפה גרעינית היא סיפור אחר. כאשר נשיא ארה"ב מחליט על פתיחת מתקפה גרעינית, יש לו זמן לחשוב על זה. אולם כאשר ארה"ב כבר מותקפת ונדרשת תגובה, מערכת הפיקוד והשליטה בנויה כך שהפקודה של הנשיא תבוצע במהירות, וברגע שניתנת ההחלטה לשגר נשק גרעיני - אין דרך חזרה.

לואיס מסיים את מאמרו בעצה לנשיא או לנשיאה הבאים. הוא אומר שיש להסיר את "שיגור תחת מתקפה" מעמודי התווך של מדיניות הגרעין האמריקנית. לדבריו, יש לעצב את הכוח הגרעיני סביב ההנחה שהנשיא מתכוון לשרוד מתקפה גרעינית. הכוונה היא שיהיו מספיק מתקני שיגור גרעיניים בים, לדחוק את הטילים הגרעיניים היבשתיים ולהרחיק את האש מהערים. ממשל אובמה עשה מספר צעדים בנושא, כאשר הורה לצבא לתכנן מקרים מציאותיים יותר, אולם עדיין בחר לשמור את "שיגור תחת מתקפה" כאופציה.

לדברי לואיס, המומחים הצבאיים בממשל אוהבים את האופציה של "שיגור תחת מתקפה", ואינם מוכנים לנטוש אותה. נראה, כי מדיניות גרעינית זו, אומר לואיס, תישאר בעתיד הנראה לעין. ארה"ב השקיעה מאמצים רבים כדי לעצב את היכולות הגרעיניות שלה סביב העובדה שהנשיא יכול לקבוע את גורלם של מיליוני בני אדם בתוך דקות. הדיונים העתידיים על מודרניזציה גרעינית, כנראה יתבססו על אותה הנחה.