השופטת: כרמית פאר-גינת, בית המשפט לתעבורה בחיפה

המועד: יום חמישי, 16.6.2016, שעה 10:15

הנושא: הקראות


חיילת עשתה שטות, נתנה את המכונית שלה למישהו והוא נהג בה בשכרות - וכעת עליה לתת את הדין על כך. "נתת לידיד שלך את הרכב והוא נהג בשכרות", מסבירה לה השופטת כרמית פאר-גינת. "לא ראיתי שנקטת בצעדים כדי למנוע את העבירה. שכרות היא עבירה חמורה מאוד, ובמקרה הטוב היא מסתיימת רק בשכרות". החיילת הבוכיה מתחילה לדבר, אבל פאר-גינת עושה סדר: "לבית המשפט מדברים בעמידה".

פאר-גינת ממשיכה בשיעור: "לא עושים דברים כאלה. איפה הבחור שנהג ברכב?". באופן לא מפתיע, הוא לא באולם. "כמה זמן הוא ידיד שלך? מי נותן רכב ככה לבן אדם?". החיילת מגיבה: "אני ממש מצטערת, אני לא אעשה את זה בחיים יותר". פאר-גינת עוברת לטון אימהי: "זה לא משנה שאת מצטערת. ואם הייתה נגרמת תאונה עם תוצאות חמורות? נהיגה בשכרות זו עבירה חמורה מאוד".

מתקרבים לגזירת העונש, ופאר-גינת צריכה מידע. "כמה שנים את נוהגת? את משרתת קרוב לבית? כל יום מגיעה הביתה? מי נוהג ברכב כשאת לא בבית?". פאר-גינת מוכנה לקצר את תקופת ההשבתה ל-15 יום, ומדגישה: "זו הקלה מאוד משמעותית, ורק בגלל הסכמה של התביעה".

פאר-גינת מוכנה להקדיש עוד כמה דקות להטפת מוסר: "לא נותנים את הרכב לבן אדם שלא מכירים, שלא יודעים אם הוא שתה או לא שתה. את חיילת, נכון? גם זה סוג של אחריות. זה לא מסתדר כל פעם שמגיעים לבית המשפט עם נסיבות אישיות שהן רגישות יותר ומסתפקים [בעונש קל]. הפעם אני מסתפקת ב-15 ימי השבתה, שכנראה יעמידו אותך על חומרת המעשה. ככל שנסיבות החיים יותר קשות, צריך לחשוב פעמיים לפני שעושים שטויות".

פאר-גינת מכתיבה את ההחלטה ללא בעיות, ומעירה לסניגור: "אי-אפשר לדבר באולם כאילו בית המשפט לא נמצא". כפי שנראה בהמשך, פאר-גינת מקפידה על השקט והסדר - וטוב שהיא עושה כך, משום שיש לא מעט אולמות תעבורה ההופכים לשוק.

לחזור אחרי חמש דקות

בתיק הבא יש הסדר טיעון, כאשר הנהג לא לגמרי שולט בעברית ופאר-גינת מאפשרת לאשתו "לייצג" אותו. "הסברת לבעלך את ההסדר? הוא מודה? הסברת לו את רכיבי הענישה והוא מסכים להם? הוא יכול לשבת, וגם את יכולה". פאר-גינת מסיימת להכתיב ופונה אל האישה: "מהיום אסור לו לנהוג שלושה חודשים, בסדר?". האיש צריך לחדש את הרישיון, ולכן פאר-גינת מבהירה: "אסור לו ללמוד נהיגה, לא תיאוריה ולא מעשי. אם הוא ילמד נהיגה, זה ייחשב כאילו הוא נהג. איך תוכלו לשלם את הקנס? בתשלומים, [תוך] 90 יום? ארבעה תשלומים, חמישה?".

פאר-גינת רוצה להמשיך ופונה לסניגור: "עיינת בחומר החקירה? אתה מסכים, לא מסכים לראיות לכאורה?". אבל אז מצלצל טלפון סלולרי. "מי הטלפון שלו מצלצל באולם? אדוני, צא החוצה, כי אני שומעת אותו פעם אחר פעם". האיש טוען שכיבה את המכשיר, אך לפאר-גינת זה לא משנה: "כיביתי, לא כיביתי - תצא ותחזור אחרי שלא תשמע אותו חמש דקות רצופות".

חוזרים לעניין לשמו התכנסנו. הסניגור מבקש להחזיר למרשו את הרישיון ולהימנע משלילתו המינהלית ל-30 יום. הוא טוען לנסיבות אישיות, ופאר-גינת מגיבה: "זה לא משכנע אותי. מה לגבי המסוכנות שלו?". הסניגור טוען שמרשו עוזר להוריו, אבל פאר-גינת עירנית וחדה: "אין לו רישיון 30 יום, אז איך הוא יכול לעזור? זו נהיגה בשכרות ניכרת. אין פה דרך [להימנע מפסילה]. מי שיש לו הורים שהוא אחראי להם, הוא צריך להיות אחראי שבעתיים ולא לנהוג בשכרות, ואם הוא נוהג בשכרות - שישא בתוצאות. הסכמת שיש ראיות לכאורה".

פאר-גינת פונה לתובעת: "מה אתה רוצה להגיד, אבל בקצרה?" וקוטעת אותה: "לא צריך את כל זה. את מתנגדת, נכון? יש ראיות לכאורה, יש מסוכנות והנסיבות האישיות אינן מצדיקות התחשבות מיוחדת. תני לי את תיק החקירה ואני אתן החלטה. אין מנוס מהשבתה של 30 יום". התובעת לא מבינה מתי צריך לשתוק, וממשיכה: "הוא נוהג ברכב מנהג בעלים".

פאר-גינת שוב בקיאה בפרטים: "הוא הבעלים". התובעת: "הוא אמר שהאבא". פאר-גינת: "הוא אמר שהאבא יכול לנהוג". פאר-גינת מכתיבה החלטה ללא בעיות מיוחדות, אם כי יש שופטים שהיו עושים זאת בצורה יעילה יותר ומהירה יותר. אחרי כמה דקות מגלה פאר-גינת טעות בפרוטוקול הדיון, היא אוספת אותו מהצדדים (אחרי שביקשה לקרוא לסניגור מבחוץ), קורעת אותו ונותנת להם נוסח מתוקן.


בקיאה יותר מאשר התובעת

"ביקשתי לא לדבר באמצע כשאני באולם", מעירה פאר-גינת לתובעת. אחרי רגע נכנסת תובעת אחרת ומבקשת משהו מהקלדנית, אבל היא עוד לא מכירה את פאר-גינת: "פונים רק אלי. אנחנו באמצע דיון. אם תמתיני בחוץ דקה או שתיים, ננסה לעזור להם. אנחנו נסיים עם התיק הזה ונעזור לך". תוך כדי הכתבה, נאלצת פאר-גינת להעיר לתובעת הקודמת: "אני באולם, לשמור על השקט".

עוברים לבקשה לביטול פסילה מינהלית בשל נהיגה בהשפעת סמים. פאר-גינת תכליתית ועניינית: "מי נהג ברכב? הוא הבעלים של הרכב? אדוני, כשמדברים אל בית המשפט - בעמידה". האיש מבקש לומר משהו, ופאר-גינת משיבה: "עוד לא". היא פונה לסניגור: "מה אתה רוצה להדגיש? אתה למעשה חולק על קיומן של ראיות לכאורה". פאר-גינת עוברת לתובעת: "יש תוצאות של חוות דעת [לגבי הימצאות סמים בדם]?". - עוד לא. "אין גם חוות דעת ראשונית? יש או אין?". - אין. "מה לגבי עברו התעבורתי, אם יש?" - 11 הרשעות קודמות. התובעת חוזרת אחורה: "נתפס חומר החשוד כסם". פאר-גינת, כתמיד, עירנית: "אבל על זה עדיין אין חוות דעת. אני שואלת לגבי עברו התעבורתי".

פאר-גינת מעיינת בתיק החקירה ומוצאת את מה שהתובעת לא אמרה: הנהג הודה בחקירתו שהוא משתמש בגראס. האיש טוען כעת שלא אמר זאת, ופאר-גינת מסבירה לו: "זה מה שיש פה. אמרת או לא אמרת - זה בתיק העיקרי". כעת היא פונה לצדדים ובעיקר לסניגור: "אם הוא בא ואומר שהוא משתמש במריחואנה בסוף כל יום במשך שנתיים, המצב לא טוב. יש הרבה דברים לתיק העיקרי. לפעמים סמים קלים נשארים בגוף יותר מסמים קשים" - ולכן בהחלט ייתכן שהוא אכן היה מסומם כאשר נתפס.

פאר-גינת מכתיבה החלטה בהיסוס מסוים, עם הרבה שימוש ב"אֶה", אבל בלי בעיות מיוחדות. היא מעיינת בתיק החקירה וההכתבה איטית למדי ואולי מפורטת מדי. הנהג מבקש להגיד משהו, פאר-גינת אינה מסכימה והוא טוען שרצה לדבר ולא נתנה לו. אבל הזיכרון של פאר-גינת עובד: "שמעתי, נתתי לך".


השורה התחתונה: שופטת יעילה מאוד, השמה לב לכל פרט ומקפידה כראוי על שמירת השקט והסדר. מתקשה בהכתבת החלטות, אם כי לא נתקעת בצורה מביכה כמו בביקור הקודם באולמה.

מזג שיפוטי: 9.

יעילות: 8.