שני מקרים שאירעו בסוף השבוע הזה ממחישים יותר מכל כי "רוח הליברליזם" ורעיונות ה"קידמה" הם לא פעם היפכא מיסתברא. מסתבר כי ה"קידמה" וה"סובלנות" של חוגי השמאל והימין החילוניים כאחד אינם אלא כפייה חילונית כנגד קבוצות אוכלוסייה עצמאיות, החפצות לחיות את חייהן כבימים עברו. המקרים הם שונים לגמרי עם השקפות פוליטיות שונות אבל העיקרון - של ניסיון כפיה חילוני, בשם ה"קידמה", על המיעוט, הוא אותו עיקרון דיקטטורי.
במהלך סיור בשכונת "
מאה שערים" בירושלים נטען ע"י חיילת בשם שדמי כי הותקפה ע"י חרדים מקומיים בחיתולים צואים, בבקבוקים וכו'. אני מניח שהייתה שם התקפה אך לאור ניסיוני העיתונאי מזה עשרות שנים ספק אם באמת כל ה"אינסטרומנטים" שהוזכרו בתלונתה באמת נזרקו עלייה ועל קבוצת העולים מחו"ל, שאותה "הדריכה". אביה כמובן שיצא להגנתה ואף שלח מכתב ישיר לנשיא ריבלין, ובין השאר האשים את החרדים כי פגעו בביתו משום מדיה הצבאיים. עד כאן העובדות מהצד האחד של המטבע. אבל ישנו גם צד שני של המטבע הזה.
בשכונת "מאה שערים" עוברים עשרות ומאות חיילים - וגם חיילות, מדי יום ביומו ואינם זוכים לשום התקפה. מכאן שלאוו דווקא מדיה של גב' שדמי הם אלה שהביאו עלייה את ההתקפה. בשכונת "מאה שערים" עוברים, מדי יום ביומו, אלפי חילוניים ונכרים ואף אחד מהם עוד לא "זכה" לחיתול צואה או לבקבוק בראשו. אבל כאשר קבוצה של "עולים חדשים", תרתי משמע, מגיעה לשכונה האדוקה הזו ומלובשת בלבוש פרוץ, ותוך כדי ביקורה מחוים אנשיה בקולניות את דעתם השלילית על תושבי השכונה, כשמדריכתם החיילת מעודדת זאת, הרי העובדות הן כבר שונות. עבור קבוצות מטיילים חילוניים - שחלקם אנטי דתיים במוצהר, הביקור בשכונת "מאה שערים" הוא כמו ביקור ב"גן החיות התנכ"י" וכמו שמותר להרגיז ולצחוק על החיות כך מותר לעשות גם לתושביה החרדים של השכונה הזו, החיים שם למעלה ממאה שנה, עוד לפני שהחיילת, אביה וה"עולים החדשים" הללו חלמו על ארץ הקודש. בטוחני שאבי החיילת היה יוצא מזעפו אילו קבוצות של יהודים חרדים היו מארגנים סיורים בשכונתו ובדרך אגב, הם היו מצביעים עליו ועל שכניו כילידים מפגרים שאוכלים וסובאים ללא שום תרבות רוחנית. זוהי דרך ההמשך - של אותם "ליבראלים" ישראלים, לדרכי ה"קידמה" הכפייתיות נגד הדת וערכי האמונה שהביא הקומוניזם, מראשית המאה העשרים.
ובמקום אחר - בעיר הערבית כפר קאסם, התפרץ ה"ליבראליזם" הזה באופן אחר. לפני יום השנה השישים לטבח בכפר קאסם שלחה קבוצת נשים מקומית, שארגנה את הצעדה, בקשה לכל הנשים האורחות (במיוחד ליהודיות שבהן, אלה מה"שמאל הליבראלי"...) להגיע למקום בלבוש צנוע. הנשים הערביות מכפר קאסם לא ביקשו מהאורחות לחבוש רעלות או כיסויי ראש אבל בסה"כ הן ביקשו מהן לא להגיע מעורטלות ובלבוש קצר ונועז. והנה אותן אורחות קמו ודרשו את עלבונן, שהרי הן באו להזדהות עם המסר הפוליטי ולכן מותר להן להגיע כנראה גם בעירום. הזעקות היו כמובן בשם ה"ליבראליזם" וכנגד "דיכוי האישה ברחוב הפלשתיני".
אבל מי שביקשו את הבקשה לא היו האיממים הגברים אלא היו אלה נשים מוסלמיות דתיות ועצמאיות כאחד. היו אלה הנשים שכל השבוע עמלו על הכנת היום ואשר חפצות היו לשמור את עירן במסכת הצניעות שבה חונכו מאז ומעולם. גם כאן - כמו ב"מאה שערים", עלתה החוצפה ה"ליבראלית" שבאה לכפות אורח חיים פרוץ ומתירני על יושבי העיר המקומית, ולכפייה הדיקטטורית הזו הם גם קוראים "קידמה".
בעולם ההפוך של מדינת ישראל הרי שכל פריצות וערטול הם "קידמה" ואילו שמרנות וצנעה הם "פרימיטיביות". כל תועבה היא קידמה" וכל מאבק נגד התועבות הוא "מאבק בקדמה". זו מחשבתם של אנשי השמאל הסהרוריים שחדרה אט, אט (אבל בטוח...) למחוזות הימין החילוני. אנשי ה"לחם והשעשועים" הם אלה המנהיגים כיום את החברה הישראלית וטווים את ערכייה.
יפה היו עושים הח"כים הדתיים, החרדים והאיסכמיים אילו היו בונים שדולה פרלמנטארית כנגד הכפייה החילונית הזו, כמו גם למשל זכותם של חיילים דתיים לא להיות אנוסים לשמוע שירת נשים, שאיננה שייכת כלל לתפקידם. הדוגמאות הן עוד רבות אבל לא ירחק היום שבו נהיה עדים לכפייה אנטי דתית ומצפונית על-פי חוק, וכאשר בית המשפט יעמוד בראשו, כדי לדכא דת ותרבות, כפי שלמשל פעלו לפני מספר שנים במערכת השיפוט נגד "שמחת בית השואבה" בשכונת "מאה שערים" בירושלים". ישראל אומנם איננה אירן אבל אסור שתיהפך ל
קוריאה הצפונית.
