א. אחד משלהם

הפרס לשחקן משה איבגי מלמד היטב כיצד עובדת מערכת הפרסים בפסטיוולים ובעניינים אחרים במקומותינו.

את הוועדה בפסטיבל הקולנוע של חיפה לא עניינה האשמת איבגי במעשים מגונים ובהטרדה מינית. איבגי הוא אחד משלהם, וההחלטת חבר השופטים הייתה אוביקטיווית לגופו של עניין ולא לגופן של המסכנות, שאיבגי לכאורה התעלל בהן.

מעבר לחרפה, שהעטו על הפסטיבל ועל העיר חיפה - הרשו לי להיות קטנוני, ולשער מה היה קורה לו איבגי ח"ו היה מדוברי הימין. אם מישהו הוזה, שאני ממציא דברים - אפנה אותו לפרשת פרס ישראל לשלום רוזנפלד ע"ה.

וזה מזכיר לי שהמשטרה סחבה רגליים בחקירת תלונות על הטרדה מינית נגד עוד דוברי שמאל, שקיבלו חסות וחסינות ממעסיקיהם - כולל עיתון הארץ, שיודע להטיף מוסר לאחרים.

ב. חיקוי מפקד

לא נרגעתי מדוח מבקר המדינה על הגמלאות, שהרמטכ"לים הגדילו בהנף יד קל בתקציב המדינה - כלומר בכספנו.

זו חוצפה אדירה. אהיה בוטה, ואגיד, שהם הכניסו את כספנו לכיסם, ללא בקרה וללא רשות. הדבר מעלה צורך להפריד בין הרמטכ"ל כמיישם תקציב הצבא לבין הרמטכ"ל כראש ועד המשרתים בצבא הקבע.

לקצינים ככלל יש משכורות לא-רעות, למרות טענותיהם הלא-מוצדקות. הקצונה הקרבית נדפקת, כרגיל, כי את המשכורות מתכננים לבלרים באכ"א ולא לוחמים, והם דואגים לכיסיהם. למה לא?! בצבא קוראים לזה חיקוי מפקד.

ג. צניחה נועזת

בפברואר 1945 התכוננו אנשי המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) - אביה של הסוכנות האמריקנית לביון (CIA) - למבצע הנועז 'גרין-אפּ', שחיל-האוויר הבריטי סירב לבצעו בגלל הסיכון הרב, שהיה טמון בו. במבצע הוחדר צוות של שלושה סוכנים אל עומק שטח גרמניה הנאצית, כדי לאסוף מודיעין חיוני להמשך הלחימה לתוך גרמניה הנאצית.

המבצע נראה כמו התאבדות: שלושת הסוכנים היו אמורים לצנוח בליילה באתר באלפים האוסטריים תחת פיקודו של לוטננט ג'ון בילינגס מגיסות האוויר האמריקניים (הוריו של חיל-האוויר, שהיו אז זרוע בצבא האמריקני). החוליה שויכה לטייסת הפצצה 885, שהתמחתה במבצעים מיוחדים ובמבצעים מוטסים לתמיכה במרגלים של בעלות-הברית.

לבילינגס עצמו היה אז ותק של כחמש-עשרה גיחות הפצצה אסטרטגיות באור יום. הוא הכיר את האזור לאחר שטס בו כמה פעמים, כשנצמד לתוואי הקרקע, כדי לחמוק מהמכ"ם הגרמני.
בילינגס הטיס ב'גרין-אפ' מפציץ בי-24 ליבראטור, והצניח את החוליה באגם קפוא בגובה כשלושה ק"מ וחצי ליד מעבר ברנר, המחבר את אוסטריה עם איטליה. על האזור, שנתפס כחיוני, הגנו הגרמנים מאוד. הם הציבו נשק נ"מ רב על פסגות ההרים סביב מעבר ברנר, כדי שיוכלו לירות מלמעלה על מטוסי בעלות-הברית, שיחדרו לאזור המאובטח.

בטיסתו לאתר ההצנחה, נכנס המטוס של בילינגס לסערות קשות, ואיבד במהירות גובה רב. בילינגס נאבק לשמור, שמטוסו לא יתנגש בקרקע, והביאו לנקודת ההצנחה, כמאה מטר מעל לאגם הקפוא.

השלושה צנחו בהצלחה, ופרדריך מאייר, מפקדם, הובילם לכיוון אינסברוק. בחוליה היה האנס וינברג, יהודי הולנדי, שמשפחתו נרצחה באושוויץ, והקצין האוסטרי פראנץ ובר. מאייר התחזה לקצין גרמני, ותשאל חיילים גרמניים, שפגש הצוות, על המערכים הנאציים באזור.

בילינגס ועמיתיו עשו מבצעים רבים, ולפני כשבועיים זכו יחד עם כמה מהם להוקרה של ארגון ותיקי OSS. בטקס בוושינגטון הבירה התלוננו ותיקי OSS על שהיוזמה לעטרם במדליית הזהב של הקונגרס נעצרה בבית הנבחרים האמריקני. ובילינגס, שהשתחרר כקפטן, וכעת הוא בן 93, ממשיך להטיס להנאתו מטוסים בארצות-הברית.

ד. למה כאן?!

השידור הציבורי נראה לי נחוץ, אך לא ברור לי מה רוצים מ"כאן" - תאגיד השידור הציבורי, שמוקם כעת.

מלכתחילה נראה לי, שמאות העובדים ברשות השידור, שהוחתמו על חוזים עם "כאן", יבטיחו, שהתקלות, שהורידו את המסך על רשות השידור, יישנו. כלומר, לא הועילו חכמים בתקנתם, ומה-שהיה הוא שיהיה, לכל היותר.

בניגוד לאחרים, אני סבור, שמה-שהיה היה רע עיתונאית וחרפה ציבורית, ואני חרד שזה מה שמצפה לנו מחידושי 'כאן'.