טובל ומר"צ בידו

ואני מבקש לתמוה קצת על ידיעות אחרונות, על איזה קולגיאליות הוא מדבר, ובעצם אין מה לתמוה, הרי אנו כבר יודעים על הריקבון שפשה שם.

קולגיאליות?

האם יש לצפות לקולגיאליות של נהגים עם נהג פרוע אשר מסכן את הנוסעים בכביש? האם יש לצפות לקולגיאליות של מועצת רואי החשבון עם רואה חשבון שמעל בכספים? איזה יושר, איזו הגינות (להלן יא"ה), איזה יא"ה יש בכזו קולגיאליות, יא"ה, שהוא האדן הפרקטי של אתיקה העיתונאית?

למה איזו קולגיאליות אנושית הפגינה ידיעות אחרונות כלפי ראש הממשלה? משפחתו? רעייתו? ילדיו? זהבה גלאון? לאיזו קולגיאליות מצפה בן אדם שהוא בכלל לא בן אדם? דמעות, דמעות תנין של קוזאק נגזל.

אתיקה: חופש עיתונות, אמון הציבור, "עשו סייג לתורה"

מהי אתיקה עיתונאית? מה מטרותיה? לדעתי שלוש מטרות עיקריות:

1. לשמור על חופש העיתונות, כי עיתונות שאיננה חופשית, איננה עיתונות אלא סמרטוטנות.

2. לשקוד על שמירת אמון הציבור בעיתונות, כי עיתונות שהציבור לא מאמין בה או מזלזל בה מאבדת את כוחה ואיננה מבצעת את תפקידה.

3. להוות "סייג לתורה", להוות מתרס אחרון לפני חציית הדין הפלילי, להוות את הגדר האחרונה עם שלטי האזהרה האדומים טרם נכנסים לשדה המוקשים.

וכשם שלדוגמה האיסור מדאורייתא להימצאות חמץ בפסח (בל ייראה ובל יימצא) מהווה לדעת פרשנים סייג לאיסור החמור הרבה יותר של אכילת חמץ בפסח, כן נמצאו וראינו למרחוק בפסחים לאורך השנים האחרונות טונות של חמץ במערכות העיתונים, ואב הבית (מועצת העיתונות) לא רק שלא עשה ביעור חמץ אלא אף ישן שנת ישרים, תוך שהוא נוחר עד הגג. אז מה הפלא שהיו במערכות, ייתכן שיותר מאחת, ייתכן שהרבה יותר מאחת, רבים שחגגו הרחק מעין הציבור על הפיתות של אבולעפיה, והכנאפה והבירות, שלא לדבר על בייגלה חם שומשום מלח וזעתר.

ומהו אותו חמץ שהם אכלו לכאורה שם לתאווה, החמץ הזה הוא הדין הפלילי, הוא אותו שדה מוקשים מסוכן אשר אתיקה העיתונאית נועדה להגן מפניו.

עורך ידיעות, טובל ומר"צ בידו

עזבו את פרשת מוזס-ביבי, מועצת העיתונות לא אמורה לעסוק, ואם היא עוסקת ראוי שתחדל מלעסוק בנושאים הנמצאים בחקירת משטרה. אחרי שהגדרות כשלו כשל כל כך גדול, ומטיילים רבים נכנסו לשדה מוקשים, והפיצוצים קורעים את האוזניים, ראוי שהגדרות הכושלים הפרוצים והחלודים, ישתקו להם בצד בהמתנה לשוחט אשר יעקור אותם ויחליפם בגדרות אחרים, יעילים.

אבל מיד אחרי שפרצה לאקרנים פרשת מוזס ביבי, קראנו כולנו על האיומים שקיבלה זהבה גאון, ועל מימושם בפועל היה ולא תצביע על-פי צו מצפונו של נוני מוזס.

במדינה דמוקרטית, חבר כנסת הולך להצביע על נושא זה או אחר, ובדרך למליאה הוא נסחט, לאיזה תהומות הגענו? וכאן אין חקירת משטרה, לפחות עדיין אין, אז איפה מועצת העיתונות?, היכן האתיקה?

עיתונות רודנית איננה עיתונות חופשית

והביקורת הנוקבת על ההתנהלות הזו של ידיעות אחרונות, בעיתון הארץ או בכל עיתון אחר היא מהות האתיקה, ולעורך ידיעות ביקורת כזו נראית כמכשלה אתית, כנראה שבידיעות אחרונות לא רק לא שומרים על אתיקה, אלא גם אינם יודעים מה זו אתיקה, אין פלא שהם בורים גמורים בתחום הזה, אחרי שנים של יובש טוטאלי, שנים שבהן ידיעות אחרונות נשלט על-ידי רודן, שנים בהן הקשר ביון ידיעות אחרונות לבין עיתונות חופשית לא היה קיים, שנים בהן איבד ידיעות אחרונות לחלוטין את אמון הציבור, וסחף עמו (יחד עם גורמי עיתונות נוספים) לשאול התחתיות את אמון הציבור בכל העיתונות.

ושומר הסף כאמור, מועצת העיתונות, ישן שנת ישרים, נוחר עד הגג. אילו כלב השמירה של כלב השמירה לא היה ישן, כל זה לא יכול היה לקרות, לפחות לא בעצמות ובהיקפים המתגלים אל מול עינינו.