מנהיגי האומה מסופר שהאלים על האולימפוס נהנו, בין השאר מיין מובחר, נעימות מוזיקליות כמו גם מתענוגות הגוף.
אלו אותם אלים שלא בחלו בכל אמצעי להשיג את מטרותיהם, כולל גם רצח (ורצח אופי). החיים שם היו מעניינים ביותר, וניתן למצוא את הסיפורים עד ימינו, הן בכתב והן ביצירות אומנות שונות ורבות.
מסתבר, שבישראל יש אלפיון עליון של אנשים שבידיהם כוח וכסף, וחייהם סובבים על קירבה זה לזה, נהנתנות ותככים, ממש כמו באולימפוס.
לפני קצת למעלה משמונה שנים, ישראל שינתה את פקודת מס הכנסה לכאורה לעודד עליה והחזרת הון אנושי מובחר לישראל, אך במציאות נוצר מקלט מס לעשירים-ביותר. אין ולא היה בין החקיקה והטבות המס לבין השבת ישראלים, מניעת ירידה או עידוד עליה ולו דבר קל שבקלים. הייתה זו תפנית המיועדת לפלח קטנטן, נהנתן ודרשני עד מאד.
טוב היה לקרוא, גם כאן בלוס אנג׳לס וגם בארץ, על ארנון מילצ׳ן, שהחליט "לעלות לישראל". היה זה בדיוק בתקופת המשבר הכלכלי העולמי (של סוף שנת 2008, תחילת שנת 2009), והנה התבשרנו שבישראל (בה האמינו שהמשבר יחלוף מעל, בלי שיורגש בשטח התוסס של מדינת ישראל כלל ועיקר) קורים דברים נפלאים.
זו אותה מדינת ישראל בה הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש ה
ממשלה לשעבר
אהוד ברק הספיק לגרוף הון אדיר בפרק זמן קצר ביותר. אין ספק שברק הוא איש מבריק (זאת אני זוכר מתקופת שרותי וכהונתו כרמטכ״ל) שהתכונן להמשיך מהצבא לפוליטיקה (ואף דאג שכל מסמך שאולי יוכל לשמש עזר נגדו "ינוקה" ויועלם).
אין גם ספק שחברות בינלאומיות רבות שחרו לפתחו והיו מוכנות לשלם סכומי עתק עבור שרותיו, קשריו והעצות שנתן. חברות מסוג זה מצפות גם לתמורה עבור השקעתן, וזו דרכו של עולם.
כמו שנזכר אני בכיסוי התקשורתי על ארנון מילצ׳ן שחזר ארצה (לא מאידיאולוגיה ציונית כי אם מבחינה גשמית הרבה יותר), כך גם נזכר אני בכיסוי התקשורתי הנרחב לא פחות על אהוד ברק ודירותיו בתל אביב. נזכר ומחייך, שכן בזכרוני אני מתייג מיד את אותו זכרון לצד זכרון אחד, של
מנחם בגין וצורת חייו הצנועה ביותר. השתנו הזמנים.
עד כמה השתנו הזמנים. נשיא בכלא, שעד שחרורו סרב בכל תוקף להודות שאכן אנס כפי שבית המשפט קבע. ראש ממשלה בכלא. שר שהיה בכלא וחזר לשרת כשר בכיר. הכל קורה. הכל מותר. הכל מוסבר ומתורץ. אכן, הנוער יכול לשאוף להגיע, להתקרב, לגעת ולהתנסות בכזה זן מיוחד של חיים, חיים של פאר, חיים של כבוד, חיים של אולימפוס של אותו אלפיון עליון.
זאוס
שם באולימפוס יושב לו מזה קצת למעלה משמונה שנים זאוס (זוס) ושולט ביד רמה.
לנו, העומדים במישור למרגות ההר הרם ונישא, זוס הוא הדובר הטוב ביותר של מדינת היהודים. הוא נושא על כתפיו סלע אדיר וכבד, לחץ בינלאומי בלתי פוסק.
״אתה לא רוצה שלום.״
״אתה המכשול העיקרי לשלום.״
״אתה שונא ערבים.״
״אתה שונא מוסלמים!״
״אתה מאפשר התנחלויות וכיבוש.״
״אתה נאחז בכסך ומסרב להניח, מסרב לעזוב, עושה הכל בכדי להשאר.״
אך זוס שלנו יודע שהסכנה הקיומית נגד מדינת ישראל היא אירן. הוא עושה את כל הניתן ועוד מעבר. דברים שאין אנו מודעים להם. דברים שאסור שנדע.
איני יודע איך זוס מצליח לשון. פה חייל שבוי. שם חייל שעקבותיו לא נודעו. פה פיתוחים חדשים נגדנו (מנהרות התופל לדוגמה). שם שנאה מכוונת ומתועלת (מצד מחלקת המדינה האמריקנית או תעשיית הסרטים ההוליוודית, ראה לדוגמה הסרט סטקסנט). ומעל לכל - אירן ותוכנית מחיקת המדינה היהודית מעל המפה, על זממה היא שוקדת.
14 מיליון יהודים בעולם, ותפקידו להגן על כולם. הוא ואותו סלע אדיר על כתפיו. בעוד הוא נושא את הסלע, עומדים שאר האלים ובני עמו, יורקים לעברו, זורקים עגבניות בשלות ותפוחים רקובים, ואף נעזרים בקליעים. אך מכאיב מכל הם דוקא הערות הלעג והבוז, האשמות חסרות השחר הפוגעות ופוצעות, וזוס יפה התואר והמראה שותת דם, אך מסרב להרפות, ממאן להרכין ראשו. ממשיך הוא בעוז ובגאון, שכן לא עבור עצמו הוא עומל, כי אם עבור כולנו.
זוס מנסה לחדור לתודעת ההמונים. כאן הוא מגיע עם פלקט לאו״ם לשאת נאום. שם הוא מסכן את מעמדו האישי, מוותר ומוחל, בנסיון נואש לשכנע את הנשיא האמריקני שהאיסלאם הקיצוני אינו דת שוחרת שלום. הוא נעזר בבית הנבחרים, ואלו עומדים פעם אחר פעם אחר פעם ומוחאים כפיים, נעמדים פעם אחר פעם בהתלהבות שאין לה קץ. הם ולא אחר. הם ואני, כאן מרחוק, נושאים תפילה שאל עליון יתערב ויציל, יפרוס כיפת ברזל סביב אותו זאוס, סביב
בנימין נתניהו זה שלנו.
מבית הוא כנראה הדמות הפוליטית השנואה ביותר, במדינה שהעולם כולו אוהב לשנוא. אך לא יעזור דבר, זוס שולט ביד רמה. שולט לא בשבילו, כי אם בשבילנו, עבורנו.
השמאל בישראל התרסק. אין היום אידיאולוגיה. גם אין מנהיג או מנהיגה כמו אלו שהיו בעבר. אין מפלגה שיכולה להנהיג, לצור קואליציה. הנה, לבני, לדוגמה, נכשלה כשהנשיא הטיל עליה את התפקיד, ו-או, עד כמה היא רצתה וייחלה לאותו רגע. לפיד כבר עשה הכל בכדי לשכנע את העולם שיש אופציה - שהוא האלטרנטיבה. יעלון התפטר או פוטר, וכבר הוא חותר ליום המחר. מי ינהיג? מי יציל? מי יגן עלינו?
נתניהו יצא לבחירות נוספות, וכמעט נחל תבוסה מוחצת. בימים האחרונים לפני הבחירות, כשפסו כל התקוות, הוא נקט בצעדים דרסטיים. פתאום הוא הזמין למשכן ראש הממשלה את ״פשוטי העם,״ הבסיס שתמך בו כל השנים ולא הפסיק לתמוך.
בניגוד גמור לכל התחזיות, הסקרים והמאמצים העל-אנושיים של הנשיא האמריקני שהתערב בצורה בוטה באותה מערכת בחירות בארץ, נתניהו שרד, צף, הצליח להנצל והוא עדין ראש הממשלה של כולנו, של כלל העם היהודי על צבעיו, עדותיו, דעותיו ורעיונותיו. כן, גם של הרפורמים וגם של האורטודוקסים. גם של החילוניים וגם של הדתיים. גם של היהודים וגם של כל המיעוטים. גם של העשירים וגם של העניים. גם של המצליחים וגם של קשיי היום. הוא ראש הממשלה, והוא לא עושה זאת בכדי לצבור מרתף של בקבוקים נדירים, או סיגרים משובחים.
(בקבוקים יכולים להשמר זמן ארוך ורב, אך ערכם יכול לרדת כפי שהוא מאמיר. לסיגרים יש אורך חיים, ואחר כך כל ערכם הוא בסיפור מהעבר, לא בשימוש האפשרי בהם. נזכר אני בקרוב משפחה שנהג לצבור שטרות רבים בקירות וברצפת ביתו. לאחר מותו נתגלה מטמון רב, אלא שלאחר האינפלציה, הפיחות ושינוי המטבע, הניירות שפעם היו שווים הון עתק הפכו לחסרי ערך, כמו אוסף בולים שלאיש אין בו ענין.)
אל קאפון המודרני (מאסר על עבירות מס, 1931)
בארה״ב למדנו שאם לא ניתן להפיל את המאפיה בכל דרך אחרת, נעזרים בחוק המיסוי היבש. בארץ, כך נראה, מנסים לעשות את אותו הדבר. אם לא ניתן להפיל את נתניהו בכל דרך אחרת, אז נעזר בצורה הנדושה ביותר, נאשים אותו בקבלת טובות הנאה!
(איני יודע מדוע להתאמץ. מזה שנים נאמר שלבעלי
ידיעות אחרונות תיק נפוח על נתניהו, והם משתמשים בנתונים בידיהם על-מנת ״לסחוט״ את נתניהו. עכשיו כולם כבר יודעים, אז איך ניתן לסחוט?)
מי הנחשון שיוצא לעזרה? אותו מילצ׳ן הידוע והמכובד, שמסתבר שמשך שנים אירח שועי עם ועולם בביתו, ושם גם סיגרים וגם יינות משובחים זרמו בקצב אדיר. (היכן הקוויאר, אני שואל את עצמי, מדוע פריט זה לא מוזכר? אולי שאלה של כשרות, ויש מי שרוצה שלא להעליב את הדתיים?)
הוא כבר לא היה זקוק לכל דבר בתמורה, למעט אולי חיכוך פה ושם עם ראש הממשלה. בכל חדר וחדר היו קופסאות שוקולד, קופסאות סיגרים, קוניאק, רום, וויסקי מבוגר ומפורסם, וכך הלאה וכך הלאה.
איש מהנוכחים לא היה מורשה לעזוב בידים ריקות. הנה, העמס קופסא זו, קח את הקופסא ההיא. הבקבוק הזה כבד מדי? הידים עמוסות לעיפה? אין בעיה. הנהג שלי יביא אליכם מחר קרטון של תשורה, תזכורת לערב הנפלא שבילינו זה עתה. ככה זה בין חברים!
אותו הנהג יהיה בסבב, כך שזו לא בעיה. (למי שנדמה שהוא בן יחיד, חדשות: יש שם קבוצה גדולה למדי, מימין ומשמאל, מכל צבעי הקשת הפוליטית, וכולם נהנים בצורה שווה, שכן אם לא תתחיל תחרות סמויה וגלויה: מדוע לו ולא לי.)
אתה רוצה, בבקשה, אתה יכול לשלוח את הנהג שלך. או את העוזר, או הדובר או היועץ. אל דאגה, נדאג שגם להם יהיה טוב, שכן כשלכולנו טוב, טוב ליהודים, וכשטוב ליהודים (השולטים בעולם), טוב לעולם כולו - אנחנו אור לגויים! אנחנו עושים כאלו דברים נפלאים!
הנה, אידלסון מגיע במטוסו (ואשתו במטוסה). גם הפליקים ממיאמי מגיעים במטוסים שלהם. הנה עוד אורח-מארח. מעניין מדוע דוקא מילצ׳ן נבחר לתפקיד ליצן החצר שינעץ את הסכין בלבו של זוס? הלא לפליקים חברת דיוטי פרי הגדולה בארה״ב, והם ודאי יכולים לספק מבחר מעולה ביותר של מוצרים בעלות נמוכה ביותר. ואולי זו בדיוק הנקודה - איך ניתן להאשים שהם ״משחדים״ את ראש הממשלה ואשתו בטובות הנאה, אם ההוכחה היא קבלות העלות, ואלו נמוכות ביותר? (מפעילות הדיוטי פרי משלמות בין עשרה לשלושים אחוז ממחיר המוצר בדיוטי פרי, שאמור להיות נמוך ב-20% ממחירו בשוק המקומי. כך באמת לא ניתן יהיה להאשים בשוחד או קבלת דבר במרמה. טובות הנאה בעלויות כה נמוכות? בדיחה!)
על האולימפוס
בעוד כל מעיננו נתונים בשולי (אך עסיסי, נוטף מיצים), זנחנו את העיקר.
ראו עד כמה מעניין לדעת מה קורה שם באולימפוס, ורק זוס אחראי לא על המשתה המתמשך כי אם על ביטחון ועתיד המדינה והעם היהודי. עבודה כפוית טובה, ואנחנו לא מבינים זאת.
אנחנו מרותקים בתוכנית הריאליטי: אולימפוס. חייבים להפיל את זוס!
מי זוכר את פרשת הבנקים, בשוויץ, ואת משרד עורכי הדין בפנמה? מילארדי דולרים בחשבונות ״סודיים״ מהם לפחות 15 מילארד בבנק אחד בחשבונות של ישראלים.
אל נטעה - האלים באולימפוס הם אכן אותו אלפיון עליון, או אלפיון מאותו אלפיון, ולהם חיים אחרים, חיים שאנחנו לא מסוגלים להבין.
בין כל אותם האלים ראש הממשלה, וזכויות לו רבות. הקנאה אוכלת את שאר האלים, והם זוממים, שוקדים ועומלים, ״חסל סדר זוס!״
איזה יופי, נאשים את ראש הממשלה ואשתו (שכבר למדנו בעבר שהיא אוספת בקבוקים למיחזור ואפילו נהנתה כתוצאה מכך מתזרים מזומנים אדיר לריפוד שנות הפנסיה שלה מכל אותם השקלים הבודדים עבור הבקבוקים שהיא מיחזרה בנאמנות רבה, בקנאות רבה עוד יותר) במתנות שמילצ׳ן נתן או לא נתן, או אולי כיבד את כולם באותה צורה, ואולי הוא פשוט רוצה להתנקם או - קרוב לודאי - לנקות את שמו ולודא שהאינטרסים שלו ישמרו?
מילצ׳ן מוביל את חברו לעקידה, ואני משתומם, האם אין כבוד בין האלים? אפילו בין גנבים בעולם התחתון יש קוד של כבוד מסוים, חוק הוא בל יעבור.
האם משעמם להם שם באולימפוס עד כדי כך שגורל העם היהודי נזרק-נבעט לקרן זווית וכבר לא מעניין אף אחד?
האם אכן הגענו ליום בו קוניאק וסיגרים, או אולי סינגל-מולט-וויסקי-בן 40 ומעלה הוא מה שיעלה או יוריד?
רצה מילצ׳ן לכבד את אורחיו, אדרבה ואדרבה. אני תקווה שלא ניסה לטמון להם מלכודת.
דרש ראש הממשלה או אשתו משך שנים - שנה אחרי שנה אחרי שנה - אתנן, היה צריך אותו איש סרטים בכיר, עשיר מעבר לדמיון, בעל כוח ושררה, להגיד ״לא! יש גבול! איני מוכר את שמי הטוב ושמך הטוב עבור חופן קויאר!״
אך הוא לא עשה זאת. ועכשיו הוא רוצה לקבל חסינות, תמורת קבלות והודאות, סיפורי מעשיות, אלף לילה ולילה מאולימפוס והאלים.
מילצ׳ן היקר, אולי כדאי ללמוד מפרסומת כאן בארה״ב, אותה אתה מכיר ודאי: ״מה שקורה בוגאס, נשאר בוגאס.״ זה עיקרו של סוד, שכן באולימפוס של היום, אידיאלים וערכים כנראה שלא ניתן למצוא וכבר לא צריך לצפות שנמצא.
