אין דבר שהוא "משחק סכום אפס" יותר מאשר הזמן. אם מוציאים אותו על דבר אחד – אי-אפשר להוציא אותו על דבר אחר. וזה אחד הדברים המטרידים ביותר בנשיאותו הטרייה של דונלד טראמפ: מה הוא עושה עם הזמן שלו?

טראמפ אמר זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, שהוא מצליח לישון רק ארבע שעות בלילה, מרוב עבודה ומשימות. אז קודם כל, כדאי שיישן טוב; מאוד לא מומלץ לו ולעולם, שיהיה עליו לקבל החלטות קריטיות אחרי חוסר שינה שכזה. שנית, משום מה יש לו זמן להמון דברים ממש לא חיוניים. למשל: לצפות בטלוויזיה. ואיך אנחנו יודעים שזה מה שטראמפ עושה? בגלל הדבר השני שהוא עושה הכי הרבה: לצייץ בטוויטר.

הנה דוגמה אחת: טראמפ מתח ביקורת על חיקויו של דוברו, שון ספייסר, בידי מליסה מקארתי בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב". לדעתו, חיקוי של גבר בידי אישה מצייר אותו כחלש. נניח בצד את האמירה השוביניסטית (והממש-לא-מפתיעה הזאת); איך טראמפ יודע על כך? ואם הוא לא ראה את התוכנית בעצמו – מישהו חשב שזה מספיק חשוב כדי לספר לו, ואותו מישהו צדק, כי עובדה שטראמפ החליט להגיב.

היה עוד טוויטר של טראמפ שעורר סערה, גם בשל תוכנו וגם בשל עיתויו. הנשיא תקף את רשת נורדסטרום, שהחליטה להוריד ממדפיה את הליין של בתו, איוונקה טראמפ. הוא טען שזו אפליה, הנתונים מראים שהמכירות צנחו ב-33%, אבל לא זה העיקר. עצם התערבותו של טראמפ הייתה פסולה, ובמיוחד כאשר הציוץ יצא בשעה 10:50 – בעוד תדרוך המודיעין היומי שלו מתחיל ב-10:30. ספייסר אמר בתגובה, ש"הנשיא היה פנוי". אז זו כמות הזמן שטראמפ מקדיש לתדרוך המודיעין? ועל מה בדיוק הוא חשב בעת התדרוך, אם זה מה שהעסיק אותו מיד אחריו?

עוד נקודה בנוגע לניצול הזמן. בכל הישיבות – חרדיות וציוניות, תיכוניות וגבוהות – מקצוע הקודש הבסיסי הוא גמרא. הרבה פחות זמן, אם בכלל, מוקדש לתנ"ך ולהלכה. משל למה הדבר דומה? להקמת בניין רב קומות – בלי יסודות ובלי גג. התנ"ך הוא יסוד היהדות, ההלכה היא הגג המאפשר לחיות במסגרתה. בלי אלו, הגמרא היא לימוד עיוני-תיאורטי המנותק הן משורשי העבר והן מחיי ההווה, וספק אם יהיה לה עתיד.

התוצאה היא, שתלמיד ישיבה יכול לצטט לכם את הפסוק ממנו לומדת הגמרא במסכת בבא קמא שנגיחה היא פגיעת קרן – אבל הוא לא יוכל להגיד לכם מאיזה מעשה הוא לקוח. תלמיד ישיבה מצטיין יוכל למנות את מחלוקות אביי ורבא במסכת שבת – אבל לא יהיה לו מושג כיצד להימנע ממלאכת בורר כאשר מחזירים את הסכו"ם למגירה. וזה למרות שחז"ל קבעו, כי "לא המדרש עיקר, אלא המעשה", וש"הלומד על-מנת לעשות – מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות".

הקושי עימו מתמודדים יותר ויותר צעירים בבואם ללמוד גמרא, מעסיק מחנכים ורבנים בכל המגזרים. אבל הוא גם הזדמנות: לשבור את המתכונת הישנה. לזכור שתלמוד תורה הוא קודם כל כפשוטו: ללמוד את התורה. להפנים שידיעת ההלכה למעשה חשובה עוד יותר מאשר התיאוריה והפלפולים התלמודיים, על כל יופיים.

צריך לתת לתנ"ך ולהלכה זמן על חשבון שיעורי הגמרא. במקביל, אפשר גם לשלב ביניהם: לפתוח תנ"ך כאשר הגמרא מצטטת פסוק, לראות את ההקשר ולהבין מה נאמר שם. ובסיום הסוגיה – לפתוח את הרמב"ם או את השולחן-ערוף ולראות מה נפסק למעשה. כך כולם ייצאו נשכרים: התלמידים, המורים ובעיקר אוצרותיה הנפלאים של היהדות.

מבחינת הפלשתינים, יהודה ושומרון הם משחק סכום אפס: או שכל היהודים יעופו משם – או שלא יהיה הסדר. וזה רק המבוא לשאיפה האמיתית של חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה וממנהיגיה: או שכל היהודים יעופו מישראל – או שהמאבק יימשך.

הרשות הפלשתינית אומרת במפורש, שכאשר תקום מדינה ביו"ש – לא יוכל להישאר שם אף יהודי. לא בגושי התיישבות, לא בקרוואנים מבודדים, לא בערים. זוהי מדיניות גזענית בוטה, שכמוה ראינו אצל הנאצים. כאשר בישראל מישהו מדבר על טרנספר (בהסכמה!) של פלשתינים – מיד קוראים לו "פשיסט" ומנסים להקיא אותו מן המערכת הפוליטית. אבל כאשר זו המדיניות המוצהרת של נציגיו הנבחרים של הציבור הפלשתיני – מתייחסים לזה כאל דרישה טקטית לצורכי מו"מ או אפילו כשאיפת שחרור לגיטימית.

איזה מין שלום זה, המותנה בכך שצד אחד לא יוכל לגור אצל הצד השני? זה לא שלום; זו לכל היותר הפסקת אש עד שהפלשתינים יאגרו מספיק כוח כדי להגשים את השאיפה הגדולה והאמיתית: חיסולה של ישראל. את האמת הזאת צריך להגיד לכל העולם – וקודם כל לעצמנו.

בשתי הנסיעות האחרונות שלי לחו"ל, טסתי לברלין עם UP – מותג הלואו-קוסט של אל-על. היה מוצלח מאוד. הטיסות יצאו בזמן, המושבים היו נוחים, השירות היה אדיב. כאשר חזרתי ארצה בחודש שעבר, התחלתי לחשוב על החלפת כרטיס הדיינרס שלי בדיינרס fly card, שהוא גם הנוסע המתמיד של אל-על. עכשיו יש לי בהחלט מחשבות הפוכות.

בכלל לא משנה מי אשם ומי צודק בסכסוכי העבודה האין-סופיים בחברה. בכלל לא חשוב האם זהו ויכוח ענייני או מלחמת אגו. כל הצדדים שם מתעלמים מעובדה אחת פשוטה: זה משחק סכום אפס. מי שלא ירצה או לא יוכל לטוס איתכם – יטוס עם המתחרים. הוא לא יישאר בארץ רק בגלל שטייס חולה או מתחזה לחולה. ויותר מזה: הוא מראש לא יקנה כרטיס אצלכם, כי הוא ירצה להיות בטוח שהטיסה שלו תצא כמתוכנן. בקצב הזה, אל-על תהיה החברה הראשונה שתתרסק לא בגלל שהיא טסה, אלא בגלל שהיא לא טסה.

ערוץ 2 עשה (יום ה', 16.2.17) רעש גדול מהמסע להארכת חופשת הלידה. אלא שהפופוליסטים בראשותה של מיקי חיימוביץ, לא מדברים על דבר אחד קטן: מהיכן זה ימומן? זהו משחק סכום אפס פשוט ביותר: אם עובדת איננה – מישהו צריך למלא את מקומה, ולמישהו הזה צריך לשלם. כל שבוע נוסף של חופשת לידה בתשלום, יעלה למשק 250 מיליון שקל. מאיפה יקחו את הכסף?

אם המעסיקים יצטרכו לשלם – אזי או שהם ייאלצו לפטר עובדים או שהם יעלו מחירים. אם יגלגלו את זה לפתחה של המדינה – יהיה צורך להעלות את דמי הביטוח הלאומי, שכך גם מצוי בגרעון אקטוארי אדיר. כך שבסופו של יום, גם האימהות וגם האבות וגם כולנו נצטרך לממן את החופשה המוארכת. אבל למה לקלקל פופוליזם עם שאלות ועובדות?

בכל חורף – אותו הדבר. כולם מסתכלים על מפלס הכנרת, בדרך כלל בדאגה, כאילו מדובר במשחק סכום אפס: או שיהיו מים בכנרת – או שלא יהיו בכלל. הנה כמה נתונים שיוכיחו שזה ממש לא כך. הכנרת היא אכן מקור המים הגדול ביותר של ישראל, אבל היא מספקת רק 25% מהצריכה. ההתפלה כבר מספקת 21%. אקוויפר החוף ואקוויפר ירקון-תנינים אחראים ל-20% כל אחד. היתרה מגיעה מהגליל המערבי (7%), הנגב והערבה (5%) והכרמל (2%).

כלומר: הכנרת חשובה מאוד – אבל אינה חסרת תחליף. חשיבותה גדולה בעיקר בשלושה תחומים: המוביל הארצי, מקור מים לים המלח הגווע והרחצה בה-עצמה. חשובים עוד יותר הם מאגרי המים – הן מי התהום והן מי המעיינות – המספקים 54% מצריכת המים שלנו, אבל עליהם איש אינו מדבר, למרות שאנחנו עלולים לפגוע בהם בצורה אנושה (שאיבת יתר, זיהום תעשייתי ועוד). ההתפלה הולכת וגוברת, אבל גם עליה לא מדברים. אז כדאי לדעת את העובדות לפני שנכנסים לפאניקה מצד אחד, ולפני שמזלזלים ביתר המקורות מצד שני.