בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סדרת כתבות פשע - לא מחקר על האוליגרכיה <br>
|
ביקורת על ספרו של בן מזריץ - היו זמנים ברוסיה, עלייתם של האוליגרכים, סיפור אמיתי של שאפתנות, הון בגידה ורצח, 2016, כנרת זמורה ביתן, 234 עמודים
|
פוטין. אל תעמדו בדרכי [צילום: נטליה קולסניקובה/AP]
|
|
|
|
|
מה שנכתב על גב ספרו של בן מזריץ הבאני לקרוא הספר. הכותרת צינה שמדובר ב"דרמה אמיתית על עושר אגדי, פשע, יריבות ובגידה בתוככי עולמם של אוליגרכים רוסיים מיליארדרים", ואני בדמיוני רואה מחקר בלשי-חברתי הכתוב כספר מתח נוסח הסנדק. ציפיתי לקרוא את קורות החיים, או יותר נכון קורות חיי הפשע של האוליגרכים, כשאני ממשיך וקורא ש"בוריס ברזובסקי ורומן אברמוביץ' הם שני מיליארדים גדולים מהחיים. ברזובסקי, מתמטיקאי לשעבר, התחיל את דרכו בעסקי מכוניות ועם השנים הפך ל"סנדק הקרמלין". בן חסותו אברמוביץ' הצעיר והנמרץ עסק במכירת צעצועים והצליח להקים מאפס אימפריה אדירה של נפט ואלומיניום". בהמשך אני מצפה להתבונן על תהליכי ניכוס רכוש המדינה על-ידי האוליגרכים נוכח ההמשך, כלהלן: "השותפות ביניהם שינתה את חייהם. הם גלשו על גלי ההפרטה של רוסיה לאחר נפילת המשטר הסובייטי וצברו עושר בל יתואר בעודם מפלסים אל דרכם אל השלטון ב"מערב הפרוע" של רוסיה". בסיום ציפיתי לעקוב אחר רדיפתם על-ידי המשטר באשר: "ואולם לאחר שברזובסקי תקף את הנשיא ולדימיר פוטין באמצעי התקשורת ונאלץ להימלט לאנגליה החלה השותפות להתערר. גופות החלו להיערם, כולל זו של מכר ידוע של ברזובסקי שמת מהרעלת פולניום. אברמוביץ' המשיך לשגשג, אך ברזובזסקי עצמו מת באחוזתו המפוארת בלונדון. נטען כי התאבד". הספר מכיל רשימה ביבליוגרפית, אך לא מפתח שמות, שהיה יכול לשפרו. הוא מחולק לשלושה חלקים ול-38 פרקים (לא כולל אחרית דבר), אך חסר תוכן עניינים שיכל לשפרו. הפרק הראשון נסוב סביב מסרו של פוטין לאוליגרכים "אתם יכולים להמשיך ולהחזיק במיליארדים שלכם, אבל אל תעמדו בדרכי..." (עמ' 7). הפרק השני יותר צבעוני, מתאר את ניסיון ההתנקשות שכשל בברזובסקי על-ידי פיצוץ מכוניתו. הציפיה מתכווננת להמשך כספר מתח. הפרק השלישי עוסק בתחקיר המשטרתי של פיצוץ המכונית. אז הפרק הרביעי עוסק בפגישה בין ברזובסקי לאלכסנדר קורז'קוב ש"היה שומר הראש של בוריס ילצין" (עמ' 25). מוקד הפרק הוא יצירת האוליגרכיזם המתואר בתמציתיות אירונית במילים הבאות: "הכול התחיל כרעיון אצילי- דרך להעניק את משאבי האומה ישירות לעם בצורת שוברים שישמשו תעודות מניה (מה שמכתב עם תפיסת השוברים של מילטון פרידמן התיאורטיקן הכלכלי הליברלי-י.ב.) אבל תוכניות השוברים נכשלה כמעט מיד, קורבן לאינפלציה האדירה שסייעה בהפיכתו של ברזובסקי לאדם עשיר כל כך. התוכנית עברה שינוי, משוברים שהאדם הפשוט קנה לאופציות שנמכרו לאנשים היחידים שהיה ברשותם מספיק כסף לקנות אותן - הקבוצה הקטנה של אנשי עסקים שהקדימו לנצל את הכלכלה החדשה" (עמ' 29). במקום סיכום שכזה, היה ראוי לפרט ולפתח הספר בסוגיה זו. הפרק החמישי עוסק במעקב של הבולשת הרוסית אחר שיירת מכוניות של אחד בשם אנטון גוגול. הפרק השישי פוגש את אברמוביץ' המציע לברזובסקי ביאכטה המפליגה באיים הקריבים שיתוף פעולה. כלכלי בתחום הנפט. הפרק השביעי עוסק בפגישה עסקית בין ברוזובסקי לבין ולאד ליסטייב, כוכב הטלוויזיה שמונה להיות מנהל האו- אר -טה שהופרטה לא מכבר. הפרק השביעי כבר עוסק ברצח של האחרון. למרות זאת התחושה היא של קריאת כתבות עיתונאיות ולא קריאת ספר שהוא מחד מעמיק ונותן תובנות על צמיחת האוליגרכיים, ומאידך אין מדובר בספר ממש מותח בשל מבנה הפרקים הקופצני מדמות לדמות. יתכן שאם קוראים ללא ציפיות כמוני, הוא יהיה יותר קריא.
|
|
הכותב הינו פובליציסט ותחקירן המרבה לכתוב ביקורות ספרים.
|
|
תאריך:
|
20/02/2017
|
|
|
עודכן:
|
21/02/2017
|
|
יוסי ברנע
|
סדרת כתבות פשע - לא מחקר על האוליגרכיה
|
|
באר שבע הייתה בראשית שנות החמישים לעיר קולטת עלייה וראשיה ביקשו למצוא שיטות לימוד וחינוך המתאימות לנערים ונערות שבאו מגלויות שונות שלא דיברו עדיין את השפה העברית לא הכירו את הארץ, תרבותה ומנהגיה. דב ברנע היה בין אלה שלא מוכנים היו לחנך את הנערים הללו במסגרות שהתאמו לבני הארץ וחיפשו בהתמדה דרכים חדשות שתאפשרנה להתמודד עם אתגר זה. ברנע ואחרים אף העיזו ויצאו אל מחוץ למדינה ללמוד שיטות חדשות ובכוח חזונם יצרו מסגרת חדשה ("מקיפה") שנתנה לכל תלמיד את הסיכוי השווה לסיים את בית הספר עם תעודת בגרות וגם בלתה.
|
|
|
יש משהו מרענן וחדשני בגישתו של נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ, בכל הקשור לגישה לסכסוך הישראלי-פלשתיני המתמשך על פנים שנת דור ואשר בקרוב "נחגוג" יובל שלם, קרי חמישים שנה תמימות, לקיומו. למי שאינם זוכרים, נזכיר כי המונחים "שטחים כבושים" או "שטחים משוחררים", כמו-גם "פלשתין" וכן "ישות פלשתינית" חדרו לעולמנו אנו והפכו לחלק בלתי נפרד וצמוד אלינו, כמו ריח הגוף לגוף, עם תום מלחמת ששת הימים. פתע פתאום הפכנו לגזע של "אדונים" אל מול גזע של "נשלטים", כאשר בשטחי הגדה המערבית ורצועת חבל עזה כבר נולד הדור הרביעי, שלא היה בחיים, בעת שהתרחשה מלחמת ששת הימים.
|
|
|
בליל שבת שעבר, ישבתי בבית הכנסת על-יד יהודי קשיש שמפעם לפעם מבקר בבית הכנסת. איני מכיר אותו אישית אבל מידי פעם יוצא לי לפוגשו וללחוץ לו יד לשבת שלום. מה שאני יודע זה שיש לו מבטא מרוקאי כבד, שאיש לא יטעה חש (חס) וחלילה במוצאו!
|
|
|
לעיתים רחוקות מוגשות לכנסת הצעות חוק מקצועיות נטו שמטרתן לתקן עיוותי חקיקה, בדרך של חקיקה מתקנת. בדרך כלל הצעות חוק מקצועיות, קרי, הצעות חוק המתייחסות לנושאים דווקניים, דוגמת ענייני חוזים, מקרקעין, ירושה ושאר עניינים שוטים שבהם מסדירה החקיקה, התנהלות חיינו מהפן המקצועי גרידא, מוצאות ביטוין בדרך של חקיקת חוקים אלה, בחטיבה אחת.
|
|
|
70 ויותר שנה ויותר עברו מאז ש"ועדת החקירה האנגלו אמריקנית" וועדת "מוריסון גריידי" פרסמו המלצותיהן, שנועדו להרוויח זמן עבור ממשלת המנדט, אשר איבדה את יכולתה לפתור את שאלת הסכסוך בארץ ישראל באמצע שנות הארבעים. את שיטת "הקמת ועדה על-מנת לדחות הכרעה" למד הממשל הישראלי מהמנדט הבריטי ומהממשל בלונדון ואימץ אותה בחום לחיקו. מאז, החיים הפוליטיים של המדינה מאז הקמתה, משופעים בוועדות חקירה שהגישו המלצות וכשאלה לא מצאו חן בעיני השלטון - או שהדוח נזרק לפח או שהוקמה ועדה נוספת לבחינת אפשרות יישום ההמלצות והעניין לאט-לאט גווע.
|
|
|
|