פרטים אישיים
נשוי לד"ר מאי טיבי, רופאת שיניים במקצועה. לזוג שני ילדים. תושב טייבה.
מידע אישי כללי
נולד וגדל בטייבה כבן למשפחה ערבית-מוסלמית. השני מבין שבעה ילדיהם של הייפא תאג'י וכאמל טיבי. בהיותו נער שיחק בקבוצת הנוער של מועדון הכדורגל הפועל טייבה. לאחר שסיים את לימודי התיכון החל בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1983 סיים את לימודיו בהצטיינות והחל בהתמחות בבית חולים הדסה הר הצופים, בתחום הגינקולוגיה. בשנת 1987 פוטר מהדסה בשל תקרית בינו ובין צוות האבטחה בבית החולים.
ניסיון בעבודה
פעילות פוליטית
במהלך לימודי הרפואה היה טיבי פעיל פוליטית והשתתף בהפגנות שערכו סטודנטים ערבים בקמפוס הירושלמי, בעיקר בהבעת הזדהות ותמיכה במאבק הפלשתיני לעצמאות. הפגנות הסטודנטים הערביים נתקלו לא פעם בהפגנות נגד אותם הובילי פעילי תא קסט"ל (תא סטודנטים אשר זוהה עם עמדות הימין) ובראשם צחי הנגבי וישראל כ"ץ. העימות בין שני מחנות המפגינים גלש לא פעם לפסים אלימים.
בראשית שנות ה-80 החל טיבי להיפגש ולשוחח עם דמויות בולטות במאבק הפלשתיני ויצר עימן קשרי שיח ודיאלוג. בשנת 1984 נפגש לראשונה עם מנהיג אש"ף יאסר ערפאת. הפגישה שנערכה בתוניס הייתה מנוגדת לחוק הישראלי אשר אסר באותה עת על קיום מפגשים עם אנשי אש"ף. בשנים לאחר מכן המשיך לקיים פגישות עם ערפאת ופעילים אחרים באש"ף וכן סייע ביצירת דיאלוג בין אש"ף ובין פעילי שמאל בישראל. בשל קיום מפגשים אלו נחקר מספר פעמים במשטרה, הוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ והוא אף נעצר לחקירה, אך לא הוגש נגדו כתב אישום.
לאחר החתימה על הסכמי אוסלו מינה יאסר ערפאת את טיבי ליועצו לענייני ישראל (מילא את התפקיד בהתנדבות). כמו-כן שימש טיבי כדובר המשלחת הפלשתינית בפסגת ואי פלנטיישן (1998), בה נועדו ראש הממשלה בנימין נתניהו, יאסר ערפאת בתיווך נשיא ארה"ב ביל קלינטון. בשנים אלו הרבה להתראיין בכלי התקשורת השונים ולתת ביטוי לעמדות ההנהגה הפלשתינית. הופעותיו התקשורתיות של טיבי הפכו אותו לאחד מנציגיו הבולטים והרהוטים של המגזר הערבי-ישראלי, הן בשיח מול הציבור היהודי והן ביחס לציבור הערבי עצמו.
חבר כנסת
בשנת 1995 הקים את מפלגת תע"ל ועמד בראשה. המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת ה-14 (1996) אך כשלה מלעבור את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 חברה מפלגת תע"ל למפלגת בל"ד (בראשות עזמי בשארה) להתמודדות ברשימה משותפת. זמן קצר לפני הבחירות התפטר טיבי מתפקידו כיועצו של ערפאת. בבחירות שנערכו בשנת 1999 זכתה הרשימה המשותפת בשני מנדטים וטיבי היה לחבר כנסת. זמן לא רב לאחר הבחירות התפרקה השותפות בין תע"ל לבל"ד והן תפקדו כסיעות עצמאיות.
במערכות הבחירות לכנסות הבאות התמודדה מפלגתו של טיבי במסגרות פוליטיות שונות. בכל מערכת בחירות הצליח טיבי להיבחר שוב כחבר כנסת והוא מכהן ככזה ברציפות החל מכהונתו הראשונה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-16 הוביל טיבי את תע"ל להתמודדות ברשימה משותפת עם מפלגת חד"ש. בבחירות שנערכו בשנת 2003 זכתה רשימת תע"ל-חד"ש זכתה בשלושה מנדטים. השותפות בין שתי המפלגות התפרקה לקראת תום כהונת הכנסת ה-16.
לקראת הבחירות לכנסת ה-17 חברה תע"ל לשתי מפלגות ערביות נוספות: רע"ם (הרשימה הערבית המאוחדת, מפלגת הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית) ומד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית). בבחירות שנערכו בשנת 2006 זכתה רשימת רע"ם-תע"ל בארבעה מנדטים והייתה לסיעה הערבית הגדולה ביותר בכנסת ה-17.
במערכת הבחירות לכנסת ה-18 פסלה ועדת הבחירות המרכזית את מועמדותה של רשימת רע"ם- תע"ל. ההחלטה הובאה לאישור בית המשפט העליון וזה החליט לבטלה ואישר מחדש את השתתפות הרשימה בבחירות. בבחירות שנערכו בשנת 2009 זכתה הרשימה בארבעה מנדטים. רשימת רע"ם-תע"ל התמודדה גם בבחירות לכנסת ה-19 (2013) ובהן זכתה שוב בארבעה מנדטים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-20 ובעקבות ההחלטה על העלאת אחוז החסימה, הוביל טיבי את תע"ל להצטרפות לרשימה מאוחדת למרבית המפלגות הערביות, שהוכתרה בשם – הרשימה המשותפת. בבחירות שנערכו בשנת 2015 זכתה הרשימה המשותפת ב-13 מנדטים.
כחבר כנסת במשך למעלה מ-20 שנה (הוותיק מבין חברי הכנסת הערבים בכנסת ה-20) כיהן טיבי במספר ועדות כנסת, אך את עיקר שנותיו כמחוקק עשה כחבר בוועדת הכספים ובוועדת הכנסת. בכנסת ה-17, ה-18, ה-19 וה-20 שימש בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. במהלך הכנסת ה-17 מונה לתפקיד יושב-ראש ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.
בכל שנותיו כמחוקק לא היה טיבי חבר בקואליציה, עם זאת היה שותף לניסוח וחקיקתם של 12 חוקים שונים, רובם בענייני חברה, כלכלה וצרכנות, דוגמת: חוק האוסר על מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים, חוק להחמרת הענישה על התעללות בבעלי חיים, חוק להחמרת הענישה על ירי בחגיגות ובאירועים ועוד.
עמדות
בנוגע למעמדם של ערביי ישראל ניסח טיבי את עמדותיו בכותרת "מדינת כל לאומיה" ממנה גזר דרישה מן המדינה להעניק לערביי ישראל הכרה רשמית כמיעוט לאומי, הכרה אשר תכלול שורה של זכויות קולקטיביות למגזר הערבי בתחומי החינוך, הרווחה וכו. במקביל קרא טיבי לשותפות אזרחית מלאה של ערביי ישראל בניהול המדינה ובקביעת אופיה תוך הפרדת דת ומדינה, וצמצום הסמלים היהודים המובהקים של המדינה: חוק השבות, הדגל, ההמנון, מגילת העצמאות וכדומה.
בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני תומך טיבי בסיום השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון, פינוי התנחלויות, הענקת זכות שיבה לפליטים פלשתינים והקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית.
במהלך שנותיו כמחוקק נתן טיבי ביטוי לעמדותיו בנאומים ובמעשים אשר הולידו לא פעם עימותים סוערים עם נציגי מפלגות הימין בכנסת. במסגרת עימותים אלו העלו נציגי הימין פעמים רבות דרישה לנקיטת עיצומים שונים נגד טיבי ביניהם גם הרחקתו מן הכנסת לצמיתות.
במהלך הפגנה בה השתתף בדצמבר 2003 הותקף טיבי על-ידי גבר יהודי שהשליך לעברו כוס תה חם. התוקף הועמד לדין ונענש ב-4 חודשי מאסר.
