אם השידור הציבורי בסוף דרכו? האם רה"מ יצליח לנפוח מחדש רוח חיים בעצמות היבשות? ואולי עובדי השירות הם אלו שכרתו במו ידיהם ובשקדנות את הענף עליו ישבו, ועתה הם מכבירים עלינו את דמעות התנין שלהם? וגם, כמה רלוונטי, מעט מילים על ה -Fake News, על החדשות המזויפות, היורדות לחיינו.
לפני מספר שנים התראיין פרופ אסא כשר ברשת ב' ב"חצי היום". המוגש מזה שנים על-ידי
אסתי פרז. דבריו הפתיעו רבים. בתחילה אמר כי לא יהיה זה מנומס אם יגיד את מה שבלבו על התקשורת, ואז דחקה בו המראיינת, אסתי פרז, לעשות כן:
אסא כשר: "התקשורת השליטה אווירת ערפדים"
"התקשורת השליטה אווירה של ערפדים, פשוט ערפדים צמאי-דם", פתח פרופ' כשר. "הדבר היחידי שמעניין אותה זה לשפוך את דמו של מישהו בכיר... אין פה בן-אדם שהתקשורת לא מתנפלת עליו".
אסתי פרז: "אבל אנחנו כלב השמירה של הדמוקרטיה".
כשר: "אתם לא כלב השמירה של הדמוקרטיה. לא כלב, לא שמירה ולא דמוקרטיה. חלק קטן מהתקשורת, כמו הערוץ הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, הוא ציבורי. החלק העיקרי של התקשורת הוא מסחרי - זה כל העיתונים, חלק הארי של הטלוויזיה... התקשורת המסחרית-העסקית-התחרותית היא חסרת כל מעצורים. רמת האתיקה שלה היא הנמוכה ביותר בארגונים כלשהם ובמקצועות כלשהם בישראל, ואין לה מעצורים"... "אין שום דרך בתקשורת הישראלית הלא-ציבורית לקבל אינפורמציה שקטה, אמינה, מהימנה, שהיא לא משרתת שום מקור ושום אינטרס. פשוט אי-אפשר לדעת כאן מה העובדות. אי-אפשר לדעת כאן מה השיקולים".
פרופ' כשר, חתן פרס ישראל והאיש שניסח את הקוד האתי של צה"ל, חזר על הדברים הקשים הללו גם במסגרות אחרות, מאז ועד היום (הראיון האמור פורסם בהרחבה גם כאן ב-News1 ), הם זכו כאמור להתייחסות נרחבת באמצעי התקשורת. דברים מ
מקור ראשון על הנעשה, הפעם בערוץ ציבורי למהדרין, השמיעה גם מי שהייתה מנהלת החדשות(!), בערוץ 1,
אילה חסון. חסון עברה כזכור לפני כשנה, ל
ערוץ 10.
"שנה וחצי סבלתי מהתעללות ברשות השידור מצד אנשי ההנהלה הקודמת ושולחיהם. כשהלכתי לבדוק - זכיתי להתנכלויות מצד קומץ עובדים מתוך הרשות. אנשים גנבו כספים ובנו בתים. אני לא רוצה להתייחס ולהזכיר שמות". דברים שנאמרו בכנס "נשים בחזית" של אתר סלונה, ובראיון ליו"ר סלונה, שירה מרגלית.
לדברי חסון, "קיבלתי כל כך הרבה אהבה כשעזבתי אבל כשהייתי שם איש לא עמד לצידי באמת. כשהתקשרו אלי מאתרי ברנז'ה ובדרך פתלתלה ניסו להבין ממני מה הסיבה, אמרתי להם בנחרצות "תנו לעבוד, תנו להוביל את האנשים שחרדים לפרנסתם, שצריכים לעשות עבודה עיתונאית מבלי שיפחדו וללא משוא פנים".
בחרתי להביא כאן שני ציטוטים האומרים למעשה את הכל. אציין רק כי בעקבות דבריה הקשים של אילה חסון לא נזעק שום יועץ משפטי לבצע בדיקה כל שהיא. גם לא לפשפש בנעשה באותו ערוץ ציבורי, אולי מחמת הריח הלא נעים שעלה משם...
החולי ממנו סובלת התקשורת וכפי שהתבטא פרופ' אסא כשר, בא לידי ביטוי גם ב"תופעת סרנה", האקטואלית עכשיו. גם היא מצביעה על אותה מחלה קשה מאד: התנכרות לאמירת אמת. נציין כאן עוד, כי אסא כשר היה בעבר נשיא
מועצת העיתונות. הוא התפטר ממנה בהסבירו כי העיתונות בארץ מתנהלת בצורה שאינה אתית.
כל המייחל לכך שהתקשורת שלנו תחזור לימים אחרים, טובים יותר, חייב להיאבק כדי שיוצבו שוב אותן אבני היסוד לתקשורת בכלל:
1. אמירת אמת. זו חייבת לחזור ולהיות הבסיס לכל דיווח. לא מניפולציות חסרות שחר.
2. כל דבר לגופו. יש חובה להתייחס גם לקמפיין הבלתי נגמר כלפי ראש הממשלה. נכון שנגד רה"מ תלויות ועומדות חקירות שונות. אבל לא ייתכן שעובדה זו היא שתשלוט במרכז ההוויה התקשורתית של ישראל. היא בוודאי לא משחררת עיתונאים מכבלי המקצוע. הם חייבים, דווקא בשל כך, במשנה זהירות: דיווח אמין וצמוד לעובדות. אווירת ה"עליהום", גם מייאשת את צרכני התקשורת. ראו את הרייטינג הצולל. הרחקת "עיתונאים" כסרנה, שהפך להיות נושא הדגל לעיתונות בזויה, הכרחית לתהליך ההבראה.
3. חזרה לעיתונות שפויה, אמינה ומוקפדת, מותנית ביכולת לעשות הפרדה מוחלטת בין דיווח לפובליציסטיקה, במיוחד זו מהסוג הממאיר, שאי-אפשר כבר לברוח ממנה. תהליך כזה יעזור גם לתקשורת לזכות שוב באמון הציבור, שכיום אבד לה כמעט לחלוטין.
אורי אבנרי, העורך המיתולוגי של '
העולם הזה', אמר פעם על
עזריאל קרליבך, עורך מיתולוגי אף הוא (מעריב, בימיו הטובים), כי "עטו היה תמיד טבול במיץ מררתו"... ברצונו להגדיר את נטייתו, לביקורת, של האחרון. אלא שהאחרון היה פובליציסט. ומעולם לא האשימו אותו בבדיות או בסיפורי שווא.
התקשורת, חייבת, אם חפצת חיים היא, לחזור ליעודה המקורי: לשמור בקפדנות על זכות הציבור לדעת. ותו לא. את הפובליציסטיקה, אנא הניחו לפובליציסטים בלבד!
