מי מוסמך להפעיל את נשק 'יום הדין' במעצמות המערב

סביר מאוד להניח, כי מנהיגי ישראל לדורותיהם - מתוך אחריות עילאית לקיומה של המדינה ולשלום אזרחיה - הקדישו ומקדישים זמן ומחשבה לדיון בשאלה עקרונית: איך להיערך לקראת היום שבו יהיה נשק גרעיני בידי מישהו מאויבינו, כמו אירן למשל, ואמצעים בליסטיים לשיגורו לעבר לב גוש-דן.

תרחיש של יום שחור כזה ובאיזו דרך להגיב עליו עשוי להציב בפני ישראל מספר שאלות מהותיות. האחת: האם לפתוח במהלומת-מנע מקדימה נוכח איום משמעותי של מתקפה אפשרית. השנייה: האם להסתפק בחשיפת היכולות של ישראל כדי לייצר "מאזן אימה" שימנע מתקפה ממשית. השלישית: איך להגיב אם אירן, למשל, המודיעה בגלוי על כוונתה לחסל את "הישות הציונית", תהלום בישראל ללא כל התרעה מוקדמת.

כיוון שהנושא הטעון הזה מעולם לא ניצב במוקדו של דיון ציבורי-תקשורתי פתוח בישראל, אפשר רק להעריך, מה באמת עושים מנהיגי ישראל כאשר הם דנים בתרחיש הזה. מתוך מה שפורסם בעולם כאשר התקיימו דיונים רמי-דרג על אפשרויות העימות הגרעיני בין ארה"ב לברית המועצות, ניתן רק להעריך מה יהיו השאלות הנדרשות לישראל לצורך גיבוש מדיניות מעשית לדילמה הנוראה.

הנה מספר דוגמאות הנגזרות מן הניסיון שנצבר בימי המלחמה הקרה:

• מי בעל התפקיד הבכיר ביותר בממשל הקובע האם הגיע הרגע שבו אין מנוס מהכרה בעובדה שמדובר ב"איום קיומי".

• מי, ועל בסיס איזה שיטה של בדיקת מידע ואימותו, מחליט שהגיע המועד להפעלת "האופציה הגרעינית"?

• בידי מי מצוי "הכפתור האדום" להפעלת התגובה? האם רק בידי הנשיא האמריקני או גם בידי מישהו המוסמך מטעמו, כמו ראש המטות המשולבים?

• במקרה שראש המערכת השלטונית "מנוטרל" מסיבה כלשהי ונבצר ממנו לקבל החלטה, לידי מי עוברת סמכות ההפעלה, ומי מוסמך לקבוע כי אכן נדרשת העברת הסמכות?

• מי הגורם המחליט לאיזו מטרה/מטרות לשגר את הטילים או את המטוסים נושאי נשק תגובת "יום הדין"? האם מדובר בצוות, או באדם יחיד?

• האם קיימת מערכת בקרה על החלטות המחליטים ועל הוראות ההפעלה?

• האם, בתקופה של חילופי שלטון, נבחנת המערכת ב"תרגול יבש" כדי לוודא שאין חשש של לחיצה שגויה על "הכפתור האדום" בידי פוליטיקאי לא מנוסה די הצורך?

יתכן שכל השאלות האלה אינן מעניינו של הציבור הרחב. לא תמיד יכולה "דעת הקהל" המתבטאת בסקרים, לקבוע מה טוב ומה רע למדינה ולתושביה, כיוון שלציבור חסר המידע המדויק במשמעויות הרחבות של שאלות אלה.

הנוהג שהיה מקובל פעם להשתמש באמרות הפשטניות של "סמוך" ו"יהיה בסדר" אסור שיהוה בסיס למדיניות. לכן נראה כי הדרך הנכונה ביותר הניצבת בפני השלטון היא להודיע לציבור החי בחששות נוכח מלחמה צפויה, כי בידי וועדת בכירים מיוחדת, שהרכבה האנושי יפורסם, תופקד האחריות לבדוק מבעוד מועד את החלטות הממשל והיערכותו ל"יום סגריר".