שיטת הסניוריטי בבחירת נשיא העליון
שוב מתלהט הוויכוח על שיטת בחירת נשיא בית המשפט העליון. נשיאת העליון כקודמיה בתפקיד נשבעת אמונים לשיטת הסניוריטי כשיטת הבחירה הטובה ביותר. לשרת המשפטים יש כנראה רעיונות אחרים ומכיוון שאיני מאמין שחשקה נפשה של שקד בוויכוח תיאורטי אני מניח שהיא מעדיפה מועמד אחר על פני השופטת
אסתר חיות. מעניין על מי היא חושבת.
בשיטת הסניוריטי אין בעצם בחירה והיא די דומה להורשת תפקיד לבן הבכור. מדוע ועדה לבחירת שופטים תאמץ שיטה שאין בה כל בחירה ואין בה שום שיקול דעת במינוי שופט לתפקיד הבכיר במערכת תפקיד שצמודות לו שפע סמכויות מנהליות ושיפוטיות חשובות ביותר. האם בכך לא מוותרת הוועדה על שיקול דעת שהיא מחויבת לו על-פי החוק? מעניין אם בג"ץ היה מאשר הליך כזה בכל גוף אחר.
למען הסר ספק - בחירת אדם לתפקיד כה חשוב ללא מרווח לשיקול דעת הייתה נפסלת בכל הליך אחר. סמכות בחירה כרוכה מטבעה בשיקול דעת ואי הפעלתו פוסלת את ההליך.
אגב, תארו לכם מצב בו מכוח שיטת הסניוריטי עתיד להתמנות שופט שכל שופטי בית המשפט העליון אינם יכולים להסתדר אתו במובן האישי? האם הם היו נשבעים אמונים לשיטה במקרה כזה? אני מניח שלא. למרבה המזל השופטת חיות היא מועמדת ראויה מאוד וניתן לנהל את הוויכוח ביחס לעתיד ללא דוחק זמן.
הרעה שבעירוב פוליטיקאים בבחירה היא נימוק לא רע נגד ביטולה של שיטת הסניוריטי בטרם תומר שיטה זו בשיטה עדיפה. לא הייתי רוצה שיתמנה לנשיא העליון מי שחייב לפוליטיקאים אישית ואשר ניתן יהיה לטעון שתמרן את המוסד להחלטות נוחות לאלו שמינו אותו.
הפתרון, לדעתי, הוא בכך שנניח לשופטי בית המשפט העליון את הסמכות לבחור בנשיאם, בכפוף לאישור הוועדה (שיינתן אלא אם יש סיבה מיוחדת לפסול את דעת השופטים). אומנם יש בכך כדי לגרום לאי אלו תהליכים פוליטיים להתרחש במוסד הנעלה אבל אני מניח שתהליכים כאלו קיימים בלאו הכי כפי שהם קיימים בכל קבוצה אנושית. חזקה על 15 שופטי בית המשפט העליון שימצאו מתוכם מועמד ראוי לתפקיד.
גיוס בנות ליחידות קרביות ובכלל.
לאחרונה אני נתקל בכל מיני מלומדים שמבינים המון באנטומיה הנשית והם מסבירים לי מדעית למה נשים לא יכולות לשאת מאמצים גופניים בהם עומדים גברים. אני לא מבין, מי קבע שכל תפקיד קרבי דורש את אותו "סרגל מאמצים"? האם לוחם במשמר הגבול אינו לוחם רק מפני שנדרשים ממנו מאמצים פחותים מזה של צנחן? אם הצבא סבור שהוא יכול להפיק תועלת קרבית ראויה מחילות בעלות כושר גופני פחות מגברים יש סיבה דתית להתערב בהחלטה כזו?
אני מציע להתחיל את הדיון באמירת אמת - יש לרבנים הסתייגות אמיתית משירות נשים בצה"ל. הפיתויים האסורים העלולים להסיט נערה דתיה לכיוון החילוני (השם ירחם) מצויים לא פחות ואפילו יותר ביחידות עורף "כשרות למהדרין". בכל מקום שתקבץ נערים ונערות תוססים יחד, השמים הם הגבול. למרות כל איסור שיוטל על התרועעות מגורים משותפים ושירותים משותפים. יש רק פתרון אחד הקביל בעיניי הרבנים והוא איסור על גיוס נשים לצה"ל וחיתונן של הנשים מוקדם ככל האפשר בטרם ייתקלו בפיתויים נוספים שהחיים מזמנים.
איני מבין מדוע חילוניים מתרגזים כל כך על הרב לוינשטיין ועל רבנים אחרים שתורתם זהה והתבטאותם מקוממת פחות. הרב לוינשטיין מצוי בכלל מחוץ למעגל החילוני. על הצבא להתחשב כמובן, ככל האפשר, בבעיות שיבוץ פרטיות של בנים דתיים שמבקשים להתגייס אבל לא רוצים לשרת בקורס אחד עם בנות. ביחס לבנות דתיות, אלו אינן חייבות בגיוס בכלל והן עושות כן על אפו וחמתו של הרב לוינשטיין. רובן נותרות דתיות גם לאחר השירות, מה שמוכיח שבכל זאת יש לחינוך בבית איזו השפעה. בסך-הכל אפשר לראות בחיוב את זעקת הרבנים המוכיחה שהשפעתם נחלשת גם ביחס לצאן מרעיתם.
התאגיד ואיום הבחירות
מלכתחילה החיה ברור שאיומו של נתניהו אשר התנה את קיום המשך ממשלתו בחיסול התאגיד הוא איום סרק. התאגיד, עם כל האובססיביות של נתניהו לנושא התקשורת, אינו יכול להיות סיבה לבחירות. אם נתניהו סבור שבחירות נחוצות לו אזי אין לכך כל קשר לתאגיד ומה שיחליט כחלון לא ישנה דבר. כחלון הבין להערכתי שהאיום אינו עליו, אולם גם לו, כמי ששואף פעם לחזור לליכוד אין עניין להשפיל את נתניהו. אין לכחלון גם אינטרס אישי במחלוקת ביחס לתאגיד-אז הוא משחק על זמן.
באשר לנתניהו, לו היה מנהל את המו"מ להקמת ממשלתו הקודמת ללא חשבונות אישיים עם בנט הייתה מכהנת היום
ממשלה בהרכב קואליציוני דומה (ללא לפיד) ועדיין לא הייתה מסיימת את הקדנציה וכל זאת ללא בחירות מיותרות. נתניהו ניהל את המו"מ הקודם באופן כל כך מטופש עד שהריץ את בנט ולפיד לכרות הסכם ביטוח משנה שנקרא אז "ברית אחים".
נכון שנתניהו מאז ומעולם העדיף באמת קואליציה עם השמאלנים ממפלגת העבודה ואלמלא האופוזיציה בליכוד והיעדר נחישות מצדו ממשלה כזו הייתה קמה, בשלב זה סביר יותר שהקואליציה הנוכחית תמשיך לפעול עם או בלי נתניהו - הוא אינו מרכיב הכרחי בקואליציה.
