הטלאי הצהוב של מכבי תל אביב

מוקדש באהבה ליורם מעודה ולמוסקו ממסעדת "זעפרן"

אתם מכירים אותם היטב. הם מסתובבים בינינו יום יום, שעה שעה. למי שלא הבין עוד במה המדובר נסביר שמדובר באוהדים והאוהדות "השרופים" ו"השרופות" של קבוצות הספורט השונות ברחבי הארץ. הדברים מכוונים - ראש וראשונה - כלפי אוהדי קבוצות הכדורגל "מכבי"; הפועל" ו"בית"ר", בעיקר בתחום הכדורגל. הדברים נכונים, יפים וישימים, גם בתחומי ספורט נוספים, דוגמת תחום הכדורסל.

כבר מרחוק יכולים אתם להבחין ב"שרופים" וב"שרופות" הללו, המפגינים אהדתם ודבקותם בקבוצת הספורט "שלהם" ואליהם הדביקו הם אהבתם האובססיבית. הצבעים כחול לבן, כחול וצהוב ושחור וצהוב מעטרים גופם וישותם בשטח. מטורפים שבהם לובשים בגדים תחתונים, בצבעי קבוצתם, ביום "גורלי" שנקבע למשחק לקבוצתם אל מול קבוצה יריבה מקומית או באירוע "גורלי" אחר, דוגמת משחק ספורט בינלאומי בו מעורבת קבוצתם.

ככל שגדלה אהדתם ואהבתם (החולנית לפעמים) של אוהדי קבוצת ספורט, זו או אחרת, לקבוצתם הם, כך גדלה ומתעצמת שנאתם לשחקני קבוצת הספורט היריבה ולאוהדיה. אין צורך לציין ולהזכיר, לעניין זה, אירועים פליליים ומבישים, כאחת, של השלכת חזיזים ותקיפה פיסית של שחקנים ואוהדים. די לנו אם "נסתפק", לצורך כך, בהזכרת השנאה האובססיבית משהו שמפתחים אוהדי קבוצה, זו או אחרת, לצבעים המייחדים ומסמלים הקבוצה היריבה - "השנואה" - אל מול האהבה, המעין פתולוגית, שמגלים ומייחסים אוהדי אותה קבוצה, לצבעי וסמלי קבוצתם הם.

הדברים בולטים ומתעצמים על רגע היריבות המרה בין אוהדי קבוצות הספורט של מרכז "מכבי" ו"בית"ר", לבין אוהדי הקבוצות של מרכז "הפועל". אמרתם, הזכרתם או הבאתם - חלילה וחס - צבע אדום, לתחומי מרחב השליטה של אוהדים ואוהדות "שרופים" של אחת מקבוצות "מכבי", אם בלבוש בצבע אדום ואם בצורה אחרת, הרי נחשבים אתם, כמי שהביאו, חלילה וחס, צלם להיכל (ואין הכוונה להיכל הספורט ב"יד אליהו", בהכרח). אמרתם, הזכרתם או הבאתם - חלילה וחס - צבע צהוב-כחול או שחור-צהוב, לתחומי מרחב השליטה של אוהדים ואוהדות "שרופים" של אחת מקבוצות "הפועל", אם בלבוש בצבע כחול-צהוב או שחור-צהוב ואם בצורה אחרת, הרי נחשבים אתם, כמי שהביאו, חלילה וחס, חזיר לגעת בחומותיה החיצוניים של העיר, ירושלים. זו מציאות דברים המזעזעת אוהדים ואוהדות "שרופים" עד כדי הפרעה בחילוף החומרים הטבעי, היומיומי והרגיל שלהם.

כך, לשם דוגמה, תתקלו במציאות דברים של אוהדות ואוהדים "שרופים" המסלקים מעל פניהם שקיות וכלי קיבול אחרים בצבעי אדום, צהוב, כחול-צהוב ושחור-צהוב. אין מי יידע עוצמת וגבולות השנאה הפתולוגית ל"אחר", השייך למחנה היריב ואל הקבוצה שממול - קרי, הקבוצה השנואה. אין אנו פסיכולוגים במקצוענו ואין אנו מתיימרים להבין יסוד נשמתם ובסיס שנאתם של אוהדים שרופים לסמלים ולצבעים של קבוצת ספורט יריבה ואוהדיה. עם זאת - דווקא ביום השואה - נביא סיפור קצר, אם כי מהותי, אודות גלגלו של הצבע הצהוב, אל בין צבעי מדי קבוצות הספורט מרכז "מכבי" עד כי הצבע הכחול-צהוב, הפך לצבע המייצג שלמדי קבוצות הספורט של "מכבי".

רבים אינם יודעים, כי עד תחילת שנת 1943 התחרו ספורטאי "מכבי" בבגדים בצבעי הדגל הלאומי, קרי - בצבעי לבן וכחול. העיתונאי, אורן קורנפלד, הביא באתר "וואלה", גרסתו של העיתונאי וההיסטוריון, אשר גולדברג, לפיה: "בעידן השלטון הטורקי עד 1918 היו תלבושות שזורות בירוק ואפילו באדום. בשנות ה-40 החלו להגיע לארץ התמונות והידיעות הקשות על הסבל שעברו היהודים באירופה, ועל כך שהגרמנים הכריחו את היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת מגן דוד שיבדיל בין היהודים לשאר האזרחים. האירועים האלה גרמו לשחקנים, ובעיקר ליוסל'ה מרימוביץ', לפנות לראשי האגודה כדי לבקש שחולצות המשחק הכחולות יוחלפו לצהובות, כאות הזדהות עם יהדות אירופה".

ב"וואלה" ציטטו השחקן, מרימוביץ' המנוח, בזו הלשון: " בזמן שהייתי ראש הקבוצה, ההנהלה שאלה אותי איזה צבע כדאי לבחור מאחר שיצא החוק בהתאחדות שכל קבוצה חייבת שני צבעים. הצעתי להם בעקבות ההזדהות עם היהודים בשואה שענדו את הטלאי הצהוב שנלבש חולצות צהובות. הם הסכימו לכך ומאז מכבי ת"א לובשת צהוב. הכחול שהיה עד אז היה קשור לדגל שלנו. השחקנים שיתפו פעולה עם הצהוב ולא הייתה עם זה בעיה לאף אחד".

לכן, היום - בשעה 10:00, בדיוק - כשתעמדו דקתיים תמימות בדום, בזמן השמעת הצפירה המנכיחה יום השואה והגבורה, זכרו מה מייצג הצבע הצהוב. זכרו קיום הטלאי הצהוב. זכרו, שהכנסיה הקתולית הצליחה לקבע הצבע הצהוב, כצבע שנאה. זכרו שהרנסאנס הייתה תנועת תחייה תרבותית, פילוסופית ואמנותית שהחלה באיטליה בימי הביניים המאוחרים ובחסותה - קובע והושרש הצבע הצהוב, כצבע המוקעים והשנואים, שיש לנדותם, ולעתים - חובה לחבוט בהם - ועד מוות. זכרו שבכל ציורי הדיוקנות של ישו ויהודה איש קריות, נצבע יהודה איש קריות, בצבע הצהוב המזוהה כצבע הבגידה, השנאה, הבוז והתיעוב. אם תזכרו זאת, אולי תשכך, במעט, שנאתכם לשחקני הקבוצה שאינם אהודים עליכם - זאת בלשון המעטה בלבד. ואולי אף תזכרו שקיים משפט נוגד שכותרתו: "עשו אהבה - לא מלחמה".