אסון שניתן היה למנוע

כל אזרח בישראל, שיש לו דין ודברים עם ביטוח לאומי, יכול לבקש שייצגו אותו עורכי דין, ושיהיו נוכחים בכל שלב של הדיון. ב"רשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב" קיים כלל אחר. משא-ומתן עם אזרח לא יתנהל בנוכחות עורך דין שייצג אותו.

השופטת דפנה ברק-ארז קבעה, ש"הבדואים באום אל חירן הם בני רשות, המתגוררים במקום כששים שנה" השופטת ציינה "כי על המדינה לחזור ולבחון את מתכונת הפיצוי שיוענק להם כבני רשות המתגוררים במקום כששים שנה"

בית משפט בישראל החליט, שהבדואים, אשר הועברו מאזור צומת בית קמה לאום אל חירן לפני ששים שנה צריכים לפנות את האדמות, אותן קיבלו מהמושל הצבאי באום אל חירן בשנת 1956. אותו בית משפט, שדחה את דרישת הבדואים להישאר באום אל חירן קבע, שהשלטונות חייבים לנהל משא-ומתן עם המפונים על מתכונת הפיצוי.

מיותר לציין, שתושבי אום אל חירן קיבלו בכאב רב את פסק הדין. אך כשביקשו להשלים עם הגזרה ופנו לאפיק שבית המשפט קבע - לנהל משא-ומתן על מתכונת הפיצוי, התעקשה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שמשא-ומתן יתקיים ללא נוכחותם של עורכי דין.

מוזר לשמוע את חילופי הדברים בין תחקירני ערוץ 10 ובין יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב והגליל, שרק מהם מתוודע המנכ"ל לקביעת בית המשפט, שהבדואים אינם פולשים והם בני רשות. אך אצלנו, לדברי יאיר מעיין, לא מקובל לנהל משא-ומתן עם עורכי הדין, כי אצלי הבדואים מקבלים רק את אקסטרה שמחוץ לדין.

הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב כפופה למשרד החקלאות, שהוא משרד ממשלתי. כפי שנראה עליו לא חלים כל כללי המנהל שחלים על כל משרד ממשלתי. כל אזרח ישראלי יכול לדרוש, שייצג אותו עורך דין בפני רשות ממשלתית, אך כלל זה אינו נמצא בארגז הכלים של יאיר מעיין מנהל הרשות, שמונה על-ידי שר החקלאות, אורי אריאל. אצלו עורכי הדין יישארו מחוץ לחדר המשא-ומתן.
לממשלת נתניהו היה נוח להציג את תושבי אום אל חירן כפולשים, דבר שאינו מתיישב עם קביעת בית המשפט. אורך הרוח שלקחה במדינה בעמונה הומר באום אל חירן בקוצר רוח.

במשא-ומתן עם תושבי עמונה, שהתנהל לאחר פסיקת בית המשפט העליון, כל הדלתות נפתחו לרווחה לעורכי דין, לחברי כנסת, למנהיגי ציבור ולמנהיגות הישוב. שם לא פעל דין האקסטרות כפי שמציגה הכוחנות של יאיר מעין, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב.

את אירועי אום אל חירן ניתן היה למנוע. אם המשא-ומתן עם תושבי אום אל חירן היו מתנהל באותם מישורי הגינות ופתיחות שהורעפו כלפי תושבי עמונה. אך מי שהעלה את אום אל חירן על שרטון מדמם, שגבה מחיר יקר של חיי שני אזרחים זו השררה הכוחנית, שאצה לה הדרך. אותם מישורי הגינות לא היו בכל שלב ושלב במשא-ומתן, שאת סופו נתנו לנהל באמצעות בולדוזרים ומאות שוטרים. שמפקדם רה ניצב, רוני אלשיך, החליט לחלל את כבודו של השוטר שמצא את מותו ועל קברו הלעיז על הקורבן השני, שהוא בן עוולה, מחבל ואיש דאעש.