אחת הבעיות החריפות הניצבת כיום בפני ישראל היא הזהות הלאומית הפלשתינית שאימצו לעצמם ערביי ישראל. למשל, כאשר שואלים ערבי תושב ישראל המגיע לטייל בחו"ל: "מנין אתה" סביר מאוד להניח שתשובתו תהיה חד-משמעית: "אני פלשתיני" ולעולם לא ישיב "אני ישראלי".
יתכן מאוד כי קיימת הצדקה מסוימת לתשובה זו, כי רוב ערביי ישראל חשים את עצמם מקופחים ביחס לתושבים היהודים. לדוגמא: ערבי ישראלי יכול לרכוש השכלה אקדמית, בכל אוניברסיטה שיבחר, ללא כל הגבלה, ולהיות משפטן, למשל. אך כאשר יחפש לעצמו משרה כעורך דין, הוא יתקל במחסום כמעט בלתי עביר. ערבי ישראלי הלומד הנדסה יתקשה למצוא תעסוקה כמהנדס ואפילו לא יתקבל לעבודה בחברת החשמל, במקורות או בחברות תשתית אחרות. מי שמכשיר את עצמו להוראה במקצועות הריאליים כמו מתמטיקה או פיזיקה, יוכל ללמד רק בבתי ספר ערביים. בתחום אחד כמעט אין קיפוח. ערבי ישראלי הלומד רפואה בישראל או בחו"ל, יצליח למצוא לעצמו תעסוקה הולמת.
מבחינתה של ישראל תהיה זו הצלחה רבתי אם יעלה בידה של המדינה לנתק את הזהות הפלשתינית מתפיסת עולמם של אזרחיה הערבים. הדרך לעשות זאת פשוטה למדי. היא כתובה על דפי ההיסטוריה מזה אלפי שנים והיא קרויה בשפה הלטינית divide et impera ומשמעותה "הפרד ומשול".
המונח הזה אינה חייב להצביע על כך שהוא נועד כדי למשול, אלא כדי לאפשר לנתיני המדינה הערבים לחוש את עצמם שווים ולא מופלים לרעה. כך למשל, אם תחליט המדינה, כמדיניות קבועה, לממן סלילת כבישים ומדרכות בכל הכפרים הערבים בארץ; להתקין מערכות ביוב; להנחיל לרשויות המקומיות את חוקי תכנון והבניה וכך לאפשר להם לבנות לא רק בתים חד-קומתיים או דו- קומתיים; להגדיל את השטח המוניציפלי של אזורי המגורים כדי לייצר מענה לגידול באוכלוסייה; ולפתוח בפני התושבים הערבים את רוב שוק העבודה - ייתכן מאוד כי על-רקע פעילות שכזו יראו הערבים שהמדינה היא גם מדינתם ויבינו כי אימוץ הזהות הפלשתינית יוביל אותם בדרך לא דרך והם ימשיכו להיות מקופחים לעד.
שיטת "הפרד ומשול" מתוארת כבר אצל יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים", בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם היהודי "לחמישה בתי-דין". גביניוס מינה את בתי-הדין כך: הראשון - בירושלים, השני - בגדר. השלישי בחמתא ליד טבריה, הרביעי - בחבל יריחו והחמישי בציפורי אשר בגליל. לפי דעתם של היסטוריונים חוקרי התקופה ההיא מטרת גביניוס הייתה לפורר את האחדות הלאומית היהודית שהייתה מקור כוחו של רוח המרד כנגד שלטון רומא.
משיטתו של גביניוס גם אנחנו יכולים ללמוד. אם מדינת ישראל תתחיל לפעול כדי להשוות את תנאי החיים של אזרחיה הערבים ולמחוק מעל סדר היום הציבורי את תחושת הקיפוח, סביר להניח שהפלשתינים ימשיכו לזהות את עצמם כפלשתינים אך אזרחי ישראל הערבים יוכלו לאמץ לעצמם את הזהות הישראלית המוצעת להם כשווים בין שווים.
בדרך זו, אם תופעל כמדיניות מחייבת, ותתחיל להניב פרי, אולי יהיה לממשלת ישראל קל יותר להגיע להסדר מדיני עם הרשות הפלשתינית. ומבחינת נקודת הראות של היחסים הבינלאומיים יוכלו מנהיגי ישראל להוכיח שהם עושים מעשים של ממש ולא רק מדברים דיבורי סרק..
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
