לא רחוק ממרכז העיר, במרחק כעשר דקות הליכה משדרות מיראבו, נמצאת פינת חמד מרהיבה, אחוזה עירונית מהמאה ה-17, פביון ונדום, המוקפת בפארק מטופח שהרבה מעציו גזומים באופן אמנותי ומקורי, בצורת סליל מתפתל, עשן מסתלסל. פרחים ססגוניים בצבעיהם הנועזים מרשימים את העין ומרחיבים את הלב במקוריות שילובם.
נועזות אפיינה גם את הקמתה של החווילה בנסיבות ייחודיות במיוחד על-ידי לואי השני, דוכס ונדום. לואי השני היה נכדם של מלך צרפת, אנרי הרביעי וגבריאל דֶסְטְרֵה. אביו היה סזאר דה ונדום, בנו של המלך ואהובתו גבריאל. סזאר דה ונדום, שהיה הומוסקסואל מוצהר, הוכרח להתחתן עם היורשת העשירה ביותר בממלכה, פרנסואז דה לורֵן, אדוקה ורוחנית מאוד אך בעת ובעונה אחת גם אשת עסקים מעשית. לזוג המוזר נולדו שלושה ילדים שהבכור בהם היה כאמור לואי השני, דוכס ונדום, שיצא לאוויר העולם בשנת 1612.
לואי השני, דוכס ונדום
לואי השני פתח בקריירה מפוארת של איש צבא ונפצע קשות במצור על אראס. גם הוא הוכרח להתחתן והפעם עם אחיינית של קרדינל מאזארן, לאורה מנצ'יני. בשנת 1651 נחגגו אם כן נישואיהם של לור-ויקטואר, אחיינית של מאזארן, ולואי השני, נכד של אנרי הרביעי. לור נפטרה ב-1657, בגיל 21, כשילדה את בנה השלישי שנפח את נשמתו שלוש שנים אחריה. לואי השני, שנותר אלמן, התאהב עד כלות הנשמה, כמה שנים מאוחר יותר, באלמנתו של אנרי דה ראסקאס (Henri de Rascas), בעל אחוזה נכבד בקאנה, קונסול ראשון של אקס אן פרובנס. אנרי דה ראסקאס היה בן למשפחת אצולה מקומית מפורסמת שהעמידה מדינאים, שופטים ומלומדים. דודו של אנרי דה ראסקאס היה פייר-אנטואן דה ראסקאס, סוחר עתיקות ומלומד מופלג, שאנרי הרביעי התרשם כל כך מידיעותיו עד שהתיידד עמו והביאו לחצר המלכות. שם הפקיד בידיו את הקמת קבינט המדליות המפורסם. עם מותו של המלך, חזר פייר-אנטואן דה ראסקאס לאקס, עטור תהילה. אחיו, דוד שני של בעלה של היפה מקאנה, נלחם (לשווא) במידותיהם הנלוזות של אנשי אקס, אצילים כמו גם פשוטי העם, שניצלו את נשפי המסכות והקרנבלים כדי להשתובב ללא בושה תחת כל עץ רענן, תחת כל שער משערי העיר הפוחזת. אלה היו שני דודיו של אנרי דה ראסקאס, שבמותו השאיר את אשתו היפהפיה בודדה, לא לזמן רב.
לוקרס דה פורבן-סולייס (Lucrèce de Forbin-Soliés) הייתה ידועה בכינוי "היפה מקאנה". האלמנה העליזה לא נשארה אדישה לקסמיו של לואי השני, דוכס ונדום, והשניים נהגו להיפגש בארמונו שלו או בביתה שלה, רי דה לה וררי (Rue de la Verrerie). קירות חדר השינה של הזוג בביתה של היפה ותקרתו כוסו במראות, קישוטי זהב, כרכובים ועיטורים מעוגלים וכמו-כן תמונות מיתולוגיות. סלנה, אלת הירח ואנדימיון, רועה צאן, עלם חמודות, שבו התאהבה, כמו גם פרוקריס, נסיכה מאתונה בעלת מזג סוער, וקפלוס, גבר יפה להפליא, צוירו בדמותם של זוג המאוהבים.
לילות סוערים
לואי השני והיפה מקאנה, שניהם אלמנים, תכננו למסד את אהבתם הסוערת אך המלך, לואי הארבעה עשר, התנגד לנישואיהם שלא עלו בקנה אחד עם מטרות חצר המלכות וערכיה. כדי למנוע את החתונה, מינה המלך את לואי השני, דוכס ונדום, לקרדינל. טקס המינוי נחגג ברוב הדר, בנוכחות כל המי ומי, מחוגי הדת והשלטון, בכנסייה הגדולה של אקס אן פרובנס, בעשרים לאפריל, 1667. קרדינל דה רֵטְס (Le cardinal de Retz) היה גם הוא בין המשתתפים. בהמשך נהנה לואי השני, דוכס וקרדינל, להשתתף כדת וכדין באירועים כנסייתיים רבים וחשובים.
כל זה לא הפריע לו להמשיך לבלות לילות סוערים בחיק אהובתו, היפה מקאנה. הדוכס-קרדינל מצא תחבולה ובנה בית מפואר בשעריה של העיר אקס אן פרובנס, פביון ונדום, כדי שישמש מקלט להמשך מימוש תשוקתו הבוערת. היפה מקאנה הייתה סרה לחווילה המהודרת, בתחפושת, באישון הלילה, בגניבה, דרך שער אחורי (לגן שתי כניסות גם כיום), מלווה במשרתותיה, מחופשות גם הן, "תנשמות", בלשון האיכרים. אלה ידעו כולם מי היו ציפורי הלילה הדורסות...
בניית החווילה הושלמה ב-1667 אך הלילות הסוערים כילו מן הסתם את כוחותיו של הדוכס שנפח את נשמתו, בטרם עת, בגיל 57 בלבד, שנתיים לאחר מכן. בצרפתית, "דוכס גדול" הוא כינוי לינשוף הגדול ביותר במינו, בין שאר סוגי הינשופים, ביטוי ששימש את האיכרים למשחק המילים הציני הבא: Las machouettos an tua lou duc! (התנשמות הרגו את הינשוף!)
מדוע תנשמות ולא תנשמת? משאירה לכל אחד מכם את החרות להסיק מסקנות...
אין יודעים מה עלה בגורלה של היפה לאחר מותו של בן זוגה אך שמה חרות לעד בהיסטוריה של העיר.
הלב הקדוש
לאחר מותו של הדוכס הגדול, החליפה החווילה ידיים רבות וזכתה לשימושים רבים. ב-1682 שופצה כדי להכשירה למגוריו של נשיא בית המשפט גוטייה דה לה מוֹל. לאחר מכן נרכשה על-ידי הצייר ז'אן-בטיסט ואן לו, ממשפחת הציירים המפורסמת ואן לו, שהוסיף לה קומה שנייה כדי לשכן בה את משפחתו ולהקים לעצמו סטודיו. לאחר מכן עברה החווילה לידיו של ברתלמי-לואי רֶבּוּל, מזכיר האקדמייה של אקס. האב ז'אן-ז'וזף-פייר גיגוּ, הגמון אנגולם, שהיה בעל הבית הבא, העביר אותה לנזירות הלב הקדוש שקיימו בה בית ספר ופנימייה לנערות. במשך כל המאה ה-19 הפך אם כן מקדש האהבה הלילי של הדוכס-קרדינל ויפתו לבית חינוך לבנות צנועות חסודות.
בשנת 1906 רכש את החווילה, שהייתה במצב די מוזנח, איש התרבות, השוויצרי במקורו, אנרי דובלר, 1863-1941, שהתאהב באקס אן פרובנס והשתקע בה. עד מהרה נעשה דובלר אישיות חשובה, משפיעה ומובילה בחייה התרבותיים של העיר במאה העשרים. דובלר ארגן תערוכות, תמך באמנים המקומיים, היה פעיל בעמותות שונות וחיבר שירי תהילה לעיר וספרים על מבניה וגניה. בנוסף להיותו משורר וסופר, היה גם מעצב (בנה רהיטים), צייר, אספן אמנות, מוזיקאי ומבקר. לרוע המזל לא הוכיח חזון רב בביקורתו האמנותית כאשר השמיץ את ציוריו של סזאן והדביק להם תארים מעליבים למכביר.
על קוצר ראייה מחפיר זה כיפר בכך שניצל את הונה של משפחתו כדי לקדם את האמנות באקס אן פרובנס ומעל לכול שיחזר, שיפץ וריהט את פביון ונדום המוזנח. יותר משלושים שנה הקדיש הנדיב לחווילה ולגנה והשאיר אחריו לדורות הבאים פנינה אדריכלית טהורה ומרשימה. האם לא נסלח לו, אם כן, על שגינה את "אמנות הציור המלוכלכת" של סזאן?
[
סרטון התערוכה שהוקדשה לאנרי דובלר בפביון ונדום 2012, אנרי דובלר, בית החלומות]
דובלר השיג את סיווגה של החווילה כאתר היסטורי וחתם חוזה עם עיריית אקס אן פרובנס. עם פטירתה של אשתו, ב-1953, עבר האתר, לפי הוראתו של דובלר, לרשות העירייה. כיום משמשת החווילה, שבה רהיטים פרובנסליים טיפוסיים, דיוקנאות מהמאה ה-17 וה-18, פסלים וכלי חרסינה, כמוזאון שבו מתקיימות תערוכות מתחלפות המוקדשות לאמנות מודרנית ובת זמננו. הכניסה לפארק חופשית.
חזית הבית מציגה לראווה שני עמודים מרשימים, בסגנון הבארוק, כל אחד מהם בדמות גבר ענק (אטלס), התומך בגבו במבנה. האחד הוא אלגורייה של השחר, השני אלגורייה של הדמדומים. בין שני הענקים, נמצא מסקרון של אישה צעירה, ראשה עטור שיבולים, אלגורייה של הקיץ, פניה של היפה מקאנה. וזו מקבלת את הבאים באותה הבעה מסתורית שהייתה מן הסתם שמורה לה לאהובה לואי השני, דוכס וקרדינל.
[פרטים על פביון ונדום והביקור בו באתר עיריית אקס אן פרובנס].
כל זאת במסגרת מיתוג אזור לבוב כמרכז תרבותי-היסטורי של כלל אוקראינה וכן כמרכז לתיירות רפואית ומרפא מבוססת "מי נפטוסה" מינרליים מנביעות בפרה-קרפטים
