אם
ולדימיר פוטין היה שקוע בקמפיין בחירות, השבוע שעבר היה מושלם מבחינתו. בארה"ב הוא נהנה מארבע שעות של ראיון לקקני מצידו של אוליבר סטון, ששודר ברשת שואוטיים במשך ארבעה ערבים רצופים. ובסוף השבוע הוא התיישב באולפן הטלוויזיה הרוסית וענה בשידור חי על שאלות של אזרחים. אבל נכון לעכשיו, תשעה חודשים לפני הבחירות – נשיא רוסיה טרם הכריז רשמית על מועמדותו.
שלא יהיה ספק: פוטין יתמודד וינצח בקלות, במיוחד לנוכח הנטייה שלו לסתום את פיות מתנגדיו במקרה הטוב, להשליכם לכלא במקרה הפחות-טוב ולהעבירם מן העולם במקרה הגרוע. השאלה היחידה היא, כותב פייננשל טיימס, מי יהיה פוטין 4.0: דיקטטור או רפורמטור.
פוטין שולט ברוסיה מאז 1999, לאחר שהנשיא דאז בוריס ילצין העביר לו במפתיע את מוסרות השלטון. במרכז הקדנציה הראשונה שלו עמדה השגת הכרעה במלחמה העקובה מדם בצ'צ'ניה ובביצור מעמדו מול מוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים. לאחר שנבחר שוב ב-2004, התמקד פוטין בשבירת כוחם של האוליגרכים ובניצול העלייה במחיר הנפט לקידום המשק הרוסי.
בשנת 2008 נסוג פוטין לעמדת ראש הממשלה, שכן החוקה אוסרת על יותר משתי כהונות רצופות, אבל לכל ברור שהוא היה השליט האמיתי, ולא סרגיי מדבדב. הקדנציה הנוכחית שלו מאופיינת בשבירתם של מתנגדים מבית ובעימותים הולכים וגוברים עם המערב מחוץ, ובראשם הפלישה לאוקראינה וכמובן ההתערבות בבחירות בארה"ב.
"ראינו מטרות חדשות של פוטין בכל תקופת כהונה, ולכן כולם רוצים לדעת מי יהיה פוטין 4.0", אמר לעיתון דיפלומט אירופי המוצב במוסקבה. "האם הוא יהיה פוטין הדיקטטור? האם הוא יכול להיעשות לפוטין הרפורמטור? האם הוא יכול לשפר את היחסים עם המערב? זה בהחלט לא נראה רעיון טוב מבחינתו להמשיך להתנהג כמו בשנה-שנתיים האחרונות".
למרות שהפופולריות של פוטין נותרה בסביבות 80%, ההתלהבות שהצית אחרי סיפוח קרים ב-2014 כבר שככה ובמקומה באו קשיים כלכליים – חלקם תוצאה ישירה של אותו סיפוח – וחוסר ודאות לגבי העתיד. גם בקרמלין מודעים לכך ועמלים על יצירת סדר היום של פוטין לארבע השנים הבאות. יוליה בסקאקובה, העומד בראש מכון סקרים במוסקבה, אומרת: "לא משנה כמה נעים להרגיש שרוסיה היא מעצמה גדולה; אנשים מרוכזים באג'נדה הפנימית. לא ברור להם לאן מועדות פניה של ארצנו. יש דרישה לחזון של עתיד הוגן וצודק".
הדבר בא לידי ביטוי בשעת הראיונות הטלוויזיונית. רוב השאלות עסקו בעתיד ולא בהווה, ופוטין אמר שהמאבק בעוני והעלאת רמת החיים עומדים בראש סדר היום שלו. לדבריו, העלאת התפוקה ושיפור הרמה הטכנולוגית של רוסיה חיוניים לצמיחה מהירה יותר, והוא גם הבטיח "התאמות משמעותיות" במינהל הציבורי. לצד זאת, הציג פוטין שורה של נושאים בהם ניתן לשתף פעולה עם ארה"ב: צמצום הנשק להשמדה המונית, המשבר בסוריה ושינויי האקלים (הערה שלנו: אכן, כיום ארה"ב ורוסיה הן שתי המדינות החשובות היחידות שאינן משתפות פעולה עם הסכם פריז).
אולם, מדגיש פייננשל טיימס, מה שאמר פוטין לסטון משקף חוסר אמון עמוק כלפי המערב ובוז עמוק לא פחות כלפי ארה"ב. הוא הפגין חוסר שביעות רצון גלוי מחוסר יכולתו של
דונלד טראמפ לשנות את המדיניות האמריקנית כלפי רוסיה, ובעיקר בנושא הסנקציות שהוטלו עליה אחרי הפלישה לאוקראינה, וטען שאפילו אם הנשיא מתחלף – המדיניות נותרת על-כנה.
גם בזירה הפנימית חשף פוטין מול סטון את פניו האמיתיים. סטון – שכאמור ממש לא עשה חיים קשים למרואין שלו – שאל האם בכוונתו של פוטין להידבר עם מתנגדיו. תשובתו הייתה דומה יותר לזו של צאר מאשר לזו של פוליטיקאי המבקש לשכנע מצביעים. "אני מוכן לדבר עם כל מי שבאמת רוצה לשפר את חיי האנשים ולפתור את הבעיות הניצבות בפני המדינה, אבל לא עם מי שמנצלים את הקשיים הקיימים כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם". סטון לא נתן את התגובה המתבקשת מאליה: אדוני הנשיא, לזה קוראים אופוזיציה וזהו בדיוק תפקידה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
