אתמול (יום ד') - ביום הארוך ביותר בשנה הקלנדרית הגרגוריאנית, נפל דבר בישראל. עם הכרזת
אליעזר פישמן, כפושט-רגל, בידי בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו הכריז בית המשפט, באופן מובנה הנגזר מכך, כי חוסלה העדיפות לבנקים, כנושים, בסכומי עתק, בפירוק ופשיטת-רגל. נסביר הדברים, אחד לאחד ובפרוטרוט.
סוד גלוי - בשער בת רבים שלבנקים למעשה ובפועל מעמד מועדף, בהליכי חדלות פירעון, המגיע משפטית למעין מעמד על. כך מוצבים הבנקים במיקום גבוה בהליכי חדלות פירעון המתקיימים בבתי-המשפט השונים, ברחבי הארץ.
הבנקים מוצבים במעמד משפטי, מעל ומעבר לשאר הנושים "הרגילים", המשתתפים ב"משחק המשפטי" של פתיחת הליכי פירוק ופשיטת רגל והמשכת הליכים אלה, בבתי-המשפט וחוצה להם. ברור, כי בעל המאה הוא בעל הדעה והדבר בא לידי ביטוי מוחלט בהליכי חדלות פירעון. לכן, בדרך כלל, ממנים בתי-המשפט מי שהבנקים מציעים לתפקידי מנהלים מיוחדים, נאמנים, מפרקים (זמניים וקבועים), כונסי נכסים (זמניים וקבועים). בעלי התפקידים הממונים כפופים לפיקוחו של האפוטרופוס הכללי, באמצעות זרועו הארוכה, כונס הנכסים הרשמי.
כשנוקטים אנו, ברשימה זו במלה "בנקים", כוונת הדברים הינה לכלל במסגרתה, גם גופים כלכליים עתירי ממון, המהווים "שחקנים ראשיים" באותם "משחקי" חדלות פירעון. מדובר במשחקי כוח, "המשוחקים", מעשה של יום-יום בבתי-המשפט המחוזיים, ברחבי הארץ. אותם גופים כלכליים עתירי ממון, תלויים בהתנהלותם העסקית היומיומית, במימון ובאשראי בנקאי שוטף של הבנקים. לכן, ניתן לקבוע - ללא כל ספק שהוא - כי גם במצבים אלה, יש לבנקים "פתחון פה", בכל הקשור לזהות מינוי בעלי התפקידים, שיפעלו במסגרת אותם הליכי חדלות פירעון.
לכאורה, מי המבקשים מינוי בעלי התפקידים הם אותם גופים כלכליים. בפועל ולמעשה, שליטת הבנקים על זהות מינוי בעלי תפקידים אלה, הינה כמעט תמיד מוחלטת. הבנקים מעוניינים ש"אנשים משלהם" יהיו מעורבים בהליכי חדלות הפירעון. לכן, כופים הם בפועל ולמעשה על אותם גופים כלכליים, מינוי אנשיהם, לתפקידים הנחשקים, המבוקשים והמתגמלים הללו. מאחורי הקלעים מתנהלים הדברים, בשקט סטואי ומופתי. מי המעזים להמרות פי "הבוסים הבנקאיים" ולהתעלם מרצונותיהם, עלולים למצוא עצמם חסרי מימון וליווי בנקאי.
לבעלי הזיכרון החלש שבינינו נזכיר, שלמרות שאליעזר פישמן חייב סכום של כ-3.5 מיליארד ש"ח ל
בנק הפועלים ולבנק לאומי, לא הגישו הם מעולם בקשת להכריז על אליעזר פישמן, פושט רגל. בקשת פשיטת הרגל הוגשה, בידי רשות המיסים, לאחר שפישמן סירב לשלם לה חוב של קרוב ל-200 מיליון ש"ח. גם אז ניסו הבנקים לחלץ את פישמן ותמכו בהעברת עניינו לגישור בפני השופטת, בדימוס,
ורדה אלשיך. רשות המיסים התנגדה לכך ונשיא בית המשפט המחוזי, השופט,
איתן אורנשטיין, מנע גישור זה וכתב בהחלטתו, כי: "לגישור נדרשת הסכמה של כל הצדדים, ובלעדיה אין מקום להליך גישור ודי בכך לדחות הבקשה". גם לגופו של עניין, הוסיף הוא וכתב בהחלטתו, אין כל טעם בגישור.
אלשיך בעלת הפה הגדול לא נשארה חייבת. בכנס לשכת רואי החשבון, בהתייחס לחוק חדלות פירעון, אמרה, כי: "מעמד רשות המיסים בחוק המוצע מנציח ומעמיק את אפליית הנושים. לא ראיתי שום סיבה שכאשר יש הליך בבית משפט, יש לרשות זכות להמשיך בהליכים. לא נוח לי שאתה הנשיא אורנשטיין, יושב כאן, תסגור את האוזניים, אבל פישמן זו דוגמה מצוינת. היו כל מיני כוונות טובות מצד הצדדים לתיק, אבל הרשות, בגלל הרצון להמשיך בגבייה חיבלה בהסדר נושים. היא עמדה על רגליים אחוריות ועשתה כל מיני קפנדריות בניגוד לדעתם של רוב הנושים".
אלשיך שהציעה לנשיא המחוזי, השופט איתן אורנשטיין, באותו מעמד ל"סגור ת'אזניים" סגרה, פתאום, שלא כהרגלה, ת'פה הגדול שלה. היא "שכחה" לציין, בפני הנוכחים, כי מי שהיא הציעה לו, "לסגור ת'אזניים שלו", מנע מינוייה כמגשרת בפרשת פישמן. היא "שכחה" לציין, ש"הכוונות הטובות" שהזכירה, כללו הצעה שתמונה כמגשרת, אבל אורנשטיין שקיבל עמדת רשות המיסים, שהתנגדה למינויה, מנעה מינויה כמגשרת, בתיק התקשורתי של פישמן.
מאז פרשה אלשיך בנובמבר 2016 מכהונתה, תשעה חודשים, לפני המועד החוקי ולדעת רבים בשל מעורבותה בפרשת "הפרוטוקול המשופץ" (במסגרתה התלוננה על עו"ד רפאל ארגז ולשכת עורכי הדין ביקרה התנהלותה), נעלמה היא כמעט לחלוטין - מאור הזרקורים. בעבר, לא חדלה התקשורת מלעסוק בה בשל כהונתה כשופטת פירוקים. הוסיפו לכך החלטת שרת המשפטים לשעבר,
ציפי לבני, לפיה לא תמונה היא לתפקידים בעלי אופי שיפוטי שבסמכות מינויה של שרת המשפטים וקיבלתם - דחיקת אלשיך לקרן זווית ולפינות החשוכות שאור מצלמות הטלוויזיה זר להן.
וממי שהקדימה פרישתה ומנועה מלשמש בתפקידים שיפוטיים שבסמכות מינוי שרת המשפטים ומתמנה לתפקידי גישור, בידי בתי-המשפט, נעבור אל הבנקאים, שבענייניהם שלטה היא בעבר ביד רמה. פתאום, החלו גם הבנקים לגלות רגישות ללקוחות "הקטנים" שלהם, קרי, הציבור. להזכירכם, מדובר בגורם האנונימי שעל חשבונו רצו הבנקים בשיתוף פישמן לבצע תספורת, בגובה של שני מיליארד ש"ח לפחות. פתאום, הבינו הם שויתור לפישמן על חובותיו, בא על חשבון כספי הפנסיה של הציבור שהפקיד בנאמנות כספיו אצלם. פתאום הובן שלמרות שהם הקישו כוס אל כוס, באירועים שונים עם פישמן ולא עם הציבור, הרי הציבור יכול לתבוע אותם. התברר שהציבור יכול לתבוע, לא רק אותם, אלא כל בעלי התארים: "מנכ"ל"; "יו"ר"; "אחראי ועדת אשראי" ועוד.
או אז שינו הבנקים עמדתם, מהקצה אל הקצה. במקום הסדר של כמה מאות מיליוני ש"ח עם פישמן, תמכו הם - פתע פתאום - בהכרזת פישמן כפושט רגל. הם הנחו המנהל המיוחד שאינו מאנשיהם ושמונה, בשל הויכוחים, נציג של מי מהבנקים ימונה לתפקיד זה
יוסי בנקל, לתמוך בבקשת הפירוק. כך "אכלו" אותה הבנקים - פעמיים. גם המנהל המיוחד אינו מאנשיהם וגם ההצעה שהציעו הם, לא התקבלה והם נאלצו להסכים להכרזת אליעזר פישמן כפושט רגל.
גילוי נאות: כותב שורות אלה ייצג בבג"ץ עו"ד רפאל ארגז, בעתירה למנוע כתיבת פסקי דין בידי אלשיך, בשלושת החודשים לאחר פרישתה המוקדמת מכס השיפוט. בעקבות הודעת המדינה, כי כך ייעשה, נמחקה העתירה בהסכמה.
