שורשים בלי תינוקת

הסכמי שמים פתוחים וטיסות Low-cost מאפשרים לעם ישראל ליהנות מטיסות מוזלות בהרבה מאלה שהורגלנו אליהן בעבר. החופש הגדול רק התחיל, והורים רבים מתכננים נסיעות לחו"ל. בהקשר של הורים גרושים או פרודים, השאלה היא, מה המצב המשפטי כאשר אחד מההורים מבקש לצרף אליו את הקטינים לחופשה בחו"ל בימים "המתנגשים" עם הסדרי השהות של ההורה האחר.

כלל ידוע הוא, כי פסק דין הניתן בתביעת משמורת, המסדיר את זמני השהות והלינה של הקטינים עם כל אחד מהוריהם, אינו מהווה סוף פסוק. בהעדר הסכמה בין ההורים על שינוי זמני השהות (כמו בדוגמה של טיול במסגרת הימים "המתנגשים"), יכול כל אחד מההורים לשוב ולעתור לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה שישנה את הוראות פסק הדין לאותו צורך ספציפי ולתקופה קצובה. אלא שהתנאי הוא, שמי שעותר לשינוי ההסדרים, צריך לשכנע את בית המשפט שהשינוי המבוקש תואם את טובת הקטין.

כך היה במקרה של בני זוג לשעבר שהתגרשו ולהם ילדה בת שנתיים וחצי. לפני מספר חודשים ניתן פסק-דין שקבע את הסדרי השהות של הקטינה עם הוריה, אשר אימץ המלצות תסקיר של הגורמים המקצועיים. בפסק הדין נקבע, שהילדה תהיה במשמורת של אמה ונקבעו זמני השהות והלינה שלה עם אביה. פסק הדין קבע בפירוט: עד גיל שנתיים הקטינה תלון אצל האב פעם אחת בשבוע; מגיל שלוש, הסדרי הלינה יכללו פעם אחת בשבוע וכל סופשבוע שני ובתקופת החגים והחופשות, שיחולקו באופן שוויוני, הלינה לא תעלה על שלושה ימים אצל האב; ומגיל חמש הקטינה תוכל ללון אצל אביה שבעה ימים ברצף.

שמונה ימים בגאורגיה

לאחרונה התארגנו האב ומשפחתו ליציאה בפעם הראשונה לטיול שורשים בגאורגיה (26 בני משפחה שכוללים מבוגרים וילדים, שחלקם בני גילה של הילדה) שיימשך שמונה ימים (שבעה לילות). משנתקל האב בסירוב מצד האם להוצאת הקטינה לטיול, הוא פנה לבית המשפט למשפחה בתל אביב. האם התנגדה וטענה, כי בקשתו של האב נוגדת את ההוראות שבפסק הדין, ולפיכך אין הבקשה לטובת הקטינה. השופטת תמר סנונית-פורר קיבלה את הבקשה, כך שהילדה תלון אצל אביה שבעה ימים ברצף ותורחק מאמה שמונה ימים, למרות ההוראות לפיהן בגילה הנוכחי תלון אצל אביה לא יותר מלילה בודד בשבוע.

בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמדובר בנסיעה נקודתית וספציפית עם המשפחה המורחבת של האב, שתוכל לסייע לו בטיפול בקטינה, וכי הקטינה מכירה אותם היטב. בית המשפט ציין, כי הקושי של האם וחששותיה הם מובנים ולגיטימיים, אך עם זאת, יש לשים את הדברים בפרופורציה המתאימה. מה ששכנע את בית המשפט להיעתר לבקשה היה העובדה שהאם לא הצליחה להוכיח, "כי הנסיעה תזיק לבת באופן שיש בו כדי לשלול נסיעה משפחתית קצרת טווח".

האם ביקשה לערער לבית המשפט המחוזי, בנימוק שההחלטה סותרת את פסק הדין המקורי. רק במקרים חריגים נוהגת ערכאת הערעור להתערב בהכרעת בית המשפט למשפחה במחלוקות בעניין זמני השהות והלינה של קטינים, בפרט משמדובר במחלוקת מצומצמת וכשמדובר בהחלטה זמנית ולפרק זמן מוגדר.

מי צריך לשכנע

במקרה הזה, באופן חריג למדי, החליט השופט שאול שוחט לקבל את הערעור ולבטל את ההיתר שניתן לנסיעה. לדבריו, לא האם צריכה לשכנע שהנסיעה תזיק לקטינה, אלא האב צריך לשכנע שיש הצדקה ליציאתה מהארץ. בית המשפט המחוזי ציין, כי הקטינה מעולם לא לנה אצל אביה למעלה מיומיים ברצף, והמנגנון שנקבע בפסק הדין להסדרי לינה הדרגתיים של הקטינה אצל אביה, לפי המלצות הגורמים המקצועיים, חזקה עליו שמשקף את טובתה. לכן, מי שמבקש לסטות מהסדר זה - הוא זה שצריך לשכנע את בית המשפט שהסטייה תואמת את טובת הקטינה.

לדברי השופט שוחט, במקרה זה היה על האב לשכנע את בית המשפט בדבר התועלת שאותה תפיק הילדה בת השנתיים וחצי באותו טיול שורשים בגאורגיה. הנסיעה אינה נדרשת חלילה לצורך מתן טיפול רפואי לקטינה, ואין לה ערך נוסף בלתי הפיך מבחינת משפחתו של האב (לדוגמה, אם הנסיעה נעשית לצורך ביקור קרוב משפחה של האב שנמצא על ערש הדווי ומשאלתו לפגוש בקטינה).
הקטינה היא בת שנתיים וחצי ויש להניח שהיא לא תצבור חוויות משמעותיות שאותן תזכור בעתיד מאותו טיול שורשים. הטיול ייצא אל הפועל והצלחתו לא קשורה בנוכחותה של הקטינה, גם אם הנאתו של האב תיפגם משום שלא הצליח לצרף את בתו לטיול. בנסיבות הקיימות, שבהן פסק הדין קבע באופן מפורש וברור את סוגיית הלינה אצל האב - לא די בכך שהנוכחות של הקטינה תסב אושר למשפחתו של האב, שהיא משפחה חמה ותומכת.

בית המשפט לא חייב את האב בהוצאות בגלל שהתרשם, כי סירובה העיקש של האם לאפשר את נסיעת הקטינה, נובע גם מהתנהגותה הנוקשה לאורך כל ההליכים, שבית המשפט אמר עליה במסגרת פסק הדין למשמורת, כי "יש בה כדי לשלול את הורותו של האב". יש להניח, שהתנהגות זו של האם היא שהשפיעה על בית המשפט למשפחה, שמכיר את הנפשות הפועלות, והביאה אותו להתיר את הנסיעה לבקשת האב. בית המשפט המחוזי לא פגש בצדדים ואינו מכיר את הדינאמיקה המשפחתית, אך במקרה זה בחר להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט למשפחה בשיקול דעתו שלו, כשמצא שגיאה בולטת בנימוק שהביא להחלטה להתיר את הנסיעה.