בשבוע שעבר מלאה שנה לניסיון ההפיכה בטורקיה. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן השתמש בניסיון הפיכה זה כדי לדחוק את יריביו. הדחקה זו מתחזקת לאור אופיו של ארדואן, אזרח סוג ב' בעבר בשל הרקע הדתי שלו, והתבססות הכוח שלו כאשר מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) נטלה את השלטון בשנת 2002 ומחזיקה בו עד היום.

בספרו על ארדואן מזכיר סונר קגפטאי, כי ארדואן נולד בשנת 1954 למשפחה ענייה ואדוקה. תקופת ילדותו חלפה עליו במשפחה דתית, בשעה שהמדינה הייתה חילונית בצורה מובהקת, תוך הדחקת הדת לשוליים. דבר זה גרם למשפחתו של ארדואן להרגיש כאזרחים סוג ב'.

כאשר ארדואן נכנס לפוליטיקה, הוא עדיין הרגיש בשוליים. בית המשפט החילוני, בהחלטות שנתמכו על-ידי הצבא החילוני, העסקים והתקשורת, סגר שלוש מפלגות איסלאמיות שהוא הצטרף אליהן מאמצע שנות ה-70 ועד סוף שנות ה-90. ארדואן גם נכלא בשנת 1998, באשמה של דקלום שיר, שלדעת הרשויות ערער את המערכת החילונית במדינה.

בשנת 2001 הקים ארדואן את מפלגת הצדק והפיתוח. הוא ניצל את קריסתן של המפלגות החילוניות במדינה, בעקבות המשבר הכלכלי. שנה לאחר מכן הוא זכה בבחירות לפרלמנט. גם לאחר הניצחון, צרותיו של ארדואן עם המערכת החילונית במדינה לא נגמרו. בשל תקופת מאסרו, נמנע ממנו מלכהן כראש הממשלה. איסור זה הוסר בשנת 2003 וארדואן נכנס לתפקיד. הוא החל בשיקומה הכלכלי של טורקיה, והקים לעצמו בסיס של תומכים שמרנים.

בשנת 2014 נבחר ארדואן לנשיא. באפריל האחרון הוא ניצח במשאל עם שהגדיל את כוחו והפך אותו מנשיא ייצוגי לנשיא תפעולי. בצורה זו ביצר ארדואן את כוחו, כך שאי-אפשר לערער עליו. למרות זאת, הוא עדיין נושא טינה עמוקה כלפי החילוניים במדינה, כאילו כדי להזכיר להם איך התייחסו אליו בחוסר כבוד.

גם כאשר החילוניים הולכים ונחלשים, ממשיך ארדואן להגן על עצמו מפניהם. הדבר נובע מהפחד המתמשך, שיום אחד אויביו ידחפו אותו בחזרה לשוליים. כוחו הגדול ביותר כפוליטיקאי וחולשתו הגדולה ביותר בתור אזרח היא, שלמרות כוחו הגדול ושליטתו ההדוקה במדינה, הוא עדיין מרגיש כגורם חיצוני. הדמוניזציה שהוא עשה למתנגדיו כדי להרחיב את בסיס תומכיו, פגעה בו בחזרה כאשר מתנגדים רבים קמו לאסטרטגיה זו.

ניסיון ההפיכה לפני שנה, רק חידד עבור ארדואן את הדילמה הזו. תחילה נעצרו מתנגדיו של ארדואן ולאחר מכן נעצרו בעלי בריתו לשעבר, שבעיניו נראה כאילו הם בגדו בו. מאז, ארדואן הרחיב את רשת המעצרים לכל מי שמתנגד לו. מאז ההפיכה נעצרו 50,000 אנשים, ובוצע טיהור נגד 140,000 אנשים. כעת אויביו מתעבים אותו, ונדמה שהאויבים מהווים כמחצית מאוכלוסיית טורקיה. את משאל העם באפריל הוא ניצח בקושי, כאשר 49% הצביעו נגד.

ארדואן חושש שאם הוא יאפשר לדמוקרטיה לפרוח בטורקיה, מתנגדיו יוכלו להצביע נגדו ולגרום לו לשלם על מה שעשה להם. לא בטוח שהם יעשו זאת, אך ארדואן לא יכול לקחת את הסיכון. זוהי בדיוק הבעיה בדמוקרטיה הטורקית. היא תקועה בחדר האוטוריטרי של ארדואן.