|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

הרצל ז'בוטינסקי נתניהו וכל השאר

יום ז'בוטינסקי אומנם עבר, ויום הרצל היה כבר בחודש אייר, אבל את התובנות מאישיותם כדאי להבין ולבחון מדי יום ביומו, ובמיוחד בימים אלה איך זה קשור לנושאים אקטואליים? תצטרכו לקרוא עד הסוף
08/08/2017  |   אליזבט רימיני   |   מאמרים   |   תגובות
הרצל.למשוך אותם הלאה [צילום: משה שי/פלאש 90]

משמעות האנטישמיות
הרצל הבין את משמעות האנטישמיות, ולמה היא תוביל. הוא הבין מה שאפילו שאר מבשרי הציונות לא העלו על דעתם.

אמרות שפר
רבים נוהגים לצטט היום אמרות שפר מפיו של ז'בוטינסקי, כדי להציג את עצמם כמיישמי תורתו כביכול.

הספר הלבן
לפני ובמהלך השואה ויצמן פעל ב"דיפלומטיה שקטה" בלבד כלפי בריטניה, שלא היו לה שום תוצאות בכל הקשור להצלת יהודים, או פתיחת הדרך לבריחתם לארץ ישראל, ששעריה נסגרו אז כתוצאה מהספר הלבן.

תמורה מהפכנית
בשנים האחרונות הצליח נתניהו לחולל תמורה מהפכנית ביחסי החוץ של ישראל, החל מתאום ביטחוני עם רוסיה בנוגע לסוריה, שמנע לפחות עד כה הסתבכות מיותרת של ישראל במלחמה. כעת נשאר לראות באיזו מידה תאום זה והקשרים עם האמריקנים יצליחו למנוע נוכחות אירנית בגבולנו.


הרצל

בנימין זאב הרצל ידוע בעיקר כחוזה מדינת היהודים. אבל לא זה היה עיקר חשיבותו בתולדותינו. למעשה הוא לא היה היחיד ולגמרי לא הראשון שהעלה את החזון הזה. קדמו לו יהודה לייב פינסקר, הרב יהודה חי אלקלעי, הרב יוסף נטונק, משה הס, צבי קלישר ועד כמה פחות ידועים. חשיבותו של הרצל בתולדות הציונות היא כמובן בראש ובראשונה בהקמת המוסדות הציונים שהיוו את הכלי הפוליטי להגשמת החזון, ובנוסף הצטיין הרצל בתבונה מדינית, ביכולת לנתח את המציאות, להבין את משמעויותיה ולחזות תהליכים שעומדים להתרחש.

הרצל הבין את משמעות האנטישמיות, ולמה היא תוביל. הוא הבין מה שאפילו שאר מבשרי הציונות לא העלו על דעתם (להוציא אולי כמה בודדים כמו אדמונד מנחם אייזלר מחברו של רומן בשם "חזות העתיד"). הוא הבין שמבחינת היהודים אירופה חוזרת לימי הביניים, והוא כתב "כלום יגרשונו? כלום ירצחונו? אני משער את כל הצורות הללו ועוד אחרות". בעת שהוא כתב זאת, היטלר היה עוד נער אוסטרי תמים. בשנת 1903 הוא כתב במכתב תגובה ליהודי הונגרי: "אין אני מספסר באסון, אבל הוא יבוא גם על היהודים ההונגרים בצורה ברוטלית, ויותר שיאחר לבוא, יותר חמור יהיה; יותר שיתחזקו, יותר פראית תהא צורתו. אין הצלה מפניו. בינתיים קמנו אנו, שמשמשים מטרה ללעג, ובונים בית-מולדת בשביל אותם בני-אדם, שהיום אינם רוצים לדעת עלינו ולא כלום". אדולף אייכמן, האיש ששלח את יהודי הונגריה להשמדה, עוד לא נולד אז.

בהבינו את הדחיפות החל הרצל לפעול לקבלת חסות למפעל הציוני מאת הסולטאן הטורקי, במישרין ודרך בעל בריתו הקייזר וילהלם השני. כאשר הוא הבין כי מהם לא יקבל תשובה חיובית, הוא פנה ליצור קשרים ולגייס תמיכה ברעיון הציוני בקרב ההנהגה הבריטית. הרצל הבין, הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה, כי סופה של האימפריה העות'מאנית הולך וקרב, ושאת מקומה תתפוס האימפריה הבריטית. הקשרים וההשפעה שהוא יצר הביאו לפתחו מידי הבריטים את הצעת אוגנדה, ואף את בחינתה של תוכנית אל עריש.

לרוע המזל נפטר הרצל בשנת 1904 בהיותו רק בן 44. למרות זאת השפעתו והקשרים שהוא יצר הביאו את התוצאות. לא באופן מקרי אותם מדינאים בריטיים שהציעו את תוכנית אוגנדה היו אלה שהביאו לחתימת הצהרת בלפור, בהם היה גם ראש הממשלה באותה עת לויד ג'ורג', שקשריו המסועפים עם ההסתדרות הציונית כללו גם את ייצוגה כעורך דין עוד בתקופתו של הרצל. חיים ויצמן זכה לקצור את מה שהרצל זרע.

חסרונו של הרצל היה ניכר במיוחד החל משנת 1921 כאשר היה ניתן להתחיל ליישם את חזונו. תחושת הדחיפות שהניעה אותו הייתה חסרה באותה עת. היהודים נשארו ברובם באירופה, ממתינים לגורל שפקד אותם במלחמת העולם השנייה, בעוד בארץ הוקדשו מרבית המאמצים, של מי שהתיימרו להיות ממשיכי דרכו, לטובת הגשמת החזון הסוציאליסטי.

מעניין לציין, כי בסופו של דבר, בשלב מאוחר מידי, גם מבחינתם וגם מבחינת הציונות, הואילו גם העות'מאנים בלחץ פטרוניהם הגרמנים, לתת "הצהרת בלפור" משלהם. ב-12 באוגוסט 1918, כשהארץ כבר לא הייתה ברשותם, הוציא טלעת פאשה, שהיה הווזיר הגדול (ראש ממשלה) ואחד משלושת הפאשות שהיוו את הטריאומווירט שהנהיג אז את האימפריה העות'מאנית, הצהרה שהזכירה באופן לא מקרי את תוכנה של הצהרת בלפור. הגרמנים שהיו אז כבר במצב נואש, ניסו כך לזכות באהדה מצד היהודים בארה"ב ובשלטון הבולשביקי החדש של רוסיה. אך כמובן שללא הועיל. ב-30 באוקטובר אותה שנה נכנעה האימפריה העות'מאנית, וטלעת פאשה נמלט בצוללת גרמנית לברלין.

בכל מקרה, בפעם הבאה שאבו-מאזן יאיים לתבוע את הבריטים על הצהרת בלפור, כדאי להזכיר לו שעליו לתבוע מאותה סיבה גם את ידידו ארדואן.

ז'בוטינסקי

רבים נוהגים לצטט היום אמרות שפר מפיו של ז'בוטינסקי, כדי להציג את עצמם כמיישמי תורתו כביכול. ז'בוטינסקי היה הרבה דברים, אבל עיקר גדולתו של ז'בוטינסקי הייתה ביכולת שלו לראות את המציאות הערומה, ולדעת מה ילד יום. בדומה להרצל, הוא הבין שהבריטים עומדים לנצח במלחמת העולם הראשונה לכבוש את הארץ, ולכן כדאי להיות לצידם, לתמוך בהם בגלוי ולפעול לטובתם. תחילה הוא פעל להקים את גדוד נהגי הפרדות ביחד עם טרומפלדור, שסייע לכוחות הלוחמים במערכת הנפל בגליפולי, ופורק לאחר מכן.

אך הוא הבין שלא די בכך גם משום שגדוד זה לא זכה באימון קרבי, וכך לא יוכלו יוצאיו להיות בסיס לצבא עברי שאותו ראה ז'בוטינסקי בחזונו, וגם כמובן לא יוכלו לזכות בקרדיט על כיבוש הארץ. במשך תקופה ארוכה פעל ז'בוטינסקי למען הקמת גדודים יהודים לוחמים שישתתפו במערכה לכיבוש הארץ. הוא החל לעשות זאת בשעה שאפילו שר המלחמה הבריטי לא חשב שהמלחמה תגיע לארץ ישראל. הוא עשה זאת למרות התנגדות מצד ויצמן וגורמים ציונים אחרים. הוא עשה זאת למרות הסתייגותם של אחד העם שראה את עיקר תפקידה של הציונות בעשייה רוחנית, ושל אנשי השמאל הציוני שדגלו בגישה פציפיסטית וטענו שדי בעבודה כדי לזכות בארץ, והתנגדו להשתתפות במלחמה.

בעקבות מאמציו הוקם לבסוף הגדוד ה-38 של קלעי המלך, שהשתתפו בקרבות שחרור הארץ תחת פיקוד הגנרל אלנבי. בעקבות גדוד זה הוקמו גדודים עבריים נוספים, שרק חלק קטן מהם הספיקו להשתתף במלחמה על הארץ, והם השתתפו בשמירה עליה לאחר כיבושה.

ראינו כבר כיצד ויצמן סבל מקוצר ראות בכל הנוגע למלחמת העולם הראשונה ולהשלכותיה. אולם הוא לא היה היחיד. מלחמת העולם הראשונה תפסה את דוד בן-גוריון כסטודנט למשפטים באוניברסיטה באיסטנבול. לימודים אלה נועדו לשמש אותו כדי לייצג את היהודים בארץ בפני הפרלמנט העות'מאני, שעליו הוא השליך את יהבו. כשפרצה המלחמה הוא וחבריו החליטו לצדד בעות'מאנים. למרות זאת העות'מאנים גרשו אותו כמו אחרים שהואשמו בציונות, והוא הגיע לארה"ב. גם שם, ולמרות הגירוש העות'מאני, המשיך בן-גוריון לתמוך ב"עות'מאניזציה". הוא שינה את דעתו רק לאחר מתן הצהרת בלפור. אז הוא הצטרף לגדודים העבריים, שבמסגרתם הגיע רק עד מצרים, שם חלה בדיזנטריה, וסיים את הקריירה הצבאית הקצרה שלו.

ז'בוטינסקי וויצמן

בתום מלחמת העולם הראשונה ז'בוטינסקי היה הראשון להבחין בכך שהקצינים והפקידים הבריטיים שהחלו לנהל את הארץ היו אנטישמים ופעלו כנגד הבית היהודי, ובין היתר הביאו לפירוקם של הגדודים העבריים, ולמניעת האפשרות של התיישבות יוצאיהם בארץ. ז'בוטינסקי דרש מויצמן להעמיד דרישות לבריטניה שיאפשרו ליהודים לנהל את העניינים בארץ, ולא להניח להם למסמס את התחייבויותיהם לפי כתב המנדט של חבר הלאומים. ויצמן המשיך בהתרפסות מול הבריטים ולא ניסה לדרוש מהבריטים דבר שהוא לא ידע מראש שהם יסכימו לו.

ז'בוטינסקי זיהה לפני כולם שהיהודים יצטרכו להגן על עצמם, ואף הזהיר ספציפית מפני מאורעות שעומדים לפרוץ בעקבות חגיגות נבי מוסא. דבר שהתגשם במלואו כפי שצפה, אך מאחר שאיש בהנהגה הציונית לא התייחס לאזהרותיו, החל בעצמו, ביחד עם פנחס רוטנברג, בהקמת ארגון הגנה. דבר שגרם לבריטים לכלוא אותו בכלא עכו לאחר שהערבים בצעו את פרעות תר"פ, בו אנשי הארגון ניסו להגן על היהודים המותקפים.

הקריאה הנכונה של המציאות על-ידי ז'בוטינסקי, מול קוצר הראות של ויצמן, בן-גוריון ושאר המנהיגים הציוניים, חזרה על עצמה גם לקראת מלחמת העולם השנייה. הוא היה הראשון שהבין את גודל הקטסטרופה שעומדת לנחות על ראשי היהודים באירופה וקרא לתוכנית אווקואציה (פינוי), בעוד יריביו הפוליטיים מלגלגים עליו ומאשימים אותו בהפצת פרנויה ו"כניעה לאנטישמיות".

לפני ובמהלך השואה ויצמן פעל ב"דיפלומטיה שקטה" בלבד כלפי בריטניה, שלא היו לה שום תוצאות בכל הקשור להצלת יהודים, או פתיחת הדרך לבריחתם לארץ ישראל, ששעריה נסגרו אז כתוצאה מהספר הלבן. זאת למרות שבראשות ממשלת בריטניה עמד אז וינסטון צ'רצ'יל, שהיה פרו-ציוני, אך מידע מסולף מצד השלטונות בארץ, בצד משיכת כתפיים מצד מפקדי הצבא הבריטי, והתנגדות מצד שותפיו הקואליציוניים (שרק מאבק ציבורי גלוי היה עשוי אולי לאלץ אותם לשנות את דעתם) מנעו כל פעולה.

ז'בוטינסקי היה זה שהבין שהאמריקנים הם אלה ששולטים ומכתיבים באופן מפורט את מהלכי צבאות בעלות הברית, ולכן יש ללחוץ על ממשלת ארה"ב לפעול להצלת יהודים, ונסע לארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה. שם, לרוע המזל, בשנת 1940 בהיותו רק בן 59 הוא נפטר מהתקף לב. המאמצים להעלות לתודעה את גורל יהודי אירופה סבלו מעיכוב, ורק הלל קוק ובן הכט הצליחו (לאחר שאנשי שמאל ניסו להשתיק אותם) באיחור לממש את מה שרצה כדי להביא להקמת "הוועד לענייני פליטים", שהוקם ב-22 בינואר 1944, והצליח ברגע האחרון להציל כמה עשרות אלפי יהודים.

בתקופת חייו האחרונה של ז'בוטינסקי היה לצדו מזכיר אישי בשם בנציון נתניהו, שבבנו נעסוק בחלק האחרון של מאמר זה.

בגין ובן-גוריון

חיים ויצמן התנגד למאבק נגד המנדט הבריטי אפילו לאחר מלחמת העולם השנייה. עד הסוף הוא לא הפנים את חוסר התוחלת בפיוס משרד המושבות הבריטי הפרו-ערבי, ובמידה לא מועטה - האנטישמי. מנחם בגין כמי שתפס את הנהגת התנועה הרוויזיוניסטית, המשיך על-פי המדיניות שהכתיב ז'בוטינסקי לפעול כנגד המנדט הבריטי.

אך מבחינות אחרות קשה לומר שבגין דמה לז'בוטינסקי. בוודאי לא בכל הקשור להבנת המציאות וראיית הנולד. לזכותו נרשמת מניעת מלחמת אחים בשעות הקשות של הסיזון ושל הפצצת האלטלנה. בהיותו ראש הממשלה הביא לחתימת הסכם השלום עם מצרים. אך דווקא בשעה הגדולה של הסכם השלום עם מצרים הסתנוור בגין, ולא הבין כי בד-בבד עם ההסכם ההיסטורי הוא משליך לפח שני נכסים חשובים של מדינת ישראל. הנכס האחד היה הקונצנזוס סביב ההתיישבות, שהייתה אחת מאבני היסוד דווקא של הציונות המעשית, זו שהתחרתה בציונות המדינית של הרצל, וגרסה כי התיישבות ועבודת האדמה מקנים לנו זכות על הארץ.

הנכס השני שמעטים שמו לב אליו היו בארות הנפט בסיני, שחשיבותן באותו עידן הייתה אפילו רבה יותר. לא רק בשל העצמאות האנרגטית שהם נתנו, אלא בשל הכוח הפוליטי שמשאב כזה מעניק ביחסים בינלאומיים. דבר שאנו מתחילים להבין רק כעת.

לכך נלוותה חוסר תשומת ליבו ל"הכרה בזכויות הלגיטימיות", שפתחה את הדלת למהלכים חמורים יותר. מהלכים שאדם אחר בעל יכולת ראיית הנולד היה מודע להם קרוב לוודאי. ובסופו של דבר, מנחם בגין קרוב לוודאי גם לא הבין כי אינו חותם הסכם שלום עם העם המצרי, אלא הסכם עם הנשיא סאדאת בלבד. הסכם שממשיכיו אומנם המשיכו לשמור על הפסאדה שלו, ורק בשל האינטרס לשמירת יחסים עם האמריקנים, אבל במהות, אי-הלוחמה עם מצריים לא הייתה שונה במאומה מאי-הלוחמה עם ירדן לפני הגעה להסכם עמה, או מאי-הלוחמה עם סוריה.

טעות דומה בתפיסת המציאות עשה גם יצחק רבין בהסכם השלום עם ירדן. דבר שנוכחנו בו באופן מוחשי במשבר האחרון.

בנוסף, למרות שזה לא היה באשמתו, כראש ממשלה הוא כשל בניווט הכלכלה הישראלית, כישלון שמצא ביטוי הן באינפלציה האדירה, והן במשבר מניות הבנקים. ולבסוף הוא כשל בהבנת המתרחש במהלך מבצע שלום הגליל שבדיעבד יש המבקשים לקרוא לו מלחמת לבנון הראשונה.

הפעם היחידה כמעט בה הוא התעלה להבנת המציאות וסכנותיה ברמה ז'בוטינסקאית הייתה כשהוא החליט על השמדת הכור הגרעיני העירקי.

יריבו הגדול של ז'בוטינסקי ולאחר מכן גם של בגין, דוד בן-גוריון, ייהנה עד אחרית הדורות מהיוקרה של מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל, אך מלבד זאת גם הוא הוכיח קוצר ראות. ראינו זאת כבר בהקשר של מלחמת העולם הראשונה. הוא אף היה שותף ברוב הזמן לעיוורון של ויצמן לגישה השלילית של משרד המושבות ונציגיו בארץ לבית הלאומי. דוגמאות בולטות נוספות היו הסתמכותו על בריטניה וצרפת במלחמת קדש, בלי להבין את חשיבות התיאום עם האמריקנים, וחוסר הבנה של המציאות ערב מלחמת ששת הימים שגרמה לו להאמין כי קיומה של המדינה הועמד בסכנה.

נתניהו

אך המקרים האחרונים של קוצר ראות מצד בן-גוריון, בגין ורבין, מתגמדים לעומת חוסר הבנת המציאות שהיו לה שותפים רבים, ורבים עדיין ממשיכים בה, שהביאה למשגה בממדים של הסוס הטרויאני. אני מתכוונת להסכם אוסלו. אחד מראשי המתנגדים להסכם, שטענותיו כנגדו הוכחו במציאות, הוא בנימין נתניהו.

זה אכן יומרני מצידי לנסות לסכם את פועלו של בנימין נתניהו בעוד הדברים מתרחשים וללא פרספקטיבה היסטורית, אך לנוכח הנסיבות, חשוב לנסות להבין זאת כבר כעת.

נתניהו הוא אולי המנהיג הראשון בתולדות הציונות שמצליח לשלב באסטרטגיה שלו גם את הצד הכלכלי. הוא הבין שבלי עוצמה כלכלית אין עוצמה מדינית, ובלי עוצמה מדינית הישגים ביטחוניים יורדים לטמיון. הרפורמות הכלכליות שהנהיג בהיותו שר האוצר הוציאו את המשק הישראלי ממשבר עמוק שהיה צפוי לו, וקידמו אותו לרמה שנחשבה דמיונית עד לפני עשרים שנה.

מתוך הבנת החשיבות של הנושא הזה, הוא התעקש על קידום מתווה הגז, שמשמש מנוף להישגים נוספים הן בתחום הכלכלי והן בתחום המדיני.

נתניהו גם הבין את הטעות בהינתקות, והזהיר מפני תוצאותיה. בשל עמימות טקטית מסוימת שנבעה מהצורך להשלים את המהלכים הכלכליים שעל חשיבותם הצבעתי לעיל, יש המייחסים לו בטעות תמיכה בהינתקות, וזאת למרות שבשלבים הקריטיים הוא התייצב במלוא כוחו נגדה, ואף הביא לפיצול בליכוד כתוצאה מכך. ספק רב אם הייתה דרך שבה הוא יכול היה למנוע אותה. האזהרות שהשמיע כשהתנגד להינתקות התגשמו אחת לאחת.

נתניהו גם זיהה את הסכנה הגרעינית האירנית. בנקודה זו עדיין איננו יודעים האם הצעדים שננקטו ויינקטו בעקבות העמידה האיתנה שלו כנגד הגרעין האירני אכן יהיו מספקים. אך אין ספק כי אם היה שומע בעצת

המרגיעים והמעודדים להתנהלות פסיבית, התוצאות היו היום כבר חמורות יותר. ייתכן אף שחסר לו האומץ שהיה לבגין לפעול צבאית בשלב מסוים. ההיסטוריה תשפוט.

בהקשר הזה חשוב גם לשים את נושא הצוללות, שללא קשר להתנהלות כזו או אחרת שאינה קשורה אליו, הוא נושא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ומי שלא מבין זאת יש להרחיק אותו ת"ק שנות אור מכל משרה שלטונית בישראל.

בשנים האחרונות הצליח נתניהו לחולל תמורה מהפכנית ביחסי החוץ של ישראל, החל מתאום ביטחוני עם רוסיה בנוגע לסוריה, שמנע לפחות עד כה הסתבכות מיותרת של ישראל במלחמה. כעת נשאר לראות באיזו מידה תאום זה והקשרים עם האמריקנים יצליחו למנוע נוכחות אירנית בגבולנו.

בהמשך להישגים המדיניים ניתן למנות את הקשרים החמים עם הודו, את הקשרים עם מדינות אפריקה שהעדיפו להזמין לוועידתם את נתניהו על-פני המלך המרוקני, ולאחרונה את הקשרים עם מדינות מזרח האיחוד האירופי.

המהלכים הללו מכוונים על-ידו להביא לכך שבעתיד הלא רחוק לא רק שלא יהיה ניתן להכתיב לנו את תנאי ההסדרים ביננו לבין הערבים, באופן שיסכן את עצם קיומנו, אלא אנו נהיה אלה שנוכל להכתיב את ההסדרים.

זו בדיוק הנקודה שאותה רוצים לטרפד על-ידי הפלתו. אותם אנשים שרוצים להכתיב לציבור בישראל בניגוד להבנתו באופן לא דמוקרטי מי יהיה ראש הממשלה, מעוניינים בהמשך ליצור מצב שבו מדינות זרות יוכלו להכתיב לנו את תנאי ההסדר ולאלץ אותנו להסכים לו למרות האיום הקיומי שהוא ימיט עלינו.

במאמרו על הרצל מביא אביו של בנימין נתניהו, פרופ' בנציון נתניהו, ציטוט מדבריו של ג'ון לוֹק: "כשאלוהים יוצר את הנביא אינו ממית את האדם שבו". מדהים עד כמה המשפט רלוונטי כעת לבנו.

לרוע המזל, הרצל וז'בוטינסקי לא זכו לאריכות ימים, ולנו היה רק מה להפסיד מכך. במהלך חייהם, שניהם, כמו כמעט כל מנהיג בתולדות העם היהודי זכו למנה גדושה של ביקורת, בוז ומקלות בגלגלים. כמו שחש גם הרצל על בשרו, וזה הביאו לכתוב (עוד ציטוט מאותו עמוד באותו מאמר): "משה המזדקן ראה תמיד לעיניו את קורח, את עגל-הזהב ואת תווי-הפנים של העבדים. הוא נתייגע על-ידי כל ההופעות הללו, ואף-על-פי-כן היה חייב תמיד למשוך אותם תמיד הלאה".

תאריך:  08/08/2017   |   עודכן:  08/08/2017
אליזבט רמיני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הרצל ז'בוטינסקי נתניהו וכל השאר
תגובות  [ 12 ] מוצגות   [ 12 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הגוי..
8/08/17 20:27
 
רואה לעומק
9/08/17 05:42
 
היהודי
9/08/17 07:46
 
הגוי..
11/08/17 13:39
 
מגיב ותיק
13/08/17 02:07
 
הגוי..
14/08/17 16:26
 
מגיב ותיק
14/08/17 23:10
 
הגוי..
15/08/17 01:25
 
מגיב ותיק
15/08/17 09:56
 
הגוי..
15/08/17 11:53
2
אהוד פרלסמן
9/08/17 01:40
3
הגוי..
14/08/17 22:37
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הגיבורה היהודייה שמצאתיה כמופת נשי, כמוצא שלל רב, שמה פלורה ששון. היא בת למשפחת ששון, הידועה בכינוי "הרוטשילדים של המזרח". אישה כלבבי. אשת חיל יהודיה לדוגמא.
08/08/2017  |  משה חסדאי  |   מאמרים
הרבה כתבות ראיתי על פסק הדין בעניין המס על ריבוי הדירות. מכולן בלטה בעיני הכתבה שציטטה קול בודד במדבר, קולו של כבוד השופט מני מזוז, אשר למיטב ידיעתי מכל ההרכב יש לו נסיון מנהלי מאוד מאוד מאוד עשיר, וברמות הגבוהות ביותר.
07/08/2017  |  אפרים הלפרין  |   מאמרים
שני ימים מיוחדים ומנוגדים מצויינים בחודש אב - ט' באב - יום האבל על החורבן, על הבית שנחרב בשל שנאת חינם. ט"ו באב - נקרא גם יום האהבה - והוא, על-פי היהדות, יום סגולה למציאת אהבה - למציאת זיווג ולהקמת בית.
07/08/2017  |  ציפורה בראבי  |   מאמרים
מניית העם עושה נזקים לכולם. מי שמחזיק את המניות של טבע באופן ישיר ספג מכה של עשרות אחוזים ומי שמחזיק את מניות החברה דרך מכשירי ההשקעה השונים ספג מכה קטנה יותר. סביר להניח שמעטים מאוד לא נחשפו למפולת במניית העם.
07/08/2017  |  גיא חזן  |   מאמרים
הצעת חוק של ח"כ נאווה בוקר עונש מוות למחבלים. הצעות מסוג זה בווריאציות שונות עולות במחזוריות עם רצף פיגועים אכזריים כל כמה שנים מאז שנת 67. טרור לא מנצחים ולא מחסלים באמצעות עונש מוות בהליכים משפטיים, שמביאים לתוצאה הפוכה. טרור מנצחים ומחסלים בשטח, באמצעות מודיעין, חיסול ונטרול המפגעים בהכנות, תוך ועקב האירוע.
07/08/2017  |  אברהם פכטר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il