האמת היא שניסיון להציג הנמקה הגיונית לכך שהשופט
ארנון דראל היה צריך לגלגל מכל המדרגות את
בן כספית, שביקש לדעת פרטים על העסקתה של
שרה נתניהו בעיריית ירושלים, דומה לניסיון להציג הנמקה הגיונית לכך שאסור לעבור רמזור באור אדום. כמעט כל אחד מאיתנו מרגיש שזה פשוט מובן מאליו.
אבל השופט דראל בכלל לא הרגיש שזה מובן מאליו, ולכן במקום לגלגל את כספית מכל המדרגות, החליט שחובה על עיריית ירושלים לגלות לכספית לא רק את העובדה שהיא כבר מסרה לו: "כי המשיבה [שרה נתניהו, א.פ.] משמשת פסיכולוגית מומחית תחת מנהלת השירות הפסיכולוגי", אלא גם מתי היא התחילה לעבוד בעירייה, מה היה היקף משרתה בכל אחד מהחודשים בשנה האחרונה, וכמה שעות היא עבדה בכל אחד מחודשים אלה.
למה?! איזו זכות יש לכספית, או לכל אחד אחר, לדעת מה בדיוק עושה רעיית ראש הממשלה? מה זה עניינו ומה זה ענייננו?
בספר 1984 מתאר הסופר ג'ורג' אורוול את
האח הגדול שעינו בוחנת את כל מעשיהם של אזרחי ממלכתו. החלטתו זו של השופט דראל, והשקט הגמור שבו היא התקבלה, מוכיחים כי מערכת המשפט הישראלית נכנסת לנעליו של של האח הגדול, ושאין גבול ליכולתה לפגוע בפרטיותם של אזרחי ישראל בהסתמך על פסקי דין שאיש כמעט אינו טורח לקראם.
וכדי להבין כיצד הצדיק השופט דראל את החלטתו המפחידה יש להזכיר כי תביעתו של בן כספית הסתמכה על חוק
חופש המידע, שנוכח השימוש שנעשה בו מוטב היה לו שלא היה נחקק. בחוק מוכרת זכותו של כל אחד מאיתנו לדעת הכל על מעשיה של כל רשות ציבורית, כאשר רק במקרים המפורטים בחוק יכולה הרשות לסרב לתת מידע זה.
מידע מבוקש
ובין מקרים אלה מצויים גם המקרים בהם הדרישה היא לקבל "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות", וגם מידע "שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור".
השופט דראל כותב: "יש מקום לקבוע כי ככלל הרשות רשאית להימנע ממסירת מידע על-אודות תנאי העסקת של המשיבה מכוחו של סעיף 9(א)(3) לחוק". סעיף זה הוא הסעיף המדבר על פגיעה בפרטיות, ומסתבר שהשופט אכן מודה בכך שהמידע המבוקש פוגע בפרטיותה של הגברת נתניהו, אלא שהשופט דראל מסתמך על סעיף 17 לחוק שבו נכתב כי "על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש ... אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה".
ויש לשים לב למילים "עניין ציבורי", כי המקום הנוסף היחידי(!) שבו מופיעות מילים אלה הוא בסעיף 10 לחוק שבו נכתב על ה"עניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה".
ופוסק השופט דראל כי "העותר הצליח להניח תשתית לקיומו של עניין ציבורי בפרסום". והנמקתו היא בכך ש"במצב דברים זה, שבו נעשה שימוש פומבי מצד המשיבה ומצד ראש הממשלה בעיסוקה המקצועי, הרי שקמה ההצדקה, הנובעת מהעניין הציבורי שהמשיבה וראש הממשלה מעוררים, למסירת מידע גם אם הדבר גורם לפגיעה בפרטיות".
ולא נותר לנו אלא לתמוה האם באמת יש קשר בין העובדה שראש הממשלה ואשתו הזכירו את העובדה שהיא עובדת כפסיכולוגית, לבין ה"עניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה".
חיים פרטיים
ונשאלת גם השאלה למה בדיוק התכוון השופט כשכתב על "שימוש פומבי מצד המשיבה ומצד ראש הממשלה בעיסוקה המקצועי"?
אז מה אם היא אמרה שהיא עובדת כפסיכולוגית, ואם גם ראש הממשלה כתב שאשתו עובדת כפסיכולוגית? האם באמת סבור השופט דראל כי כל דבר שאומרים ראש הממשלה או רעייתו על חייהם הפרטיים הופך באופן מיידי להיות בעל עניין לציבור?
ואם ראש הממשלה יאמר בפגישה עם מגדלי הדרים שהוא נורא אוהב לאכול תפוזים, ואף יציג את דבריו בפגישה בדף הפייסבוק שלו, האם קמה לנו הזכות לקבל ממנו את המידע על מספר התפוזים שהוא אכל בכל אחד מחודשי השנה האחרונה?
איפה ההיגיון?! מה בעצם יכולה להיות מטרתו של כספית אם לא להציג את ראש הממשלה ורעייתו כשקרנים? השופט דראל כותב כי לא "הונחה תשתית עובדתית לקבוע" כי כספית פועל ממניעים זרים. אבל איזה מניעים בכלל יכולים להיות לכספית חוץ מלהשתמש במערכת המשפט כדי לסייע לו במסע הרדיפה שהוא מנהל כנגד בני הזוג נתניהו?
והרבה מעבר לנדרש, ועל אחת כמה וכמה, הרי כל מה שאמרו ראש הממשלה ורעייתו הוא שהיא עובדת כפסיכולוגית, ואת העובדה הזאת אישרה כאמור העירייה: "המשיבה משמשת פסיכולוגית מומחית תחת מנהלת השירות הפסיכולוגי".
כל עוד לא שולטת בחיינו משטרת המחשבות של האח הגדול, מותר לנו לחשוב שהחלטתו זו של השופט דראל היא לא רק חסרת היגיון, אלא גם חסרת לב.
