עמותה חברתית?
הטלוויזיה החברתית תומכת בתנועת החרם על ישראל (BDS)? ממש לא מפתיע. הרי כל ארגוני השמאל האנטי ישראלים הקיצונים, התומכים בפלשתינים ומוציאים דיבת המדינה והצבא רעה בעולם, מתהדרים, איך לא, בשמות נוצצים של ארגוני זכויות אדם וחברה למיניהם.
אבל העובדה שהמדינה מממנת את העמותה זה מספר שנים, וּבכך יורה לעצמה גול עצמי, היא שאומרת דרשני, וּמוכיחה שחלם כבר כאן.
איך זה שהמדינה לא חקרה את מהותה של העמותה, על-פי חוק והנהלים המקובלים, ויתרה מכך גם כשעלתה על כך, ושללה שירות לאומי לארגון, עדיין הארגון ממשיך לקבל את המתנדבים, כמו גם את התמיכה הכספית של המדינה, שנגדה הארגון פועל? האומנם החָתַרְתָּ וגם ירשת?!
פיגוע דריסה
תמוה הדבר שהמשטרה לא הגדירה את דריסתה למוות של טל זינו ז"ל כפיגוע דריסה, למרות שכל הסימנים מצביעים על כך, והסתפקה באשמת הריגה בלבד. מדובר בבן מיעוטים ערבי, שבעיצומו של יום הכיפורים הקדוש, נהג בטרקטורון, ללא רישיון נהיגה, במקום אסור, דהר בפראות רבה לעֵבר מתפללי בית הכנסת, במהירות גבוהה, ברעש ובאורות מוגברים, על שני גלגלים אחוריים בלבד, כששני הגלגלים הקדמיים מורמים באוויר. אתם שמים לב? הריגה? הרי כוונת הזדון גלוייה לעיו כל.
נדמה לי שלא צריך להיות שוטר תנועה כדי להבחין בכך שמדובר בפיגוע דריסה לכל דבר, כשהמוצא האתני, העיתוי, המקום ואופן הנהיגה מצביעים על כך בבירור, ואינם מותירים ספק בדבר. ולכן מקומו של המחבל היה צריך להיות מאחורי הסורגים לכל חייו. למה לרחם על אכזרים?
שוטרים וגנבים
כאילו לא די בהטרדות נשים, בפרשיות שחיתות, במחדלים, בהתנהלות בלתי תקינה של שוטרים, וּבעבירות תנועה המטואטאים באופן קולגיאלי מתחת לשטיח, כשלאחרונה נוספו למועדון העבריינים במשטרה שני שוטרים גנבים.
גנב שכר וגנב נשק. במקרה האחרון מדובר גם בסכנה ביטחונית, מאחר שהשוטר הערבי, האחראי על הנשקייה, מכר נשק ללא רישיון לכל דורש, וּבמיוחד במגזר הערבי והפלשתיני.
השאלה היא, מי ישמור על השוטרים, ואיזה מודל משמשים, מי שאמוּרים להיות כלבי השמירה של החוק וּנציגיו, לציבור הרחב, כשהם בעצמם עבריינים? מה הפלא שהדימוי הציבורי של השוטרים הוא נמוך. עם כל הכבוד לשר
גלעד ארדן, שינוי מדים וּמיתוג לא יעזור. מה שדרוּש הוא מעשים ודוגמה אישית נאותה של כחולי המדים. וּבא למשטרת ציון גואל.
הפתיון
מיסיונריות היא, כידוע, המרה מדת לדת (ואל תבלבלו, בבקשה, עם חזרה בתשובה, שמדובר בשכנוע ליהדות בלבד. בדיוק כמו שאתם משכנעים אנשים לבחור בכם או במפלגתכם). זו אסורה על-פי החוק.
בעוד הדתה היא פיקציה, המיסיונריות חיה, נושמת וּבועטת בשלל מסכות, צורות וּגוונים. לפעמים היא מתלבשת בצורה של עזרה הומניטרית. לא אחת היא מופיעה בדמות של הסוואה ספרותית מרתקת. והפעם על הכוונת התורנית הספר "הצופן הנבואי", על זהותו של המשיח. אם עוד לא ניחשתם, הכוונה היא, איך לא, לישו הנוצרי, המכוּנה "אותו האיש".
אז איך זה שהפרסומות על הספר, שהן בלתי חוקיות, גם אם הן מכניסות כסף שמן לבעלי האתרים, מעטרות את כל אתרי המִרשתת, כמובן מבלי להזכיר את שמו של האיש. והפתיון - הספר מוּצע לכל דורש חינם אין כסף. היכן המשטרה?
