ביום שני האחרון החליט בג"ץ לזרוק, שוב, את הממשלה מכל המדרגות, בפעם השלישית. בפסק דינו בעניין מסתנני העבודה בדרום תל אביב, פסקו שוב השופטים ובראשם כבודה, מרים נאור, נגד בקשות הממשלה ונגד האינטרסים והזכויות של תושבי דרום תל אביב. את הזכויות של הוותיקים הם עשו למרמס. הזכויות של מסתנני העבודה עדיפות על זכויותיהם. "השקופים", שכאן היה ביתם, למעלה ממאה שנה, ילכו לחפש צדק היסטורי במקום אחר. לא הבג"ץ יעניק להם צדק זה...

ההחלטה המנוסחת בלשון חד-משמעית, אוסרת למעשה על הממשלה לבצע גירוש/הרחקה של מסתננים. ללא הסכמתם. כך נאמר במסמך היסוד של המדינה הסודנית-אריתראית שהוקמה עכשיו בהבל פיו של הבג"ץ, ושל כבודה, מרים נאור, בדרום תל אביב: "בהעדרה של הסכמה, לא תבוצע ההרחקה (לחו"ל - מ.ל.). מוחזק במשמורת שעומד על דעתו ואומר עד העלייה למטוס, שאין הוא מוכן להיות מורחק, לא יגורש בכפיה... יסוד ההסכמה מהווה בעניינינו חלק מהבסיס החוקי שעל יסודו מבוצעת ההרחקה..."

ובמילים אחרות: זכותו של המסתנן, פורץ הגבולות, להישאר בישראל ככל אוות נפשו, גוברת על כל זכות אחרת, ובין היתר גם על זכותה של המדינה ושל שכניו מאונס, בשכונות מגוריהם, להרחיקו. גם האפשרות להרחיקו למדינה שלישית, נפסלת בהמשכו של פסה"ד.

ביהמ"ש העדיף באופן יוצא דופן את זכויותיהם של עשרות אלפי אריתראים וסודאנים על פני זכויותיהם של אותם "שקופים" בשכונות אלו. ביהמ"ש העליון מכתיב, בפסק דין זה, משטר חברתי ומעשי של אפרטהייד בדרום תל אביב. אין לכך שום הגדרה אחרת.

רבים סבורים כי המצב בשכונות הדרום הוא סטאטי. בגלי ההסתננות הראשונים (עד שממשלת נתניהו סגרה את הגבול הפרוץ עם מצרים ב-2011), נכנסו לישראל כ-30,000 מהגרי עבודה, ומשהוקמה הגדר, פסק פרק ההסתננות האמור. אלא שמדובר בטעות. ההסתננות נמשכת ואף גוברת. סביר שהיא תגבר אף יותר משיוודע פסק הדין האמור באותן מדינות אפריקניות.

אלפי תינוקות

מאז 2011, בלם ביהמ"ש העליון שוב ושוב, את מאמצי המדינה להביא להפסקת זרם הפולשים ואף להוציאם מן המדינה. במהלך הזמן, נתגלו דרכים יצירתיות במיוחד של אזרחים אריתראיים וסודנים השואפים להגיע לישראל. כך חלה עליה דרמטית במספר הנשים הצעירות, המגיעות בגפן. הן מוגדרות בדרכוניהן כתיירות (!), באות בדרך האוויר עם דרכון אריתריאי, ונטמעות מיד באוכלוסיית הזרים בדרום תל אביב. לגורמי אכיפת החוק אין כל אפשרות לבודד אוכלוסייה זו ולטפל בה בנפרד. עובדים סוציאליים בת"א יודעים לספר על עליה עצומה במספר הלידות בבתי החולים בת"א. לידות של תינוקות ממוצא אפריקני, כמובן. מדובר באלפי תינוקות על בסיס שנתי.

שופטי הבג"ץ נתנו בפסק דין זה גט כריתות לחברה הישראלית. שוב ושוב הוכחה העובדה כי הם חיים בתוך בועה. בועה שבתוכה נוצרה מציאות אלטרנטיבית, עולם אחר. הרחק מהשקופים של דרום תל אביב. בועה זו נבנתה בחריצות ובכישרון על-ידי ארגונים אנרכיסטיים, המצויים ברובם בצד שמאל של המפה הפוליטית. במציאות הבועתית הזו, מככבות סיסמאות ריקות מתוכן כ"זכויות אדם". איזה אדם? כמובן האדם האחר. האדם הפולש, גנב הגבולות, המנשל את בעלי הזכויות האמיתיים. שוב ניצח כאן הפוליטיקלי קורקט הריק מתוכן, הכרוך בעוול ובאפליה. כאן נובטים עכשיו זרעיו של אפרטהייד מסוג חדש. אפרטהייד בהפוך על הפוך. כאשר ביהמ"ש העליון מתעקש לתקון עוול בעוול.

שופטי הבג"ץ הם ברובם אנשים קשישים המנותקים מההוויה הישראלית. לא כל שכן מהאידיאולוגיה הבסיסית שלה. הציונות מהם והלאה. הם חיים בעולם אחר. עולם אוטופי שבו הכל שפיט. מן הראוי שיבוא עתה המחוקק, וישים סופסוף גבול לתחושת ה"אלו-הים לשלטון בחרתנו". במיוחד כאשר הם אלה הבוחרים את עצמם. ויעמיד אותם מחדש על קרקע המציאות. עכשיו הוא הזמן.

ועוד הערה קטנה: שינויים במעמדו ובמוטת כנפי השפיטה המאפילות היום על שמי המציאות הישראלית, של הבג"ץ, היו כל הזמן נתונים במחלוקת עזה בממשלה. השר משה כחלון עמד בנוקשות על זכותו להפעיל וטו, על כל החלטה שתקבל הממשלה ואשר יהיה בה משום הגבלה על ביהמ"ש. לאחרונה הודיע השר כי הוא ימנע הפעם מהטלת וטו על החלטה כזו בכל הקשור לדרום תל אביב.

על ראש הממשלה ליטול אפוא את היוזמה לידיו, ולהפעיל את הרוב שיש לו בכנסת על-מנת לחוקק את תיקוני החקיקה הנחוצים כאוויר לנשימה, לחידוש הריבונות הישראלית ולהחייאת חלוקת הסמכויות הנכונה בין הרשויות בישראל.