אם נכונה אזהרתו של שר הביטחון
אביגדור ליברמן המבהיר לציבור, באירוע שקיים בסוכתו בקריה בתל אביב, כי "המלחמה הבאה שתפרוץ עלינו מצפון לא תהיה רק בגזרת לבנון אלא בגזרה כפולה: סוריה ולבנון יחד, שבה ילחמו בנו חיזבאללה, משטר אסד וכל סייעני משטר אסד כשהפעם יצטרף אליהם גם צבא לבנון שאיבד את עצמאותו והפך לחלק בלתי נפרד ממערך חיזבאללה".
במקרה של מלחמה כזו, שצה"ל נערך לה כהלכה כהבטחת שר הביטחון, סביר להניח שישראל תהפוך ליעד מטחי טילים רחבי היקף שיופנו אל לב גוש-דן. הפעם "כיפת ברזל" המתוחכמת לא תוכל לעזור. להלן אנסה להסביר מדוע.
אין זה סוד עבור המודיעין הישראלי כי עיקר כוחו של ארגון החיזבאללה מתמקד בכמות הרקטות והטילים שהצליח לאגור מאז שנת 2000. לפי הערכות מודיעיניות בצה"ל מסתיר היום ארגון הטרור הזה, במנהרות ובמחבואים תת-קרקעיים, קרוב ל-700 טילים ורקטות לטווח ארוך, 5500 רקטות וטילים לטווח בינוני, ו-100,000 רקטות לטווח קצר. זה ועוד: הגבול הסורי-לבנוני שאורכו 360 ק"מ, שבו היו בעבר חמישה מעברי גבול מפוקחים, הפך לפרוץ בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. חיזבאללה וסוריה ניצלו את הכאוס כדי להבריח ארסנל של נשק מצבא סוריה לידי חיזבאללה, במסגרת מרוץ ההתחמשות שיכין אותו למערכה מול ישראל.
סביר להניח שהלוחמים הניצבים מול ישראל למדו משגיאות העבר ולא יפתחו את המלחמה במארב לרכב צה"לי שבו ילכדו מספר שבויים ישראלים. הפעם ייתכן מאוד שהם יפעלו על-פי מתכונת שיטות ההפתעה של צה"ל שהופעלו במלחמת ששת הימים. משמעות הערכה זו היא שחיזבאללה ושותפי הרשע שלו, אולי אפילו בסיוע כוחות צבא אירן שנאחזו באדמת סוריה, יסייעו לתכנון נכון של המתקפה הפתאומית. הפירוש המעשי של דבר זה פשוט ורע. ביום שעליו יחליטו אויבינו מצפון, כי הגיעה העת להלום בישראל, ישוגרו בבת אחת אלפי טילים אל מטרות "איכותיות" בישראל, כאשר יעדי התקיפה יהיו אלה: חיפה, תחנת הכוח הגדולה בחדרה, תחנת הכוח באשקלון, באר שבע והכור הגרעיני בדימונה. ריכוז מאמץ רקטי יתבצע ברצועת החוף של תל אביב כשהמטרה היא לפגוע במתחם המטכ"ל ולמוטט את גורדי השחקים שצמחו במדינת תל אביב כפטריות אחר הגשם, וכל זה במהלומה פתאומית אחת. עם כמות כזו ופיזור מטרות שכזה לא תוכל להתמודד מערכת "כיפת ברזל", טובה ככל שהיא.
הפתרון ההגיוני היחיד למתקפת פתע שכזו יכול להיות שישראל תהיה זו שתנחית מכת פתע מקדימה על כל מחבואי הטילים. וזה בהחלט אפשרי. בראיון פרידה סיפר מפקד חיל-האוויר היוצא האלוף
אמיר אשל, כי בלחיצת כפתור אחד בתא הטייס ניתן להפעיל מערכת משוכללת המסוגלת לפגוע בעשרים מטרות בו זמנית. חשבון פשוט מראה כי אם ייצאו למתקפה המקדימה 100 מטוסים ניתן יהיה לפגוע ב-2000 מטרות ולחסל את האיום האסטרטגי. באותה הזדמנות אפשר יהיה לתקוף מספר מטרות "איכותיות" כמו ארמון הנשיא אסד בדמשק ותחנת הכוח בבירות.
כדי שלא "נחטוף" גינויים מכל העולם בהחלט אפשר ליצור התגרות מקומית קטנה שתאפשר לישראל להשתמש בה כתואנה למתקפת הפתע המפתיעה. אחרי הכל ליברמן כבר הוכיח בעבר את יכולת החשיבה האסטרטגית שלו כאשר הציע לפני שנים להפציץ את סכר אסואן. אולי הפעם בהיותו שר הביטחון יצליח לייצר הפתעה גדולה ולחסל את סיכויי הצלחתה של מלחמה חדשה מן הצפון. ואז תירשם הצלחה זו בדפי ההיסטוריה על שמו, כאילו היה זה עיטור גבורה.
