שָׁנָה שָׁנָה מְצַפִּים לְהִתְחַדְשׁוּת מְצַפִּים לָהִתְרַחֲשׁוּת בִּנְחִישׁוּת
אֶלָּא מָה הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג בֵּין הַטּוֹב לָרָע מְתַעֲתֵעַ וּמְזַגְזֵג
וּמָה שָׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וְהַכּלֹ מתְחִיל מִבְּרֵאשִית
הוֹלֵך וּמִתְעַצֵּם כֹּחַ הַמַּשְחִית וְהָרֶשַׁע נִשְאַר לְעוֹלָם תַּשְׁתִּית
וּמְעַט הַטּוֹב רָשָׁע מַכְרִית וְכֹל שֶׁנּוֹתַר בַּפֶּצַע לְחַטֵּט
אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶש, אֱמֶת זוֹ אֱמֶת שֶׁנֶּאֱמֶרֶת מְעֵת לְעֵת
הַמַזִּיק מוֹסִיף לְהַזִיק אֵין חָדַל וְהַנִּזּוֹק נִזּוֹק נֶחֱלַש וְגָם נֶחֱבַּל
כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהֲגוֹ נוֹהֵג וְטוֹב מִזְעֲרִי מַגִיחַ בְשׁוֹגֶג
וְהֶחָלָשׁ נֶחֱלַשׁ וְהֶחָזָק שׁוֹלֵט וְכֹל בַּעַל אֶגְרוֹף בָחָלָש בּוֹעֵט
אֵין פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְאֵין מוֹשִׁיעַ הַמַּצִיל נֶעֱדַר וְשׁוּב לֹא מוֹפִיעַ
זֶה שֶהָיָה וְזֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה אֵין זֶה חִזָּיוֹן וְאֵין זֶה תַעֲתוּעַ
לָחָלָשׁ דַּאֲבָה וְלָחָזָק שַׁעֲשׁוּעַ אֵין זוֹ נְבוּאַת זַעַם זוֹ מִצִיאוּת
הַצִּפִּיָּה לְתִקְוָה בִּבְחִינַת שְׁטוּת
הַכֹּל עַל צִירוֹ סַב לוֹ לַשַׁוְא
כֹּל שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה עַכְשָׁו

העולם נברא בשביל האדם

חלקו הראשון של ספר בראשית מורכב מאחד עשר פרקים מבריאת העולם עד מות תֶרַח אבי אברהם ואהי נחור בסוף פרשת נח. נושא פרקים הוא כלל אנושי, ואף על-פי כן במדרש ובאגדה מוצאים רמזים שהאמור בפרקים אלה בא לבשר על התהוותו של עם ישראל. זה מתחיל ממעשה בראשית שבה אלוהים ברא בזמן לא נודע את התשתית, הוא היקום שמוכר לנו והמתואר בפתיחת פרשת בראשית: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ (א/א) ובהם נמצאו במצב של אי-סדר בתוהו ובוהו שאין אנו יודעים מה הם . אנחנו יודעים כי שהעצמים היום קמים ביקום בזמן לא ידוע וקצוב, אלא עֲצָמִים שהיו בנקום באי סדר המתואר כתוהו ובוהו. ואלוהים גמר אומר לעשות סדר בהם והחל ביצירת האור ביום הראשון שהוליד גם את הלילה. אלוהים המשיך לעשות סדר ביקום והעשיה הזאת ידועה כמעשה "הבריאה". סדר היצירה או הבריאה נמשכו ששה ימים וביום השישי כאשר הכל כבר היה קים ופועל כסדרו, ברא אלוהים את האדם מן האדמה ואת חוה מן האדם עצמו, וכל אשר עשה אלוהים בששת הימים עד צאת שעות היום ותחילת ערב יום השביעי, יום שבו שבת אלוהים מכל מלאכתו וינפש, זאת ללמד את האדם כי עליו לעבוד ששה ימים בשבוע וביום השביעי לאחר שסים את העבודה שקהיה חיב בעשיתה למחיתו הוא צריך לנוח לשבות כשם שהקב"ה, הכל יכול, שבת ביום השביעי וינפש. אשר ליום אשר נקבעכ כיום המנוחה מקדמת דנא הוא היום השביעי של השבוע, שבו נאסר על האדם לעשות מלאכה וזה חל גם על הבהמה המשרתת את האדם. כאמר זה היה היום השביעי בשבוע שנקרא "שַׁבָּת" על כי בו שובתים מן העבודה, באו הנצרות והאיסלאם שאמורות להיות דתות מונותיאיסטיות, שמקורן בתורת ישראל, כפי שהן טוענות בכתביהן, וקבעו להם ימי מנוחה שונים: הנצרות את היום הראשון עוד בטרם עשה האדם עבודה כלשהי והאיסלאם קבע את היום השישי כיום מנוחה שהוא יום עבודה לכל דבר, כפי שנאמר בתורה שהאיסלאם מכנה אותה "הספר הקדוש" (אל כתאב אל מוקדס). לא ניתן לסתור את הכתוב כי הבריאה או עשית סדר בקים הנמצא ביקום, נמשכה שישה ימים ונסתימה בערבו של יום שישי וביום השביעי אלוהים שבת וינפש ואם האל זקוק למנוחה אחרי שישה ימי עבודה, לא כל שכן האדם זקוק למנוחה, לא לשוא אימץ העולם כלל זה שבתורה ונותן מנוחה לעובד היגע ביום השביעי .

עַם עֶבֶר וְעַמֵּי עָרָב בהם דברה תורה

עַם עֶבֶר הוא העם הָעִבְרִי שאביו מולידו אברהם העברי. כינוי זה ניתן לאברהם כי הוא בא מעבר לנהר בדרכו לארץ כנען, הארץ שאלוהים נתנה לו. החלק השני בפתיחת בראשית מורכב משלושים ושמונה פרקים בהם מסופר על התהוות העם העברי הוא עם ישראל החל מאברהם וממשיך ביצחק ויעקב, שקרא לו מלאך האלוהים "ישראל", מכאן שנים עשר בניו - שנים עשר שבטי לישראל מהווים את עם "ישראל". לפי הכתוב בתורה צאצאי אברהם נחלקו: לאלה שעברו עם אברהם את הנהר ונקראו עֶבֶר או הָעִבְרִים, ולאלה שלא עברו את הנהר ונקראו עָרָב (הם תושבי המדבר הבדווים (הכינוי ערבי בשפה הערבית זה בֶדְוִוי). תושבי מדבר אלה לא זכו בנהורא . בעוד אלה שעברו את הנהר עם אברהם זכו לִנְהוֹרָא או לִנְהָרָה כלומר זכו בָּאוֹר (ראה דניאל) כי קבלו את התורה ותושבי המדבר שלא קבלו את התורה המכונה נהורא הנאורה מלשון אור ובכך הם נשארו מעבר השני של הנהר במדבריות ערב בלי נהורא. עם ישראל בראשית צמיחתו במצרים נודע בכינוי עִבְרִים (טרם נודענו בכינוי יהודי או יהודים) רק אחרי חרבן בית ראשון משגלינו מארצנו נודענו אצל העמים בכינוי יהודים כי הגענו לגולה כפליטי ממלכת יהודה. טענת עמי ערב כי הם הכנענים אין לה על מה שתסמוך. אלוהים אדון העולם נתן ארצם של הכנענים נחלה לישראל. מן הראוי לשוב ולהביא את דברי רש"י על הטענה כי עם ישראל כבש ו"גזל" את ארץ הכנעני וכך הוא כותב: "אמר רבי יצחק (הוא אחד מחכמי המדרש), לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מן החדש הזה לכם ( שמות יב/ב) (הוא חודש ניסן ראשית התהוות עם ישראל כעם), ומה טעם פתח ב"בראשית"? משום, כוח מעשיו הִגִּיד לעמו לתת להם נחלת גויים (תהלים קיא/שו) שאם יאמרו אֻמּוֹת הָעוֹלָם לישראל: לסטים (שודדים) אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים (שבעת עמי כנען), הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה (לקח אותה) מהם ונתנה לנו. גם אין כל בסיס היסטורי לטענה בדבר קיומו של עם פלשתיני עוד מימי אברהם אבינו. עם לידת דת האיסלאם והתפשטותה על פני כל ארצות המזרח התיכון עד ספרד, פלשו תושבי המדבר אלה אשר גם קבלו את הדת שכפה עליהם מוחמד והם הגיעו גם לארץ ישראל, אבל הם הגיעו כבדווים ממדבריות ערב וכנוים ערבים, שמוצאם ממכה ומדינה ובללם המדינים ועמי מדבר אחרים. בעוד הפולשם לאשור ולבבל ולארם נהרים ולארם צובא ולמרחבי דמשק ולבנון ולמצרים, שהתמקמו שם הקימו ישות מדינית בארצות אלו שכללה: מלך צבא, משטרה וממשלה. ואילו הפולשם לארץ ישראל לא הקימו כל ישות מדינית עד הקמת המדינה, אפילו העותומאנים שקבלו עליהם את דת האיסלאם וכבשו הם ארצות רבות וביניהם את ארץ ישראל, לא ראו בארץ ישראל ארצם או חלק מהאימפריה שלהם, וגם לא ארץ ערבית. כידוע הטורקים גורשו מארץ ישראל בשנת 1917 על-ידי הבריטים בתום מלחמת העולם הראשונה, ולפי המסמכים גם הבריטים לא מצאו ישות מדינית ערבית קימת בארץ לא שכן ערבית, פרט למועצה הדתית המסלמית העליונה בעיר העתיקה בירושלים לעומת זה הם מצאו ישות מעין מדינית עברית שפועלת כישות ממלכתית לכל דבר ואשר כללה הנהגה מאורגנת במגרת כנסת ישראל ומצאו ועד פועל (ממשלה) וצבא (הגנה) אשר כל אלה נבחרו לפי כל כללי הדמוקרטיה. לא בכדי לא קמה ישות מדינית ערבית בארץ, כי תושביה העבריים – היהודים נאחזו בה ולא אפשרו ככל שכוחם. סייע להם להקים ישות ממלכתית כמו במצרים סוריה ולבנון ועירק

התנהגות האדם שברא אלוהים

האדם הראשון וחוה שנוצרה ממנו, הם היו בני אדם ולא מלאכים, לכן גם הפרו את מצות אלוהים ואכלו מפרי עץ הדעת למרות שאסר עליהם לאכול ממנו. למרות זאת האדם נחשב כשיא היצירה של אלוהים שבראו בצלמו ובדמותו האלוהים ובלעדיו למרות חסרונותיו היקום לא היה מתוקים כי הוא נוצר בעבורו. במדרש מתעוררת השאלה מדוע נאמר נברא אדם בצלמנו ו-דמותנו. היה מספיק לומר בצלמנו או בדמותנו, מכאן יש שאמנם יש במלה דמות "דמיון" לערכים הנעלים שאלוהים קבע בעיקר בשאלת טוהר המידות ואילו במלה בצלם זה מרמז על חיצוניות הדמות. גם לתיאור יצירת האדם מן האדמה יש כדי לתת ממד נכון למהות האדם שמן האדמה בא ואל האדמה ישוב. אלוהים ידע בבוראו אדם וחוה שהם לא יקימו דברו של בוראם יען כי: האדם ע מנעוריו זאת. האדם בשר ודם ואיננו מלאך,ויש לאדם ראשית ויש לו אחרית. לא בכדי גזר על האדם וחוה כי עתידים הם למות בהפרם צְוּוּיוֹ והם ישוב אל האדמה ממה נוצר האדם, ברם כל עוד האדם חי אלוהים שמור עליו מכל משמר וזאת בתנאי שיקים מצות האלוהים: לא תרצח, ברם קין רצח את הבל אחיו. ולמך הרג את בנו תובל קין בשוגג עד שרבה רעת האדם בארץ ואלוהים גמר אומר כי ימחה את האדם וכל יצור אחר, ולהחזיר את היקום אל התוהו ובוהו.

וְהָאָדָם שָׁכַח אֶת בּוֹרְאוֹ הִשְׁחִית וְשׁוּב לֹא יְרָאוֹ
וְטוֹעֵן גָּם אֲנִי וְאַפְסִי אָיִן רַגְלָיו פֹּה וְרֹאשׁוֹ בַשָּמָיִם

הָעוֹלָם נִבְרָא בְּשֶׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית עַל יִסּוֹדוֹת אֵיתָנִים וְעַל תַשְתִּית
הָעוֹלָם נוֹצַר בַּעֲבוּר הָאָדָם וּלְתַּכְלִית לְהֵיטִיב עִם הַקְהִלָּה הָאֱנוֹשִׁית
הִפְקִידֹ הָעוֹלָם בִּידֵי הָאָדָם לְתַכְלִית לַעֲזוֹר לַזֻּלָּת וּבְכֹל עֶת יַד לְהוֹשִׁיט
אֶלָּא מָה עָשָׂה הָאָדָם הַטּוֹב הִכְרִית וְאֶת דְּבַר הַבּוֹרֵא וּדְרָכָיו הִשְׁחִית

אַף כִּי כֹּל אָדָם נִבְרָא וְסוֹפוֹ לָמוּת נוֹהֵג כְּשָׁלִיט בֶּן אַלְמַוֶת לִצְמִיתוּת
וּלְפֶתַע קוֹלוֹ נוֹדֵם וְאֶל הָאֲדָמָה שַׁב כִּי יֵשׁ אֶחַד וְיָחִיד נִצְחִי רָם וְנִשְׂגַּב
לְפִיכַךְ בֶּן אָדָם הִתְעַשֵּׁת וְהִתְחַשֵּׁב כִּי רַק לְפֶרֶק זְמָן עַל כִּסְאֲךָ תֶּשֵׁב
מַלֵּא תִּפְקִידְךָ וְדַּע בְּעִתּוֹ אוֹתוֹ לְסַיּם הֱוֶה גָּם אָדָם שֶׁמַבְטִיחַ וְגָם מְקַיֵּם
לְמַעַן תִּזָּכֵר לְטוֹב בְּבוֹא יוֹמְךָ וְשָׁעַתְךָ וכִי בְּלֶכְתְּךָ לֹא נָטַלְתּ דָּבָר בְּאַמְתַחְתְּךָ
זוֹ הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת וְהַתַּשְׁתִּית כַּךְ אֵין צוֹרֶך בְּעוֹד מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית