הישראלי הממוצע, שרכבו נחסם בכבישים על-ידי מפגינים מן הפלג הירושלמי, כבר הִפנים שהפורעים הללו אינם אלא מיעוט שבמיעוט מכלל הציבור החרדי. ושהציבור החרדי המיינסטרימי מתנער ממנו לחלוטין.
מעתה כבר אין לומר ש'חרדים חוסמים כבישים', אלא שיוזמי החסימות הם פעילי הפלג שפרש מהכלל, ובנה לעצמו 'השקופע' חדשה משלו. במלים אחרות, יש לנו עניין עם חוג חרדי חדש - הקנאים החדשים. הקנאים החדשים הם בעצם תמונת ראי הפוכה לתופעה אחרת שהולכת ומתפשטת, לאט אבל בטוח, בציבור החרדי הרחב: החרדים החדשים. אלה שמוכנים לחיות בשלום, תוך מיגבלות ידועות, עם האקדמיה והפרנסה בכבוד והטכנולוגיה והמדינה. הקנאים החדשים אינם מוכנים להשלים עם מה שגדולי הדורות האחרונים קיבלו על עצמם בחוכמתם, מתוך הבנה פרקטית של כורח המציאות.
למשל, בשאלת הגיוס לצבא, שבמוקד המחלוקת כרגע בין הפלג לרובה של החרדיות הישראלית. בעולם החרדי מוסכם, שבחורי ישיבה, כל עוד תורתם אומנותם, לא יתגייסו. עד כאן אין מחלוקת. מצד שני, הסכימו כל גדולי העולם החרדי, רבנים ופוליטיקאים כאחד, שמי שלא לומד בישיבה, עדיף שיילך לצבא ולא יהיה שבאבניק. היו אפילו שכינו 'רודף' את מעמידי הפנים שחמקו משירות צבאי, במסווה של בן ישיבה. עד כדי כך.
עד שבאו הקנאים החדשים, אנשי הפלג הירושלמי, שבעזות מצח של 'לשרוף את המועדון', המציאו 'השקופע' משלהם: גם אלה שאינם מסוגלים לשבת בישיבה ולהמית עצמם באוהלה של תורה, לא יילכו לצבא. הרציונל שלהם הוא, שיש כאן מזימה "לחלן את החרדים". מכאן קצרה הדרך לסיסמה מסוג "למות ולא להתגייס".
ערקתא דמסנאי
הקנאים החדשים הרחיקו לכת בגישת האנטי שלהם. כך למשל היה מקובל על דעת כל ראשי הישיבות, אפילו הקיצוניות והקנאיות, שאין מנוס מהתייצבותו ליום אחד של כל בחור ישיבה בלשכת הגיוס, לרישום פורמלי, ולקבל מיד דחייה או שיחרור. כל ראשי הישיבות עמדו מאחורי הנוהל הזה. כל כך פשוט, שאין טעם להתמקח עליו.
עד שפסקו אנשי הפלג ברוב קנאותם, שגם עצם ההתייצבות הפורמלית לקבלת הפטור, אסורה מדאורייתא. ייהרג ואל יעבור. ערקתא דמסנאי (שרוך הנעל, שעליו חובה ליהרג בשעת השמד). סרבנות זו באה בעצם לומר לציבור כולו, מעמדת התנשאות אופיינית: אנחנו אומנם חיים במדינה זו (שחלקם רואים בה 'גלות בין יהודים'), מתענגים על תקציביה, חיים מקיצבאותיה ונהנים ממלגותיה, אבל אנחנו לא סופרים אתכם. לא נבזבז זמננו על הבלים של פורמליסטיקה. אתם משלמים, ואנחנו צוחקים לכם בפרצוף. לא מתאים לכם? אז נחסום כבישים.
היה מי שהציע לחסל את המרי הזה, ולכפות עליהם את עקרון דינא דמלכותא דינא, על-ידי שלילת כל ההטבות מידי כל סרבן רישום, ומכל ישיבה המעודדת סרבנות זו – ובא לציון גואל. אבל מי יעז להתעמת עימם? אלימותם אומנותם.
רשימה עצמאית
תופעת הקנאים החדשים היא מהלך קצר ימים. זו באה לעולם עם הסתלקותו של הרב
יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שהוגדר על-ידי החרדים ובטאוניהם בתארי הפלגה – גדול הדור, הגאון הגדול, רשכבה"ג. היו אומנם כאלה שגם בחייו הסתייגו ממנו, וכינוהו 'מיזרוחניק', על שום היותו מקורב בצעירתו לראי"ה קוק, ובשל עברו כדיין בביה"ד הגדול בהיכל שלמה (שהקנאים הירושלמיים הטילו עליו חרם, ואסרו על שלומי אמוני ישראל לחצות את מיפתנו). אבל מרגע שהרב אהרון
לייב שטיינמן הישיש, שכבר מזמן עבר את גיל מאה, ראה בו את מנהיג הדור, קיבלו הכל את מרותו, והתעלמו מה'כתמים' בעברו.
מרגע הסתלקותו החל מאבק הירושה, שנמשך עד היום. אז נוצרה תופעת הקנאים החדשים. הציבור הליטאי בחר במנהיגותו של הרב שטיינמן, דמות מפייסת ומתונה, שדוגל בתפיסה שיש להירשם בלשכת הגיוס, ושמי שלא לומד יילך ליחידת הנח"ל החרדי. יריביו הציבו מולו את הרב שמואל אויערבך, יהודי קיצוני, סוג של קנאי, ששולל הכל. למרבה האירוניה זו התנהלות ממש הפוכה להנהגותיו של אביו, הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, פוסק מאחד ומחבק, אנטי קנאי מושלם.
המשך התבדלותם של הקנאים החדשים, המונים 20-30 אלף נפש, מכלל 800-900 אלף החרדים במדינה, יחולל כאן היפרדות מוחלטת. הם ירוצו בבחירות הבאות ברשימה עצמאית שסימנה 'עץ' (כשמה של הרשימה אשר רצה בבחירות המוניציפליות בערים החרדיות וזכתה להישגים מינוריים), או לא יצביעו כלל. יריביהם מכנים אותם בבוז 'עצניקים', או חרד"קים (שם שהם עצמם המציאו לביזוי המתגייסים), אבל הם מכנים עצמם 'יראים', על-מנת לבדל עצמם. עיתונם כבר אינו 'יתד נאמן', שבאחרונה מחרף ומגדף אותם, אלא 'הפלס' הרדיקלי, המנהל בין היתר מלחמת חורמה כנגד התייצבות כלשהי בלשכת הגיוס.
הקנאים החדשים – קהילה חדשה בעולם החרדי, קונטרה לקהילת 'החרדים החדשים' שבקצה השני של הסקאלה החרדית. ורק תזכרו היכן קראתם לראשונה על זיהויה של התופעה הזו - ה'קָנוֹאִים' החדשים.
