גרמניה היא כיום בעלת מלאי הזהב השני בגודלו בעולם (אחרי ארה"ב): 3,378 טון בשווי של 119 מיליארד אירו. אבל עד לאחרונה רוב הזהב שלה אוחסן בניו-יורק, לונדון ופריז. לפני חמש שנים החליט הבונדסבנק להחזיר את הזהב הביתה והפקיד את המשימה בידיו של קרל לודוויג תילה, מנהל בכיר ולשעבר חבר בבונדסטג.

בחמש השנים האחרונות, מדווח פייננשל טיימס, פיקח תילה על העברתם של 54,000 מטילים בשווי 510,000 דולר כל אחד לפרנקפורט, בירתה הפיננסית של גרמניה. האחרונים שבהם הגיעו בחודש אוגוסט האחרון, אבל הסיפור המעניין באמת הוא כיצד בכלל מצא הזהב הגרמני את דרכו אל מחוץ למדינה – סיפור ששורשיו, איך לא, במלחמת העולם השנייה.

במהלך המלחמה שדדה גרמניה זהב מהבנקים המרכזיים בארצות הכבושות, והרייכסבנק איחסן 3.7 טונות מהזהב השדוד באמצעות הבנק להסדרים בינלאומיים שפעל בשווייץ. כאשר בעלות הברית המנצחות כבשו את גרמניה, כספות הזהב שלה היו ריקות. בנס הכלכלי של שנות ה-50 וה-60 החלה מערב גרמניה לאגור מחדש זהב, תוך שהבונדסבנק ממיר לזהב את עודפי מטבע החוץ – תוצאה של העודף שרשמה המדינה בסחר הבינלאומי שלה. את רוב הזהב הוא איחסן במרתפים של הפדרל ריזרב של ניו-יורק, מתחת לרחוב ליברטי; בשנת 2012 היו שם 1,500 טונות של זהב גרמני.

פרנקפורט שכנה במרחק של 100 ק"מ בלבד מהגבול עם מזרח גרמניה, ולכן בון העדיפה שהזהב שלה יהיה במקום בטוח יותר – בניו-יורק, בלונדון ובפריז. אבל לאחר קריסת החומה, הנימוק הזה איבד את תוקפו. אלא שחלף עשור נוסף עד שהבונדסטג החל לאסוף את הזהב שלו. בתחילת המיליניום הוא העביר מלונדון 930 טון, בשווי נוכחי של 40 מיליארד דולר, לאחר שהבנק המרכזי של אנגליה העלה את דמי השכירות תמורת האיחסון במרתפיו.

עשור אחד מאוחר יותר, החלו החשב הכללי וחברי בונדסטג לשאול שאלות בנוגע לזהב הגרמני ודרשו מהבנק המרכזי לספק נתונים. הפוליטיקאי הימני הקיצוני פטר בוהרינגר ניהל מערכה ציבורית בדרישה לקבל מידע; "אנחנו הבעלים", טען בפשטות. לדעתו, גרמניה צריכה להחזיק בביתה את הזהב שלה לא רק מסיבות סמליות: המשבר הפיננסי של 2008 הפך את הכסף המזומן לחסר ערך ולכן חשיבותו של הזהב גדולה במיוחד. הנתונים מדברים בעד עצמם: מחירו זינק מ-650 דולר לאונקיה באביב 2007 לשיא של 1,800 דולר בקיץ 2011.

הבונדסטג מצידו אומר, שאין כל קשר בין המהומה שחולל בוהרינגר לבין ההחלטה להעביר את הזהב לפרנקפורט. מכל מקום, הבנק הודיע בינואר 2013 שהוא מחזיר הביתה 53,780 מטילים. הוא כמובן סירב לפרט כיצד, אך פייננשל טיימס מעריך שזהב הוטס מניו-יורק לפריז ומשם לפרנקפורט. 4,400 מטילים הועברו לשווייץ, שם הותכו מחדש למטילים בתקן הלונדוני, כדי להקל על השינוע. ההעברה כולה עלתה 7.6 מיליון אירו.

כל המטילים עברו בדיקה בפרנקפורט בידי צוות שמנה בין חמישה לשמונה אנשים. הצוות בחן את טוהר הזהב בעזרת קרני רנטגן ושקל את המטילים. באוקטובר 2015 פרסם הבונדסטג רשימה – שמאז מתעדכנת פעם בשנה – עם פרטים מדויקים על מלאי הזהב שבידיו. חלק ממנו עודנו מוחזק בלונדון – השוק הגדול ביותר לזהב – ובניו-יורק ולגרמניה אין כוונה להחזירו לפרנקפורט.