תפיסת הפשפשים כמשימה לאומית

נעזוב לרגע את הצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' על צמצום סמכויותיו של מבקר המדינה. שאלתם את עצמכם למה פעם אחרי פעם ראש ממשלה בישראל מסתכסך עם מבקר מדינה ולא משנה מי מייאש את משרד ראש הממשלה, ומי הוא - המבקר? זה היה גם בתקופה של אולמרט ולינדנשטראוס, זה קורה גם כיום, בין נתניהו לשפירא. וכל הסיכויים שזה ימשיך גם עם צמד אחר בעתיד. הריטואל כבר הופך לשגרה: התקשורת מפרסמת שבדוח, שמכינים במשרדי המבקר, קיימת ביקורת על ראש הממשלה - ומיד באה התגובה: 'הדוח לא רציני, שטחי, מגמתי'.

זכור לי מקרה בו ראש ממשלה הקודם פלט שהוא מורה למבקר לבדוק איזה נושא, ומיד באה תגובה נרגזת מצידו של המבקר דאז: 'הוא לא יכתיב לי מה לחקור...'

גן ילדים, באמת.

למה זה קורה? הרי כשיסדו את מוסד מבקר המדינה לא התכוונו ששני האישים יתקוטטו כל הזמן. במערכת האיזונים והבלמים, מול הממשלה שהיא הזרועה המבצעת, ניצבים זרועות אחרות: הכנסת והעליון. בשביל מה עוד מוסד-אנטי בדמותו של מבקר המדינה? הוויכוחים, ההתנגשויות והריבים ביניהם גורמים נזק לחברה, מערערים בקרב העם האימון בשלטון. לא זה היה בראש מעיניו של מי שהקים את מוסד מבקר המדינה.

לשאלה מי משני הצדדים אשם במצב יש לי דעה חד-משמעית: המבקר. לדעתי שורש הבעיה בכך שמבקר המדינה לא בדיוק מבין מה ייעודו, לשם איזו מטרה הוקם המוסד שבראשו הוא עומד. כך זה היה אצל המבקרים הקודמים, זה נמשך גם היום.

חוקים רלוונטים

מה, לעניות דעתי, תפקידו של מבקר המדינה ומשרדו? אני כאזרח לא רוצה שמבקר המדינה יחפש את אותו הפושע שפרץ לדירה שלי ושל קרובי המשפחה שלי, והשכנים שלי. במצב הנוכחי המבקר עסוק (בהלצה) בחיפוש אחרי הפורצים. בעיניי זאת לכידת פשפשים במקום הבראת המערכת.

פריצות לדירות מזמן הפכו למכת המדינה. ובדיוק מסיבה זאת אני רוצה ודורש שהמבקר יבדוק, ויגלה, מדוע המשטרה לא מטפלת בתופעה, מדוע היא לא מצליחה למגר אותה, לצמצם עד לרמה סבירה? מה מפריע לה? העדר חוקים רלוונטיים? סדר עדיפויות שגוי? ייתכן מאד, שמפריע למשטרה, למשל, הלחץ מצד התקשורת לעסוק תחילה בחקירות של ראשי ממשלה ושרים ופוליטיקאים מסוימים על חשבון מטרות חשובות יותר לחברה ולאזרח? לא יודע. למבקר יש כלים, הוא אמון לבדוק, לפסוק ולפרסם דוח, לתת המלצות ענייניות. על סמך הדוח בשלב שני פועלים מוסדות המדינה: במידת הצורך הכנסת מעבירה חוקים, משנה אותם, מבטלת וכדומה. משרדי הממשלה משנים מדיניות, סדר עדיפויות, חלוקת משאבים, מקימים גופים, יוצרים או מבטלים משרות וכדומה על-מנת לשנות, לשפר, להזיז.

כדי שהמבקר יצליח במשימתו החשובה, המחוקק נתן לו סמכויות מיוחדות, שאין אצל גופים חוקרים אחרים. מחד-גיסא, אף עובד מדינה לא רשאי לסרב להעיד לפניו, אין לו זכות שתיקה, להבדיל מחקירה משטרתית. מאידך-גיסא, כדי שהעדות שלו תהינה נאמנה, כנה, מלאה, מועילה המחוקק נוטל מידי המבקר את הזכות ואת היכולת להעמיד לדין את הפקיד בגין עדותו, ולא משנה עד כמה הוא עלול להפליל את עצמו. לא בכדי החוק משחרר את העדים מעמידה לדין.

למה חוקק סידור מוזר כזה? הוא נעשה בחוכמה רבתי: המחוקק שקל והגיע למסקנה שהתועלת מהעדות הכנה של מעורב בעשיה עולה במונים על האפשרות לתפוס עוד פשפש קטן, עוד פורע חוק מהשורה הארוכה, או גנב, או רשלן במשרה ממשלתית. כי לתמונה שנוצרת מהעדות הכנה והמלאה שלו יש ערך עליון.

מכלול החוקים

על כן אין טעם, אין צורך, פשוט אסור להעניק למשרד מבקר המדינה סמכות להעמיד לדין אנשים שיש לגביהם חשדות. אסור למבקר המדינה להעביר תיקים למשטרה! אתה לא מצפה לכנות מלאה מאיש שפוחד לגורלו אחרי עדות כזאת. תבינו: בפני מבקר המדינה הוא מעיד לא על מעשיו שלו, אלא על שיטה שפועלת, ושנוצרה בעקבות מכלול החוקים והתקנות. הוא מראה מה לא בסדר איתם. אף מחוקק ושר לא מסוגלים לנבא את תוצאות החלטותיו הרבות. במיוחד שאנחנו יודעים מי ובאיזו דרכים מגיע לכנסת ולמשרדי הממשלה.

זה לא אומר שהפקידים המעידים בפני חוקרי מבקר המדינה פטורים מאחריות על מעשיהם. יש במדינה די והותר מוסדות שאמונות על לקידת פושעים - שיטפלו בהם. אומנם המשטרה או מס הכנסה לא רשאים להשתמש בעדותם של החשודים בפני מבקר המדינה, אבל מי מפריע להם למצוא הוכחות בדרכים ושיטות משלהם? על זה הם מקבלים משכורות.

מוסד מבקר המדינה הוא גלאי ליקויים וכשלים מערכתיים, זאת משימה שלא ניתן להגזים בחשיבותה, ואל לנו להפוך אותו לעוד גוף תופס פושעים וחוטאים לצידם של משטרה, מס הכנסה, פרקליטות, מבקרים ובודקים פנימיים, עיתונאים-חוקרים וכדומה. מה חשוב יותר למדינה, לחברה? שהמבקר יעמיד לדין איזה גנב או שהוא יתעלם ממעשיו החשודים של הפקיד ויתמקד בשאלות מערכתיות כגון: למה הגניבה בכלל התאפשרה (כי מחר יבוא במקומו של הפקיד המודח איש אחר וחוזר חלילה), למה גופים חוקרים אחרים לא עלו על העבירה? זאת השאלה החשובה יותר. העמדה לדין פקיד שגנב מיליון זאת משימה של משטרה. למנוע אבדות של מיליארדים כתוצאה משיפור תפקוד הממשלה - משימה של מוסד מבקר המדינה.

למשל, מוסד מבקר המדינה נהנה כל כמה שנים לחקור ולפרסם כמה עשרות או מאות אלפי שקלים מעל המותר הוציאה מפלגה זאת או אחרת במערכת הבחירות. שעה שהוא מתגאה ב'השגיו', אני מחייך חיוך מר: הוא לא מסוגל לראות יער מאחורי העצים הבודדים, לא מצליח לרדת לשורש הבעיה, לגלות כשל מערכתי, לראות איך מפלגות מסוימות בחירות אחרי בחירות מקבלות 'מימון' אסור מכלי התקשורת שמתגייסים לטובתן ובכך מעניקים להן תמיכה ששווה מאות מיליונים.

נזק כפול

אם מבקר המדינה יבין נכונה את תפקידו במערכת, אם הוא יעשה את עבודתו גרידא בלי לרוץ אחרי פרסומת, יעסוק בחשיפת כשלים מערכתיים, הוא בהגדרה לא אמור לפגוע באיש, ולא תהיה סיבה לראש ממשלה או לשר זה או אחר בכלל להתרגז מפרסום דוח שנתי, יהיה חריף שיהיה. הבנה נכונה של מקומו של המוסד מייתרת גם את חוק צמצום הסמכויות שמתבשל בימים אלה בממשלה.

בינתיים 'התקשורת הממסדית' אכן הצליחה להפוך את המוסד החשוב הזה לעוד כלי להשגת מטרתה - לנגח את הפוליטיקאים שלא לטעמה. כאן נגרם נזק כפול: מבקר המדינה עלול בניגוד למשימתו ולמטרת הקמתו להביא לשינוי השלטון, והנזק השני - מוסד מבקר המדינה עשור אחרי עשור, מבקר אחרי המבקר, לא מבצע את משימתו כי לא מצליח להגיע לחקר האמת. בגלל אי-מילוי משימתו החברה שלנו שנים רבות מדשדשת במקום, בלי אופק לשינויים, ואותה התקשורת בלי להבין למה זה קורה, עשור אחרי עשור מדווחת על אותם הכשלים והבעיות החברתיות: יוקר המחיה, האדר דיור בר-השגה, ליקויים במערכת הבריאות, בחינוך. שלא לדבר על בעיות ביטחון.