בשנים האחרונות עוסק הדיון הציבורי בארה"ב בסוגיית הפשע בעיקר באלימות משטרתית, שזה כמובן חשוב מאוד, אך פחות תשומת לב ניתנת לכך שרמת הפשיעה נמצאת בירידה כבר 25 שנים. פרופ' פטריק שרקי מאוניברסיטת ניו-יורק כותב בניו-יורק טיימס על מגמה זו והשלכותיה.

משנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-90 הגיע שיעור מעשי הרצח בכמה ערים בארה"ב לרמה דומה לזו של מדינות אלימות וקרועות ממלחמות בעולם השלישי. אלא שמאז נרשמה ירידה מתמדת, ובכמה מן הערים שיעור הפשיעה האלימה צנח ביותר מ-75%.

התושבים המבוססים של הערים מרגישים את הירידה בכך שניתן לנוע בחוצותיהן ללא פחד. השלכות הרבה יותר מרחיקות לכת יש לכך על השכבות החלשות, מדגיש שרקי, שמחקרו מלמד שהן המרוויחות העיקריות מהצניחה בפשיעה. נתחיל מהדבר החשוב ביותר: חיים שניצלו. רצח הוא סיבת המוות העיקרית של אפרו-אמריקנים בני 34-15, כך שלכל ירידה בשיעורי הרצח יש השפעה ניכרת על קבוצה זו, ותוחלת החיים שלה עלתה בתשעה חודשים מאז 1991. המספר אולי אינו נראה מרשים, אך למעשה הוא יוצא דופן: אותו נתון היה מתקבל אם הייתה מחוסלת מגיפת השמנת היתר בארה"ב.

הירידה באלימות באה לידי ביטוי גם בבתי הספר, בהם נוצרה אווירה של לימודים ללא פחד. מחקרו של שרקי העלה, כי באיזורים בהם האלימות ירדה בשיעור החד ביותר, נרשמה העליות הגדולות ביותר בציונים במבחנים ובצמצום הפערים ההישגיים בין תלמידים לבנים לשחורים. הירידה בפשיעה גם הביאה למעבר של משפחות מבוססות יותר לשכונות העניות יותר, שהפכו להיות לא רק זולות יותר אלא גם בטוחות יותר.

גם החיים היום-יומיים של השכבות הנמוכות השתפרו. עניי ארה"ב נופלים כיום קורבן לאלימות בערך באותו שיעור של עשירי המדינה בתחילת שנות ה-90. זה אומר שלמובטל עני יש אותו סיכוי להישדד או להידקר ברחובה של עיר כמו שהיה לשכנו המבוסס בשנת 1993. ברוב ארה"ב, לחיות בעוני פירושו היה לחיות בפחד; כיום זה אינו המצב.

לזכותו של מי יש לזקוף את השינוי? העיריות הסתמכו בעיקר על שיטות מסורתיות כמו שיטור מוגבר וענישה מחמירה, שתרמו רבות לירידה בפשיעה, אך שרקי מדגיש שיש לתת קרדיט גם לפעילותם של מלכ"רים העוסקים בחיזוק הקהילות ובהתמודדות עם פשיעה אלימה. הוא בדק ומצא, כי בעיר בת 100,000 תושבים ירד שיעור מעשי הרצח באחוז עם כל מלכ"ר נוסף שהוקם. בהתחשב בכך שמספר המלכ"רים גדל בערך ב-25 לכל 100,000 תושבים בניו-יורק ובערים גדולות אחרות, ברור שיש להם לתת חלק ניכר מן המחמאות.

הממצאים הללו מצביעים על מודל חדש למאבק בפשיעה האלימה, קובע שרקי. מובן שהמשטרה תמשיך למלא תפקיד קריטי בשמירת הביטחון ברחובות, אך לצידה יש להכיר בתפקידם הגדל והולך של ארגונים קהילתיים במאבק באלימות. ארגונים אלו – שיעבדו בשיתוף פעולה הדוק עם רשויות האכיפה ועם התושבים – ימלאו תפקיד מרכזי בשלב הבא של הפיכת עריה של ארה"ב לבטוחות עוד יותר.