חשיפת ההקלטה המביכה של
יאיר נתניהו וחבריו הציפה את הדיון הציבורי סביב מועדוני חשפנות ושירותי הזנות הנלווים עימם (גם אם באופן לא רשמי). למול הדרישה להוציא מועדונים מסוג זה מחוץ לחוק נשמעו קולות של חסידי מודל השוק החופשי המחייבים את המשך קיומם של המועדונים בטענה שבשוק חופשי אין להתערב בסוגיות מסוג זה, אלא יש לפעול אך ורק לפי כללים כלכליים של ביקוש והיצע.
המחשבה כאילו שיש סתירה בין מאבק משפטי בשירותי זנות למודל השוק החופשי יסודה בטעות מהותית. תומכי מודל השוק החופשי אינם שוללים את קיומם של שיקולים ערכיים ומוסריים בקביעת מדיניות. דוגמה נפוצה לכך הן חניות נכים. כולנו מכירים את הסיטואציה של חניון גדול ובו כל החניות תפוסות למעט חניות של נכים. מבחינה כלכלית טהורה, זה מצביע על הקצאה לא יעילה של משאב החנייה. למרות זאת, אין חולק על כך שיש להקצות חניות אלו, כי במקרה זה השיקול הערכי גובר על השיקול הכלכלי.
עבור אלו ערכים ובאלו מקרים נסכים להתפשר על יעילות כלכלית? זה בהחלט נושא לדיון ולוויכוח, אבל מודל השוק החופשי אינו שולל את עצם קיומו של הדיון. שום שיטה כלכלית לא תפטור אותנו מן החובה להכריע איך אנחנו רוצים לעצב את פני החברה, מה מותר בה ומה אסור, עם מה אנחנו מוכנים להשלים ועם מה לא.
השוק החופשי הוא באמת השיטה היעילה ביותר לסחור במוצרים ובשירותים, אבל זה רק אחרי שהחלטנו שאנו מעוניינים או מוכנים שמוצרים ושירותים אלו יהיו על המדף. אם אדם במצב כלכלי קשה יציע לכל המרבה במחיר להרוג אותו, כדי שהכסף יועבר לבני משפחתו, עדיין נגדיר זאת כרצח ולא נאפשר זאת, כי אנחנו כחברה לא מוכנים להתייחס לחיי אדם כאל מוצר צריכה.
גם זנות היא סוג של סחר בחיי אדם. מלבד העובדה שתוחלת החיים של נשים שעוסקות בזנות קצרה בכמה עשורים מן הממוצע באוכלוסייה ושבדרך כלל העיסוק בזנות כרוך גם בחשיפה לאלימות ולמחלות, הרי שמבחינה נפשית חייה של העוסקת בזנות ניטלים ממנה, היא נעשית צל חיוור של אדם ואישיותה נמחקת, נשמה כבויה בגוף מחולל.
טיעון אחר להצדקת שירותי חשפנות וזנות הוא שחקיקה לא תועיל למגר את התופעה, ועל כן מוטב להשאיר את המצב כפי שהוא, או אפילו להסדיר ולמסד אותו. כך סבר הכלכלן הנודע מילטון פרידמן. אף שמבחינה פרקטית יש בטיעון זה היגיון מסוים, עלינו לזכור שחוקים אינם רק עניין של פרקטיקה. חקיקה מהווה גם אמירה ציבורית וחברתית: מה לגיטימי בעינינו ומה לא. אם אדם צורך שירותי זנות, מוטב שייאלץ לעשות זאת במסתרים, תוך ידיעה שהוא עבריין ופושע, ולא מתוך מחשבה שהוא בסך-הכל "צרכן" שבוחר לו את גופהּ של אישה, כשם שאנשים בוחרים בגד בחנות או מנה במסעדה.
יהא אשר יהא, ברור שחקיקה היא לא פתרון לכל בעיה, בוודאי לא כשמדובר בסוגיות ערכיות ומוסריות. חכמינו אמרו "התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". לא די במאבק בזנות עצמה, יש להיאבק גם בשורשיה. החפצת נשים בפרסומות, החדרת תכנים מיניים בוטים בגיל שהולך ויורד כל הזמן ופורנוגרפיה זמינה כברירת מחדל ברשת האינטרנט - כל אלו הם חלק מן הביצה שתעשיית הזנות צומחת בה. תופעות אלו אינן תלויות ברשויות, אלא בהחלטות שכולנו מקבלים על בסיס יומיומי ביחס לאופן שבו אנו צורכים תרבות ופנאי.
