בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לדעת אדוארד ליוס, הפרשן הראשי של פייננשל טיימס בארה"ב, אלו מקורות ההשראה להתנהלותו התקשורתית של דונלד טראמפ. לטענתו, טראמפ שונה מקודמיו בכך שהוא משקר במכוון - ואז אומר שהתקשורת נגדו
|
בנושא החקירה שמנהל רוברט מולר, יש לאדוארד לויס תחזית מפתיעה, אבל תחילה יש להסביר את תהליך ההדחה של נשיא. בית הנבחרים צריך להחליט ברוב רגיל על העמדתו לדין, המשפט מתקיים בסנאט בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, ושם יש צורך ברוב של שני שלישים (67 סנאטורים) כדי להדיח את הנשיא. "אני חושב שיש ראיות לקנוניה עם רוסיה, לפחות מצד דונלד טראמפ הבן ו ג'ארד קושניר. אם ייראה שהם הולכים לכלא – התגובה של דונלד טראמפ לא תהיה שקולה והוא יפטר את מולר. מהלך כזה יעביר 20-15 סנאטורים רפובליקנים למחנה מתנגדיו, ואז אתה הרבה יותר קרוב להדחה, כי אני מעריך שאחרי הבחירות הקרובות יהיה רוב דמוקרטי בבית הנבחרים. אם הייתי מולר, האסטרטגיה שלי הייתה להביא את טראמפ שיפטר אותי – כי זה מה שיפיל אותו".
|
|
|
|
"לתקשורת יש בעיה, כי דונלד טראמפ משקר בממוצע חמש פעמים ביום. למשל: בשבוע שעבר הוא אמר לניו-יורק טיימס שיש לו 150 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, אבל בפייסבוק ובטוויטר - שבהן הוא פעיל - יש לו 90 מיליון עוקבים. יש דברים שכל כך קל להוכיח, שזו תהיה עיתונאות גרועה לא לעשות זאת - ואז אומרים שהתקשורת מוטה נגדו". אדוארד ליוס, הפרשן הראשי של פייננשל טיימס בארה"ב, יושב במטבח ביתו בשכונת ג'ורג'טאון, אותו הפך לחדר עבודה מאולתר בהעדרה של אשתו. שני חתולים שחורים מסתובבים בחופשיות, כולל על השולחן. אחד מהם כנראה לא אהב אותי במיוחד: הוא נצמד אלי, נעץ בי מבט חשדני וניסה להוציא מידי בשיניו את העיתון שנטלתי. ליוס, בריטי המוצב בוושינגטון, הוא בעל הומור חריף, אבחנה חדה ושפה קולחת. רוב העיתונאים הם ליברלים, הוא מסכים, אך לעיתונות האמריקנית יש מסורת מכובדת של מתן מידע מאוזן ככל האפשר. לעיתים התוצאה היא אבסורדית, מדגים ליוס בהגזמה מכוונת: "כאשר עלתה תנועת מסיבת התה [במפלגה הרפובליקנית] בימי הנשיא ג'ורג' בוש, אמרו על התקשורת שהיא רוצה יותר מדי להוכיח את הניטרליות שלה: לפי דיווחי השירות המטאורולוגי ירד אתמול גשם בפנסילבניה, אבל כמה רפובליקנים אמרו שמזג האוויר היה בהיר". אבל בעוד החוגים הליברליים מתחו ביקורת על מידת הניטרליות של התקשורת, טראמפ והשמרנים פשוט משקרים בטענותיהם כלפיה - אומר ליוס ומסביר מדוע מדובר בתופעה מסוכנת: "פחד הוא המטבע של משטר סמכותני, בעוד אמון הוא המטבע של משטר דמוקרטי. ב-25-20 השנים האחרונות נהרס בארה"ב האמון בכל המוסדות הציבוריים, בלי קשר למפלגה השלטת; האמון בתקשורת נפגע עוד יותר, והאמון בצבא - קצת פחות. נכון שהתקשורת כמקצוע נוטה להיות יותר ליברלית, ויש משהו בבדיחה שלפיה 'למציאות יש הטיה ליברלית'. "אבל אתה צריך כיכר ציבורית אחת שבה יתנהל הוויכוח, ובשביל זה צריך להסכים על הכללים: כיצד בודקים את הטענות והראיות. אם אין כיכר ציבורית, הדמוקרטיה בצרה גדולה מאוד. היום יש זירות שונות מאוד זו מזו, ואין אפילו דרכים שיקשרו ביניהן. אמריקה מתחלקת לתרבות של קמפוסים ולתרבות של מירוצי נסקאר - שתי תרבויות שונות לחלוטין שלעולם לא ייפגשו. לכן, אין זה פלא שהזירה הציבורית נעלמה".
|
|
ליוס. "יחסי אהבה-שנאה"
|
|
|
ומה עם הטענה לפיה האינטרנט יצר את כיכר השוק האולטימטיבית? "מארק טוויין אמר: השקר הקיף את חצי העולם עוד לפני שהאמת נעלה את מגפיה. חשבנו שהאינטנרט יקדם הבנה, חינוך, שקיפות – וזה היה תמים. אותו דבר נאמר על הרדיו, הטלגרף, הטלוויזיה והתעופה. אלא שבפועל, לטכנולוגיה אין ערך מוסרי; השאלה היא מה אנשים עושים איתה". לויס מעלה נקודה מעניינת שכנראה איש אינו שם לב אליה: הכתבים המסקרים את הבחירות לנשיאות מצויים בניגוד עניינים, כי לרוב – הכתב שסיקר את הזוכה מתמנה לכתב בבית הלבן, משרה שהיא פסגת הקריירה לעיתונאות השטח. מן העבר השני, כל הנשיאים מציעים נגישות תמורת "סיקור רך", ו ברק אובמה עשה זאת בצורה נרחבת. אבל טראמפ עשה משהו חסר תקדים: הוא משתמש בטוויטר, בו יש לו קהל פוטנציאלי של 350 מיליון איש, כדי לעקוף את התקשורת – ובמידה רבה זה מה שהביא אותו לבית הלבן. עם זאת, מדגיש ליוס, התמונה הרבה יותר מורכבת: "האובססיה של טראמפ והשנאה שלו ל'פייק ניוז' הם במידה רבה יחסי אהבה-שנאה. הוא מרוויח מזה שגם תומכיו שונאים את התקשורת, ומצד שני – יש עלייה בחשיפה של העיתונות הרצינית, משום שיש ביקוש לעובדות של ממש, ובצורה אירונית זהו עידן זהב מבחינתה. לטראמפ יש אובססיה לעיתונות כמו שיש לו אובססיה לבנקאים מ וול סטריט, שמעולם לא הזמינו אותו למסיבות שלהם והוא רוצה לזכות בקרבתם. יש גם עיתונאים שאישית שונאים את טראמפ אבל כמהים שיהיה להם קשר איתו".
|
|
"טראמפ היה תגובה גם לזה: הנה מישהו שלא אכפת לו משום דבר. כל מילה של פוליטיקאי היא מחושבת, נבדקת בסקרים ולכן גם נראית מלאכותית. ואז בא טראמפ: שום דבר אינו מתוכנן, הכל כמו שהוא חושב. זו גם תשובה לתקינות הפוליטית, שבה צריך לעקוב אחרי כל מילה. טראמפ מדבר בצורה אותנטית, אבל אנשים מבלבלים את זה עם אמירת האמת – למרות שאלו שני דברים שונים לגמרי" | |
|
|
|
כדי להבין את נצחונו של טראמפ, ליוס חוזר אחורה לאובמה אותו הוא מכיר היטב, עוד מתקופת הקמפיין של 2008. "אובמה היה רגיש מאוד לביקורת ושיחק בצורה מאוד מודעת את משחק הנגישות אליו. הרבה עיתונאים שמחו לשחק איתו את אותו משחק, משום שהם האמינו לו. אובמה הוא עורך דין בהשכלתו: הוא מתעניין בתקציר שמוגש לו, לא בעובדות ובאנשים. הוא איננו איש של אנשים, בעוד שדיפלומטיה מצריכה טיפוח מתמיד וטיפוח יחסים אישיים. "אובמה מעולם לא פעל כך, הוא מעולם לא הפשיל את השרוולים. הוא היה 'הפרופסור העליון': אם זה מה שאני רוצה – סימן שזה הדבר הנכון. הוא אף פעם לא השתמש בטריקים פוליטיים כמו להתקשר לחבר קונגרס ביום הולדתו או להזמין חברי קונגרס לקמפ דייוויד. לדעתו, תרגילים כאלו מיועדים לאנשים פחותים, ואם לא השתכנעת מהנימוק ההגיוני שלו – אין לו מה לדבר איתך. מה שקרה ב-2016 היה תגובה אנטי-אינטלקטואלית לאובמה, לצד מרכיב של גזענות. האמריקנים נוטים לבחור נשיא שהוא היפוכו של הקודם, וטראמפ הוא ההפך הגמור של אובמה". השאלה המתבקשת היא, כיצד זה ש-300 מיליון אמריקנים הצליחו להוציא מתוכם רק את דונלד טראמפ ו הילרי קלינטון, ומדוע אנשים כמו ביל גייטס או ג'ף בזוס אינם נכנסים לפוליטיקה. "פוליטיקה היא עינוי", משיב ליוס. "מחטטים במשפחה שלך, הלחץ הוא 24/7, אתה צריך לגייס תרומות, כל דבר בעבר שלך יכול להרוס אותך. מי שמתמודד צריך להיות זהיר מאוד ולעולם לא לעשות משהו שאין לו הסבר הגיוני. "טראמפ היה תגובה גם לזה: הנה מישהו שלא אכפת לו משום דבר. כל מילה של פוליטיקאי היא מחושבת, נבדקת בסקרים ולכן גם נראית מלאכותית. ואז בא טראמפ: שום דבר אינו מתוכנן, הכל כמו שהוא חושב. זו גם תשובה לתקינות הפוליטית, שבה צריך לעקוב אחרי כל מילה. טראמפ מדבר בצורה אותנטית, אבל אנשים מבלבלים את זה עם אמירת האמת – למרות שאלו שני דברים שונים לגמרי".
|
|
למרות ששיעורי התמיכה בטראמפ נמוכים מאוד – פחות מ-40% לפי רוב הסקרים – ליוס מופתע דווקא מכך שהם לא צונחים עוד יותר, וגם יש לו הסבר: "תומכיו של טראמפ תמיד יהנו מאוד לראות את הכעס של התקשורת והליברלים על מה שהוא עושה. מה שגורם להם הנאה הוא לא מעשיו של טראמפ, אלא המסר שהוא מעביר לבסיס שלו: תראו איך שלליברלים יוצא קצף מהפה. הוא מעביר להם את זה מדי יום, לפעמים חמש פעמים ביום" | |
|
|
|
בעיה נוספת היא, מסכים ליוס, שלטראמפ אין בכלל חוש הומור ובוודאי שלא חוש הומור עצמי – וזה חלק מחוסר יכולתו לקבל ביקורת. אין זה דבר שולי כלל. ליוס סבור, שתחושת ההשפלה של טראמפ – שתרמה להחלטתו להתמודד לנשיאות – החלה בסעודת כתבי הבית הלבן בשנת 2011, בה השתתף ובה אובמה לגלג עליו בפומבי במשך דקות ארוכות. "הוא עדיין לא התגבר על זה", מעריך ליוס. למרות ששיעורי התמיכה בטראמפ נמוכים מאוד – פחות מ-40% לפי רוב הסקרים – ליוס מופתע דווקא מכך שהם לא צונחים עוד יותר, וגם יש לו הסבר: "תומכיו של טראמפ תמיד יהנו מאוד לראות את הכעס של התקשורת והליברלים על מה שהוא עושה. מה שגורם להם הנאה הוא לא מעשיו של טראמפ, אלא המסר שהוא מעביר לבסיס שלו: תראו איך שלליברלים יוצא קצף מהפה. הוא מעביר להם את זה מדי יום, לפעמים חמש פעמים ביום". לטראמפ יש שני מקורות השראה, סבור ליוס: הריאליטי ומופעי ההיאבקות של WWE. "בהיאבקות אתה מגלה מה מחמם את ההמון ולשם אתה מכוון. בריאליטי [בתוכניתו "המתמחה"] טראמפ גילה את הדרך כיצד להחזיק את הצופים במתח לפרק הבא וכיצד ליצור את הרושם שהוא אדם מאוד חזק". חוץ מזה, ואולי מעל לכל זה, לליוס יש הסבר מפתיע ומקורי לציוצים של טראמפ הנראים לעיתים תלושים מכל הקשר: "טראמפ אמן בשינוי נושאי השיחה. כאשר פורסם שסטיב באנון הגדיר את המגעים עם הרוסים כבוגדנות, טראמפ צייץ שיש לו כפתור גרעיני גדול יותר מזה של קים ג'ונג און. אם הוא מצייץ פתאום משהו מקומם בלי שום קשר לשום דבר – זה אומר שעומד לצאת משהו בחקירת הפרשה הרוסית. הציוצים הללו, השליפות הללו, הם מה שהעלה אותו וגם מה שיפיל אותו".
|
|
תאריך:
|
18/01/2018
|
|
|
עודכן:
|
18/01/2018
|
|
איתמר לוין, וושינגטון
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מקס פאואר
|
18/01/18 10:31
|
|
2
|
|
עמנואל גרטל
|
18/01/18 11:09
|
|
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הופתע הערב (יום ד', 17.1.18) כשכתב סוכנות הידיעות רויטרס, אמר לו שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, העריך הבוקר כי שגרירות ארה"ב בישראל תעבור לירושלים בטווח של שנה.
|
|
|
זה קרה ב-21 בינואר 2017, פחות מיממה לאחר השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. דובר הבית הלבן, שון ספייסר, פתח את התדרוך היומי הראשון שלו בטענה לפיה מספר הנוכחים בהשבעתו של טראמפ היה הגבוה ביותר בהיסטוריה. העיתונאים שנדחקו בחדר התדרוכים לא האמינו למשמע אוזניהם. כולם עובדים בוושינגטון לא מעט שנים ונכחו בהשבעות קודמות, והיה ברור להם שהמספר היה קטן מאשר בעבר.
|
|
|
יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), חשף ברמאללה (יום א', 14.1.18) בטקס הפתיחה של דיוני המועצה המרכזית של אש"פ, כי הבית הלבן הציע לרשות הפלשתינית להקים את בירת מדינת פלשתין בעירייה אבו דיס.
|
|
|
הרשות הפלשתינית חידשה את המגעים הרשמיים עם ממשלו של דונלד טראמפ, כך מדווח (שבת, 13.1.18) העיתון בבעלות סעודית, אל-חיאת. לראשונה מאז הכרזתו של נשיא ארה"ב על העברת השגרירות לירושלים, הוזמן נציג אמריקני רשמי להשתתף מחר (יום א') באירוע רשמי: טקס פתיחת דיוני המועצה המרכזית של אש"ף שיתקיימו ברמאללה (החמאס הודיע כי אין בכוונתו להשתתף בדיונים).
|
|
|
העיתון האמריקני, וול סטריט ג'ורנל, מדווח (יום ו', 12.1.18) כי עורך דינו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ שילם חודש לפני הבחירות לנשיאות, 130 אלף דולרים לכוכבת פורנו לשעבר, כדי שלא תתראיין לתקשורת ותספר על קשר מיני שהיה לה עם טראמפ בשנת 2006 (שנה לאחר שנישא למלאניה).
|
|
|
|