בפרשת השבוע מגיע לסיומו שיעבוד בני ישראל במצרים. תהליך השחרור נמשך כשנה שבמהלכה משה ואהרון ביקשו מפרעה פעם אחר פעם לשחרר את בני ישראל והוא סירב. במלים אחרות, היה זה משא-ומתן ארוך שבמהלכו הופעלו על פרעה אמצעי לחץ - מכות מצרים, שגברו והלכו ככל שהוא התעקש. כמה פעמים היה נראה שהנה הנה הוא נשבר מהלחץ ומסכים לשחרר את בני ישראל אבל שוב ושוב הוא חזר בו. הנה למשל בזמן מכת הצפרדעים (שמות ח): [ד] וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-ה', וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַה'. אחר כך הוא התחרט כידוע, ואז נחתו עליו מכות נוספות. בחלק מהן שוב נראה היה שהוא נשבר.
כמו למשל אחרי מכת ערוֹב, ערב רב של חיות רעות שפשטו על ארץ מצרים: [כד] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם בַּמִּדְבָּר--רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי. זו הייתה המכה הרביעית. בראשונה ובשלישית הוא לא השתכנע כי מים אפשר לקנות מבני ישראל במקום הדם שהיה בכלים של המצרים וכנים - זה לא נעים, אבל כנראה לא נורא עבור המצרים. הערוֹב אילץ אותם להלחם עם החיות בלי הפסקה, וזה כבר בעייתי. אחר כך בַּדֶּבֶר מתו רבות מבהמות המצרים וגם זה לא הזיז אותו. כאילו, הנזק כבר נעשה, אין לו מה להרוויח משחרור את בני ישראל? ולמכת השחין שבאה אחר כך התייחסו כנראה כמו לכנים; לא נעים שהעור מתמלא פצעים מגרדים כל כך, אבל לא מתים מזה.
עד שהגיעה מכת הברד, האחרונה בפרשה הקודמת. היה זה ברד כבד, שחיסל את כל הצומח וגם את החי שנותר חשוף אליו, ומפחיד מאוד עם סערות הברקים והרעמים. כאן פרעה נשבר וזה נראה סופי; הוא מכריז באזני משה ואהרון (פרק ט): ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. [כח] הַעְתִּירוּ, אֶל-ה', וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. משה אומר לו שהוא אומנם יבקש מה' שיעצור את הברד, אבל מוסיף משהו שנשמע כמו 'אנחנו כבר מכירים את ההבטחות שלך, אני יודע שלא תשחרר את בני ישראל בשלב הזה'. ואכן, זה מה שקורה: [לד] וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. [לה] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', בְּיַד-מֹשֶׁה.
הצד השני מתעקש לטובתנו
ובשלב הזה אנחנו עוברים לפרשת השבוע. הגיוני להניח שמשה לא נהנה מהפגישות התקופתיות עם פרעה ובטח לא מהמכות שהוא היה השליח להנחית על המצרים. אפשר גם לשער שמשה צבר תסכולים מהמו"מ שנמשך ומההבטחות שהופרו, וזהו הרקע לפסוק הפותח את פרשת השבוע, למשה די נמאס וה' מעודד אותו להמשיך (פרק יב): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. המצריוּת חייבת להישבר לגמרי, מסביר ה' למשה, אין לאפשר לה להתחמק בעזרת מהלכים של נוחות פוליטית. לכן הגברתי את העקשנות של פרעה ואגביר עוד עד לשבירה המוחלטת. ועניין נוסף: [ב] וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ... ...וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.
משה מגיע אל פרעה ומתרה בו שהנה מגיעה המכה הבאה, מכת הארבה. עבדי פרעה ממליצים להכנע ופרעה קורא למשה ואהרון ושואל מה התנאים, מי הולך לעבוד את ה'? משה אומר שיוצאים כולם, כולל התינוקות ואפילו הבהמות. לזה פרעה לא מסכים; הוא מוכן לשחרר את הגברים, כל היתר ישארו כבני ערובה אצלו. הארבה נוחת על ארץ מצרים והופך אותה לשממה, בלי שום ירק. פרעה מזעיק את משה ואהרון ושוב מבטיח שיחרור, ואחרי שהארבה נעלם הוא שוב מתחרט. המכה הבאה נחתה על מצרים בלי התראה לכאורה, חושך מוחלט של כמה ימים. כעת פרעה מתרכך, כבר לא רק הגברים יצאו אלא: ...גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. אבל משה אינו מוכן להסתפק בזה ומפתיע את פרעה.
[כה] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַה' אֱלֹקֵינוּ. [כו] וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹקֵינוּ; ההמשך ידוע, מכת בכורות ויציאת מצרים. דומני כי הרבה יש לנו ללמוד מדרך ניהול המו"מ על-ידי משה וגם על כללות התהליך שלקראת הגאולה. משה מציג לפרעה דרישות, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת, הצד השני אינו אמור רק לקבל, הוא אמור גם לתת וצריכים לדרוש ממנו לתת. והתהליך הזה חוזר על עצמו בדור האחרון לקראת הגאולה האמיתית והשלמה בצורה ממש מושלמת; ההתעקשות של הצד השני לקבל הכל בלי שום תמורה הביאה אותם למצב שכבר אין סיכוי שיקבלו משהו. מצד שני, בע"ה בקרוב מאוד נזכה אנחנו לקבל הכל.
