בשבוע שעבר ביקר האפיפיור פרנציקוס בצ'ילה כאשר בפיו המסר הנכון: הוא חש כאב ובושה ביחס לנזק הבלתי ניתן לתיקון שגרמו כמרים פדופילים לקורבנותיהם. אולם מציין ניו-יורק טיימס במאמר המערכת שלו (שבת, 20.1.18), פרנציקוס סירב להיפגש עם קורבנותיו של עבריין המין הגרוע ביותר שנחשף בשורות הכנסייה המקומית, וכאשר נשאל על תמיכתו בהגמון הקשור לאותו כומר – הוא פטר את הדברים כ"דיבה".

פרנציקוס הפגין זעם אמיתי לנוכח פשעי המין שבוצעו בכנסייה וטויחו בידי הדרגים השונים שלה, לצד שורה ארוכה של מעשים אחרים ראויים לשבח, אומר העיתון. אבל נראה שהוא טרם הפנים לחלוטין שעבירות המין כלפי קטינים אינם עניין של כמה כמרים פושעים שזכו להגנת הממונים עליהם, אלא עניין של הדרך בה הכנסייה שלו משלימה עם הפרת האמון המקודש ביותר – של מאמינים צעירים במדריכיהם הרוחניים.

הכרה בנזק שנגרם והבעת צער עליו אינם מספיקים. אם הכנסייה הקתולית רוצה למחוק אי-פעם את הכתם הכבד של הפדופיליה, האפיפיור חייב לנצל כל הזדמנות לא רק לגנות כל מעשה שכזה, אלא גם להבהיר בצורה הברורה ביותר שלא תיתכן סובלנות כלשהי כלפיהם. הוא החמיץ את ההזדמנות כאשר השתתף בחודש שעבר בהלוויתו של הקרדינל ברנרד לאו, שהיה הארכיהגמון רב העוצמה של בוסטון והתפטר לאחר שהתגלה שהוא טייל במשך שנים תלונות על פדופיליה של כמרים. הוא החמיץ את ההזדמנות כאשר נמנע מלמנות ועדה להגנת קטינים, לאחר שתוקף מינויה של הקודמת פקע בדצמבר.

פרנציקוס החמיץ שוב את ההזדמנות בביקורו בצ'ילה. אחת המדינות הקתוליות ביותר בדרום אמריקה הזדעזעה לנוכח הגילויים על פשעי המין של פרננרדו קרדימה, שהיה אחד הכמרים המכובדים והמשפיעים ביותר במדינה. לכנסייה נדרשו שנים לטפל בתלונות נגדו, ורק בשנת 2011 קבעה חקירה של הוותיקן שקרדימה אכן ביצע את העבירות והוא הורחק לבידוד עד סוף ימיו. התביעה קבעה מאוחר יותר שהתלונות היו מוצדקות, אך כבר חלה עליהן התיישנות.

בין המואשמים בעצימת עין לנוכח מעשיו של קרדימה היה חואן בארוס מדריד, כומר שהיה מקורב אליו במשך שנים – אך בשנת 2015 מינה אותו פרנציקוס להגמון. ככזה, השתתף מדריד בטכסים בעת ביקורו של פרנציקוס, תוך ששני הצדדים מתעלמים מהמחאות על כך. כאשר נשאל על כך, אמר פרנציקוס (18.1.18) שאין ראיה כלשהי נגד מדריד ושמדובר בדיבה.

לא נכון, טוען ניו-יורק טיימס. ייתכן שלקורבנות התקיפות המיניות אין ראיות מלבד זכרונותיהם המענים, והללו נדחו יותר מדי זמן כ"דיבה" בידי המדרג הכנסייתי שמטרתו הייתה להגן על המוניטין של הכנסייה. פרנציקוס דרש שוב ושוב לפעול כדי לסיים את הניצול המיני ואת הטיוח, והכנסייה אכן עשתה דרך ארוכה. אבל לעיתים קרובות מדי, הוא והכנסייה מעלים ספקות בדבר מחויבותם האמיתית לכך.