הודק טוען שהבעיה עם טראמפ היא הרבה יותר חמורה מאשר עוד פוליטיקאי שלא עומד בדיבורו: "הוא מאמין בכל מה שיוצא מפיו. יש לו יכולת להאמין בכל שקר שהוא אומר. אם היית שולח אותו לבדיקת פוליגרף – הוא היה עובר אותה. טראמפ ממציא דברים, הוא יודע שהם מומצאים, אבל מיד אחר כך הוא ממש מאמין שיש להם בסיס עובדתי".

אנחנו עוברים לשוחח על הצד של התקשורת במאבק. הודק לא מתרגש במיוחד מן העלייה בחשיפה לאמצעי התקשורת הביקורתיים במיוחד כלפי טראמפ, משום שהניסיון מלמד שתמיד מי שמבקר את הנשיא רושם הצלחה. במקרה של טראמפ, עם שיעורי התמיכה הנמוכים ביותר אי-פעם לנשיא בשנתו הראשונה (40%), מלאכתם של מבקריו קלה עוד יותר, משום שכל ביקורת עליו נופלת על עשרות מיליוני אוזניים קשובות. חוץ מזה, מזכיר הודק את הידוע לכולנו, "כולם אוהבים סקנדלים" – ואת זה טראמפ מספק בשפע.

אם כך, מדוע הוא מודאג? בגלל הטווח הארוך, משיב הודק. "יש אמריקנים רבים שמאמינים שהתקשורת רעה ומטעה את הציבור, והאמונה הזאת לא תיעלם כאשר נשיאותו של טראמפ תסתיים. 40%-35% תומכים בו, ודי בכך שחלקם לא יאמינו אי-פעם לתקשורת כדי שיהיה מדובר בשיעור משמעותי של הציבור האמריקני. זה מה שמסוכן".

הודק מסכים עם ההנחה שעיתונאים רבים בארה"ב בכלל ובוושינגטון בפרט נוטים לשמאל (קרי: ליברלים תומכי המפלגה הדמוקרטית), אבל הוא טוען שאין לכך השפעה על סיקורו של ממשל טראמפ. אם מרים נאור נהגה לומר "הדין נובע מהעובדות", הרי שלדעת הודק "הסיקור נובע מהעובדות". הוא מסביר: "כאשר יש נשיא שאינו מוכן לתפקיד, שאין לו חזון, שייתכן שהוא היה מעורב בפעילות בלתי חוקית – תפקידה של העיתונות לדווח על כך. אם הוא פועל טוב יותר, הוא היה מקבל סיקור טוב יותר. גם ברק אובמה ספג ביקורת כאשר פעל בצורה גרועה, וקיבל עיתונות טובה כאשר הציבור תמך בו".

אם זה המצב, מדוע לא יצא לי לראות בניו-יורק טיימס אפילו ידיעה חיובית אחת על רפורמת המס של טראמפ?

"עמוד הדעות של ניו-יורק טיימס נוטה לשמאל, כמו שעמוד הדעות של וול סטריט ז'ורנל נוטה לימין; זה לא מפתיע".

אני מדבר על הסיקור החדשותי, לא על מאמרי הדעה.

"רוב הכלכלנים מאמינים שרפורמת המס תהיה הרסנית מבחינה כלכלית. אם אתה עיתונאי ואתה מדבר עם מומחים ורובם אומרים שזה יהיה רע, זאת תהיה הכותרת. לא צריך להאשים את השליח. אם אובמה או הילרי קלינטון או ג'ורג' בוש היו מעבירים את אותה רפורמה – הם היו נשחטים בתקשורת".

הודק טוען, כי מה שמבדיל לרעה את טראמפ מנשיאים קודמים הוא ההתקפות שלו על העיתונות כמוסד, וההתעלמות שלו מכך שיש הרבה עיתונים ועיתונאים טובים. והוא לא לבד: "יש ארגוני תקשורת בצד שלו שמשקרים על בסיס יום-יומי. תוכניות כמו Fox and Friends
[שטראמפ מרבה לשבח] זה כמו לתת לשלושת הילדים שלו מיקרופונים מדי בוקר. ב-MSNBC היו תוכניות שתקפו את אובמה בכל הזדמנות וזה חלק מאותה אווירה פסולה, אבל אובמה לא יצא כל יום לטוויטר ותקף את התקשורת".

כיצד צריכה התקשורת להתמודד? לדעת הודק: להמשיך לעשות בדיוק את מה שעשתה עד עכשיו, ולהיות ערים לכך שהם מתמודדים עם נשיא שתוקף אותם בצורה הזאת. "הם צריכים להמשיך לנסות ולהשיג גישה ולדווח על העובדות, חיוביות או שליליות, ולא להתפשר על איכות העבודה בגלל האווירה שטראמפ יוצר".

אנחנו נפגשים פחות משבועיים לאחר שטראמפ העניק ראיון ארוך לאחד העיתונים שהוא תוקף הכי הרבה והכי חזק: ניו-יורק טיימס. להודק יש שני הסברים לכך – האחד עקרוני והשני נקודתי. "טראמפ לא אוהב יחסים שליליים באחד על אחד. בהחלט אפשר לומר שהוא שונא אמצעי תקשורת אבל ינסה להיות ידידותי עם עיתונאי ספציפי. החשיבה שלו אופינית לאנשי עסקים: אם אכנס איתו לחדר – במקרה הזה עם העיתונאי – אשכנע אותו. חוץ מזה, מדובר בעיתון החשוב ביותר בעולם. טראמפ יכול לשנוא אותו, אבל אם לא ינסה לשלוט בנרטיב שלו בעיתון כמו הטיימס – זו תהיה טעות מצידו. אל תשכח שהוא בא מניו-יורק והוא מבין כמה העיתון חשוב, גם אם לא יודה בכך".