ארה"ב מסתכנת בקבלת "סטירה עותומאנית" – הזהיר לאחרונה נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן. שר החוץ האמריקני,
רקס טילרסון, ביקר באנקרה בשבוע שעבר (15.2.18) והשיחות היו מן הסתם קשות, לנוכח ההתדרדרות המתמדת ביחסי שתי המדינות.
הביטוי הזה לא בא בחלל ריק – כותב איאשן ת'רור בוושינגטון טיימס. ארדואן אולי נכנס לפוליטיקה כדתי ליברלי, אבל משטרו הופך ליותר ויותר סמכותני ומפלגתו – מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) – הפכה לארגון פופוליסטי המשרת את מטרותיו. מפלגה שחרתה על דגלה התנגדות למעורבות הממשלה בחיי החברתיים, מקדמת כיום שליטה ממשלתית ברבים מתחומי החיים.
מכון מחקר אמריקני ערך לאחרונה סקר יחד עם מכון סקרים טורקי מוביל. כמה מן התוצאות היו צפויות: ל-83% יש דעה שלילית על ארה"ב ול-73% על
האיחוד האירופי. אבל הוא גם מצביע על דואליות מעניינת בין הדת לחילוניות בטורקיה. 80% הסכימו שהאיסלאם ממלא תפקיד מרכזי בחייהם והוא חיוני להבנתם את הזהות הטורקית. אלא שבמקביל, 70% אומרים שטורקיה צריכה להיות מדינה חילונית המכבדת את חופש הדת של כל תושביה. במדינה כה מפולגת, מסביר ת'רור, תוצאות אלו מסבירות כיצד ביסס ארדואן את כוחו, כאשר קירב אליו הן אולטרה-לאומנים והן שמרנים, אשר בכל תסריט אחר לא היו משתפים פעולה.
"הקוקטייל של איסלאם ולאומנות ניכר היטב בססמאות ובמדיה החברתית של הכוחות הטורקיים הנוטלים חלק במתקפה נגד הכורדים שהחלה בחודש שעבר – כותב אמברין זאמאן. "אזכור העבר העותומאני של המדינה נמהל בקריאות 'אללה אכבר' ובהכרזות על גדולתה של טורקיה".
ת'רור טוען, שאת מדיניותו של ארדואן אין הכרח לתאר דווקא כפופוליסטית והוא מציע מונח אחר: "רוּבָּנִיוּת" (majoritarian) – אידיאולוגיה המחברת יריבויות בדמוקרטיה כדי להשיג את הכוח ולשמור עליו בכל מחיר. טורקיה אינה היחידה בה שורר כיום שלטון שכזה. זהו המצב גם בהונגריה ובפולין, שם מהלו פוליטיקאים את הקתוליות עם פטריוטיות פוסט-סטאליניסטית; כך גם נוהגת ממשלתו ההינדית-לאומנית של נרנדרה מודי בהודו.
היבט זה מדגיש נקודה חשובה נוספת: האיסלאמיזם של ארדואן – כמו ההינדוזים של מודי – הוא פשוט כסות ללאומנות שלו. פרופ' הווארד איסנשדט מאוניברסיטת סנט לורנס אומר: "ככל שמנהיגותו של ארדואן היא מהפכנית, חלק ניכר מהצלחתו נובע מכך שהוא ביצע את הרפורמות שלו סביב הנחות יסוד משותפות בנוגע לטיבה של הזהות הטורקית. הקריאה הדתית שלו נעשית בטון חדש ובמבטא חדש, אבל היא פורטת על נימים ותיקים של לאומנות טורקית".
התוצאה של כל אלו היא חתירה מסוכנת מתחת לנורמות הדמוקרטיות. "רובניות עומדת על כך שיש סוגים שונים של אזרחות. מי שמשתייכים לרוב הדתי והתרבותי נתפשים כאזרחים האמיתיים", כתב ההיסטוריון ההודי מוקול קסוואן. "האחרים הם אזרחים מתוך אדיבות, אורחים של הרוב, מהם מצפים שיתנהגו כיאות וביראת כבוד". קסוואן הצביע על כך בנוגע ליחסים בין הרוב הבודהיסטי לבין המיעוטים במדינות כמו בורמה וסרי לנקה, אך ת'רור מעיר שהדבר נכון גם למדינות אחרות ואפילו לארה"ב.
דונלד טראמפ בנה את המותג הפוליטי שלו על הבטחה לחזור למיתוסים של העבר, על חיזוק "האנשים הנשכחים" ועל טיהור הארץ מאויביה. למימוש של מטרות אלו עלול להיות גם צד אפל; בכמה מדינות הוא הפך להיות עקוב מדם. הרובניות עלולה להיות מסוכנת לדמוקרטיה הליברלית עוד יותר מאשר הפופוליזם.
