אני כותב את הטור הזה ביום טו בשבט, אבל ברור לכול ילדי ישראל או לפחות לרובם, בדיוק למה הם מתחפשים. ערכתי סקר מהיר בקרב נוסעי המונית שלי מידי בוקר, ומסתבר שאני אי-שם מאחור. בדור כזה שאפשר לקנות הכל באינטרנט - מתחפושת ועד ג'ק לאוטו, מסתבר שאתרים כמו אי-ביי או עלי אקספרס (קצת מלחיץ אותי לקנות מאתר כזה שמתחבר לי עם עלי בבא וארבעים השודדים), כבר הכינו עצמם לשוק הישראלי, ומיטב חייטי וחייטות סין התגייסו למשימה הלאומית לתפירת מאות אלפי תחפושות לילדי ישראל במחיר דולר. תחפושת לכל ילד.
אני עדיין מהדור (לפחות בראש) שלא מכיר את המושג של קניות באינטרנט, אבל מסתבר ששם מתקיים העולם האמתי של המסחר. תשכחו מסטנדים מסתובבים, ומוכרות שרק רוצות לעזור ומצליחות בעיקר לגרום לי תחושת אשם שלא קניתי את החולצה שהן חושבות שהיא הכי יפה בשבילי. אימהות שביום רגיל מבלות בחיסול הפס המגנטי בכרטיס האשראי שלהם בקניון הקרוב לביתם, קניון ישראלי למהדרין עם סניף סופר פארם ודוכן מפעל הפיס, נמצאות מול המסך בחיפוש אחרי תחפושת ייחודית שאין לאף ילדה בגן. לפחות לא בגן של הבת שלהן. ואם ירצה השם ובעיקר השם, וחברות המשלוח לא יעבדו מסודר כמו שהן רגילות, לא תהיה תחפושת כזו גם באשכול הגנים כולו.
התשלום מבוצע, וההודעה לא מאחרת להגיע. הבעלים נדרשים לצאת בעקבות החבילה האבודה. פעם חבילות היו מגיעות לדואר, עם הודעה מסודרת מהדואר. זו תמיד הייתה הודעה שניה והתראה לפני החזרת החבילה, מה שגרם לי להרהר שאולי אף פעם לא הוציאו הודעה ראשונה אלא ישר עברו להודעה שנייה ביחד עם איום מפורש - לעמוד בדואר והמתנה בתור ארוך יחד עם הצבי של הדואר, והמוני עולים חדשים שמנסים להעביר את הסלון שלהם שנשאר בחו"ל בחלקים לארץ.
היום אתה מקבל הודעה עלומה שהגיע אליך חבילה, ותיקח בחשבון שהאיסוף שלה נעשה במכולת, חנות חומרי בניין או סתם פיצוצייה מלאה בנערים שיש להם חבר אחד בוגר, והמון בקבוקי שתיה חריפה שהוא מספק להם. בפעם האחרונה שהגעתי לפיצוציה כזו לאסוף חבילה, זה היה בדיוק בשעת ההפסקה של התלמידים בתיכון שממול לקיוסק (או בלשוננו קיוקס), וכך נאלצתי להידחף בתור יחד עם עוד עשרות מתבגרים שרוצים כוס ברד בשניקל, מנסה למשוך את תשומת ליבו של המוכר שרק ייתן לי את החבילה שנמצאת אצלו מתחת לדלפק.
עולם חדש
מה אני אגיד לכם, ברוך השם עיתוני סוף השבוע רבים הם. בתשלום ובחינם ואלו ואלו, דאגו להשחיל לנו לתוך העיתונים חוברת מסוגננת וצבעונית של שלל תחפושות, מה שגרם לבנות שלי שבשבתות רגילות לא יכולות לראות אותי יושב וקורא עיתון, לשקוע להן אל תוך החוברת ולהחליט (אם אפשר לקרוא להחלטה שמשתנה בכל חצי דקה החלטה), מה הן רוצות לכבוד החג.
לצערי ולמגינת ליבי, נאלצתי להכיר מקרוב עולם חדש שלא ממש היה מוכר לי. נסיכות ונסיכים גיבורים ושאר מגני עולם. בתור אחד שידע שיש רק שניים וחצי סוגי גברים שמצילים את העולם מפני הרעים - זורו, סופרמן (שהוא החצי כי בכל זאת לא ציפינו שדווקא הוא יפצע בנפילה מסוס) וקאובוי. ובתור אחד שחשב שיש רק שני סוגים של נסיכות בעולם - מלכת אסתר ונסיכת הכוכבים, נוכחתי לדעת שהעולם היום קצת יותר מורכב. יש גיבורי העל הקלאסיים כמו סופרמן וספיידר מן אבל יש גם ויש כוח פי ג'י, יחידת החילוץ, ופאור ריינגר. ומהצד השני יש שלל נסיכות. סינדרלה ושילגיה הקלאסיות ולהוסיף את אלזה ואנה, מלכת השמש הירח, ריפונזל אריאל ועוד שלל נסיכות בשלל צבעים. ועם כל הקידמה, תמיד רצוי שהנסיכות יהיו לבנות ובהירות שיער, אם כי הצבע השחור והכהה התחיל גם להגיע אל מחוזותינו בצורה אלנה (אני מתנצל בפני הקוראים אם טעיתי בשם כזה או אחר בכל זאת, אני גבר שתכף סוגר ארבעים עם כל המגרעות בכך).
עיון יותר מעמיק בקטלוג התחפושות מגלה לי דבר נוסף. התחפושות לא הולמות. אני משתמש במילים עדינות. המרחק בין תחפושת פשוטה וצנועה לבין מה שקורה במציאות הוא מרחק
שמים וארץ או מרחק פורים לתשעה באב. תחפושות שאמורות להיות רגילות. שוטרת, שפן או סתם אחות בקופת חולים לא אמורות ללבוש מיני וגרביונים, לא במציאות ובטח לא לילדות בנות חמש. ואם כבר, לפחות שזה יהיה בחוברת המיועדת למבוגרים ולא לילדים.
ואת זה מוכרים לילדות שלנו, ואת זה מוכרים לנו כהורים שאמורים לקנות את זה לילדים. וזה בזמן שקמפיינים שלמים כדוגמת MEE TO, ועוד קמפיינים שבאים למגר את התופעה הזו של "החפצת נשים".
אותם עיתונים שמקדישים כתבות שלמות, שמספרות לנו כמה נשים חייבות לקבל שיווין, שנשים הן כמו גברים לפחות (אם לא יותר) וכיצד החברה בצורה שיטתית טעתה ביחסה לנשים אלו. טורחים להקליט ולפרסם כל שטות שפולט רב כזה או אחר. והם אותם העיתונים שמשווקים לי את החוברות הללו. איך אני אמור ליישב את הסתירה הזו לעצמי? ואיך אני אמור ליישב את הסתירה הזו לבנות שלי?
