בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
עלילת המלבוש נטוותה למידותיו של הצופה המודרני. עירפול הנמשלים במחזה, הכנסת אתגרים מחשבתיים, מוסריים ולשוניים וכן המתקת הטרגדיה ביותר הומור היו משביחים את התבשיל שנרקח
|
|
|
|
|
|
סוף ידוע מראש [צילום: מוקי שוורץ]
|
|
|
|
|
|
|
|
היום מחשיך והולך, מחשיך והולך. והלילה מקפץ ועולה, מקפץ ועולה. ואם לא אביא את המלבוש לשר - יבואו עבדי השר לקחת אותי, ואת המלבוש. | |
|
|
|
|
"המלבוש" של תיאטרון אספקלריא היא הצגה בניחוח של פעם. המשחק המצוין והמדויק של חבריה יש בו כדי להמחיש את האווירה בימים של פעם בהם היה שר, היו עבדים והיה גם חייט. השירה המלווה את המחזה עריבה לאוזן, מהוקצעת ומעידה על עבודה מפרכת של חזרות. אלא שהלקח, כפי שעולה מסיפורו של ש"י עגנון, גלוי - גלוי מדי. יש מלבוש שיש לתקן עבור השר, אותו אפשר לתקן רק באור יום או כל עוד הנר דולק. הנמשל ברור כבר מתחילת ההצגה: יש בורא, יש נברא, ויש את פיתויי היצר שמפריעים לעבודתו של הראשון. חייט זקן שבמקום לעשות מלאכתו נותן עינו בכוס ומאמץ לעצמו תכונת דחיינות. הוא יודע מה נדרש ממנו, מתחבט בלבטים מוסריים וגם אחרי שחווה את נחת זרועם של עבדי המלך ממשיך באיוולתו ואינו מתקן דרכיו. הוא יודע היטב שעליו לתקן את הדחיינות שבו, אך דוחה משימה זו לאחר כך... והסוף רע. מדובר בטרגדיה. סיפור עצוב, עצוב מאוד על דרכי אדם בעולם הזה, שבמקום להיות נאמן לעצמו נכנע לילד או לבוגר שבו נסחף אחרי מלאכי החבלה המסיחים ומתייסר. אך המשא קשה מדי על הצופה וניתן היה לרככו בקצת יותר הומור. וגם אם מדובר על שפתו של עגנון, אין סיבה להנמיך את השפה. יש להעלות את רמת הלשון מבלי לחשוש שמא לא יבין הצופה בן זמננו. מעל הכל ראוי היה לתת להצגה ממד של מסתוריות, לאתגר את מחשבתו של הצופה ולא להגיש לו הכל בכפית, מן המוכן. לסיכום: הצגה שראויה בהחלט לצפייה, אך גם לשיפורים במחזה שיעלו את איכותו, ולמרות חמיצות העלילה יתַבלו בטעם מתקתק.
|
תאריך:
|
21/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
21/03/2018
|
|
עידן יוסף
|
|
ב-27 ליולי 2003, בחדר מלון בווילנה, הלם זמר הרוק ברטראן קנטה בבת זוגו השחקנית מארי טרנטיניאן וגרם למותה חמש עשרה שנים לאחר הדרמה, ולאחר שריצה עונש מאסר בן ארבע שנים, תובע הזמר את מה שהוא רואה כזכותו לעלות על הבמה בעוד רבים הם הדורשים ממנו להימנע מכך, עורכים הפגנות ופותחים עצומות
|
|
|
דילן תומאס הוולשי (1953-1914) שגדל בילדותו על הקראות שייקספיר לפני השינה מפי הוריו, כתב באנגלית ואהב אותה, ונחשב לגדול משוררי וולס ואחד מגדולי המשוררים במאה העשרים. מיכלול כתיבתו כלל שירה ותסכיתי רדיו, כמו זה, שהוזמן על-ידי הבי.בי.סי., שבתרגומו החדש בידי ערן צלגוב והודות לבימויה רב הפנים של נועה לב, עשה מעשה שנדיר לראות כמותו: להעביר יצירה שירית, פואמה, אל הבמה. ידוע עד כמה קשה להצליח להפוך ספר למחזה. נסיונות רבים כאלה כשלו. אך להעביר פואמה לתיאטרון, זה כבר נראה כמשהו דמיוני ובלתי אפשרי.
|
|
|
"יסורי איוב" מאת חנוך לוין, העולה בבית צבי ברמת גן - היא הפקה מרשימה והזויה כאחד ומהווה חזיון ענוג וחוויה תיאטרלית. הבמאי אלון טיראן הצליח ללהטט עם להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא הצגה חנוך לוינית קלאסית, שזורה תמונות סוריאליסטיות, תנועה, שירה ומונולוגים מתוחכמים.
|
|
|
הצגה זו היא אכן מתנה משובחת שהבימאי מעניק ללהקת החאן הירושלמי טרם סיום תפקידו כמנהל התיאטרון. הצגה זו היא בבחינת קונצרט למאייסטר ארז שפריר - כאן בתור "הפסיכי", שכל קומדיה בה הוא מככב היא שי לצופים. אבל הפעם הוא מתעלה עוד ועוד ונוסק לגבהים כשכל הקאסט רווי בהתעלות הזו ומחצין משחק מושלם של כולם.
|
|
|
OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, מתבטאת בדרך-כלל בתבנית של מחשבות והתנהגויות חוזרות, שממש קשה להיפטר מהן, אבל אפשר בהחלט להבין אותן. מחשבות אלה חוזרות על עצמן פעמים רבות, מה שמקשה מאוד להפסיקן או להחליפן במחשבות אחרות.
|
|
|
|