אשר וילף, שייצג בישראל משנת 2004 את חברת Intralytix (היצרן), דורש מקבוצת שטראוס עמלה בהיקף כספי של מאות אלפי דולרים, בגין פניה שיזם בשנת 2006 לשיווק מוצר שנועד לגלות חיידקי ליסטרה במפעלי קבוצת שטראוס, ובכך לאפשר טיפול יעיל יותר בביעור החיידקים ובהגנה על הצרכנים.
לטענת וילף, בהמשך לפנייתו ביצעה חברת שטראוס בשנת 2007 ניסויים מוצלחים באמצעות מעבדה חיצונית, אך הזמנה מסחרית שבוצעה בשנת 2011 נעצרה בנתב"ג בגלל העדר אישורים רגולטורים. במקביל, הוצג המוצר והוצע לחברת-הבת האמריקנית מקבוצת שטראוס - Sabra, וזו מינתה את חברת היעוץ הישראלית Adkit לביצוע בדיקות התכנות. ניהול התהליך הרגולטורי בוצע אותה עת בישראל על-ידי וילף מול משרד הבריאות והושלם ב-2015.
וילף טוען עוד, כי בשנת 2017, שנים לאחר שהוצע המוצר לראשונה לקבוצת שטראוס על-ידי וילף, פנתה חברת-הבת של שטראוס ישירות למנהל השיווק החדש של החברה היצרנית (Intralytix) והתקשרה עמה בעסקה לרכישת המוצר במישרין. היינו: בלי תשלום עמלה. לפי הערכתו, רכשה החברה-הבת מוצרים במאות אלפי דולרים, ולפיכך הוא זכאי לעמלה בשיעור של 25% מהיקף העסקה. שטראוס מיאנה לשלם, ועל-כן נאלץ וילף לפתוח בהליך משפטי.
בפנייתו אל שטראוס קובע וילף, כי בזכות המוצר שבו מדובר מצליחה קבוצת שטראוס להתמודד כיאות עם זיהומי הליסטרה במסגרת יישום סביבתי נפחי בחללי מפעל הייצור. לסוגיה זו חשיבות עצומה לשמירת ההגיינה של הליך הייצור, ולניהול עסקיה של שטראוס תוך צמצום חשיפתה לדרישות ולתשלום פיצויים לצרכנים.
