האם ארה"ב יכולה לנהל את העולם בלי בעלות ברית? זוהי השאלה העולה מהחלטתו של הנשיא דונלד טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם אירן – סבור גדעון רקמן, פרשן בכיר בפייננשל טיימס.

ההחלטה בנושא אירן היא המשמעותית ביותר אך לא היחידה, המלמדת על החד-צדדיות בה דוגל ממשל טראמפ. ביוני שעבר הוא הוציא אותה מהסכם פריז; גם העברת השגרירות לירושלים נעשית בניגוד לדעתם של בעלות הברית העיקריות. טראמפ גם תוקף את מערכת הסחר הבינלאומית בכך שהוא מאיים להטיל מכסים לא רק על סין, אלא גם על ידידות כמו יפן, קנדה והאיחוד האירופי. זה לא רק "אמריקה תחילה", כותב רקמן; זה נראה כמו "אמריקה לבדה".

ביטול ההסכם עם אירן עלול להוביל לקרע משמעותי בין בעלות הברית המערביות. כאשר ג'ורג' בוש הבן הורה לפלוש לעירק ב-2003, הדבר הוביל למשבר ביחסים עם גרמניה וצרפת – אבל לארה"ב הייתה תמיכה מצד בריטניה, ספרד, הולנד ופולין. לעומת זאת, בנושא אירן אין כיום לארה"ב תמיכה כלשהי באירופה. להפך: מדינות היבשת כועסות ובוחנות את האפשרות להודיע שאינן כבולות בידי העיצומים האמריקניים. אבל זה יהיה קשה מאוד, מציין רקמן, בשל עוצמתה של ארה"ב, היכולה לאלץ חברות כמו איירבס וטוטאל לבחור בין השוק האירני לשוק האמריקני.

כוחה הכלכלי של ארה"ב הוא מעבר לגישה לשוק הענק שלה. מנהלים אירופיים שיבחרו להמשיך לעשות עסקים עם אירן, עלולים להסתכן במאסר ברגע בו יניחו את כף רגלם על אדמת ארה"ב. בנקים אירופיים שיפעלו באירן עלולים לגלות שנאסר עליהם לפעול בארה"ב או שמוטלים עליהם קנסות כבדים. ומעל הכל יש לזכור, כי הדולר עודנו המטבע העיקרי בסחר העולמי וכמעט כל עסקה צריכה לעבור איכשהו דרך בנק אמריקני.

כוחם של העיצומים האמריקניים וידה הארוכה של מערכת המשפט שלה הודגמו היטב בשנים האחרונות. כך יכלה ארה"ב למחוץ את עסקיו של אולג דריפסקה, אוליגרך המקורב לנשיא ולדימיר פוטין: עסקים באירופה נאלצו להפסיק לפעול מולו. אפילו פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, גילתה את כוחו של הדולר, כאשר בכיריה החשודים בשחיתות נעצרו בשווייץ ב-2015 על-פי דרישתה של ארה"ב והוסגרו אליה, בנימוק שהם השתמשו בבנקים אמריקניים לביצוע פשעיהם.

כוחה של ארה"ב במערכת הפיננסית הבינלאומית מעניק לממשל כלי נשק רב עוצמה, אבל עוצמתו עלולה לקהות אם משתמשים בו לעיתים קרובות מדי. רוסיה וסין דיברו על האפשרות של הקמת מערכת פיננסית חלופית שתעקוף את ארה"ב ואת הצורך להשתמש בדולר. האירופים עשויים להתפתות כעת לאותו רעיון, במיוחד משום שהוא יכול להגביר את כוחו של האירו.

אבל האירו הוא עדיין מטבע חדש יחסית, היואן הסיני אינו לגמרי בר-המרה והרובל הרוסי איננו מטבע אמין. חוץ מזה, גם חברות הסוחרות באירו עלולות להיות מגורשות מארה"ב אם יעשו עסקים עם אירן. היום בו עסק בינלאומי יוכל לוותר בקלות על הדולר ועל השוק האמריקני, עודנו רחוק מאוד.

המצב הזה עלול להביא את טראמפ לחשוב, שביכולתו לפעול בצורה חד-צדדית בלי לשלם מחיר כלשהו: בעלות הברית של ארה"ב יכולות לא לאהוב את ביטול הסכם הגרעין או את הפרישה מהסכם האקלים, אבל הן לא יכולות לעשות יותר מדי. אחרי הכל, מדינות אירופה תלויות לא רק בדולר, אלא גם – כפי שטראמפ מזכיר להן שוב ושוב – בהגנה הצבאית של ארה"ב.

יש כעת דיבורים על כך שהאירופים "יעשו יותר" כדי להגן על עצמם ויעמיקו את ההטמעה של האירו. אנגלה מרקל אמרה בגלוי, שלדעתה ארה"ב למעשה נוטשת את תפקידה כמנהיגה הגלובלית. אבל צעדים אירופיים כאלו לא יהיו קלים ומהירים, לאור הקשיים הפוליטיים והמעשיים הכרוכים ביישומם.

בעלות בריתה של ארה"ב באסיה ניצבות בפני התלבטות דומה. אין ספק שיפן אינה מאושרת מצעדים כמו פרישתה של ארה"ב מהסכם פריז ומהסכם הסחר הטרנס-פסיפי, אבל אין לה חלופות למטריית ההגנה האמריקנית.

אבל, טוען רקמן, החד-צדדיות של טראמפ כן תגבה מחיר, גם אם הוא לא גלוי לעין באופן מיידי. רשת הבריתות של ארה"ב אמורה להתייצב מול מי שוושינגטון רואה כיריבות – רוסיה וסין. בעלות הברית שלה מביאות לשולחן נכסים אמיתיים: מידע מודיעיני, הסכמים משפטיים, נוהלי סחר דומים. מעל הכל, הבריתות הללו נותנות לארה"ב לגיטימיות להפעיל את כוחה. לא לכל אתגר ניתן להשיב בכוח צבאי, והבריתות מאפשרות לעולם המערבי להתמודד עם הפלישה הרוסית לאוקראינה ועם הדרישה הסינית לריבונות בים סין הדרומי.

הסדר העולמי בראשותה של ארה"ב מבוסס על כללים וחוקים, עליהם מתבססת וושינגטון כאשר היא מבקשת את תמיכתם של האו"ם או של מדינות אחרות. אבל כדי שהסדר הזה יפעל, ארה"ב חייבת להראות שגם היא כפופה אליו – למשל על-ידי כיבוד ההסכם עם אירן או החלטות ארגון הסחר העולמי שאינן נראות לה.

כעת נדמה, שטראמפ ויועציו אינם מוכנים להשלים עם המגבלה הזאת. במקום להסתמך על שיטה מבוססת חוקים, הם רוצים ליצור שיטה המבוססת על כוח – בה ארה"ב קובעת את החוק וכל השאר מצייתים. זה יכול לעבוד זמן מה, אבל זוהי גם הזמנה ליריבותיה של ארה"ב לפעול בצורה חד-צדדית משלהן באירופה, אסיה והמזרח התיכון. זהו מתכון לעולם הרבה יותר מסוכן, מזהיר רקמן.