על שלושה דברים עולם ההישרדות עומד: חלוּפה (אלטרנטיבה) ראשונה, שנייה ושלישית - ואוסיף לכם חלופה נוספת כ"בקשיש".
החגים מגיעים: ראש השנה, כיפורים, סוכות ואנו מלאֵי תכונה, מה עושים קודם? צובעים את הבית, מנקים, מתפטרים מחפצים מיותרים, רוכשים בגדים חדשים, אפילו לבנים (תרתי משמע) ו"שורפים כסף" על מזון לחג, מתנות, פרחים ומה לא... ובכל התכונה הזאת, שליחת איגרות "שנה טובה" לבני המשפחה, מכרים וחברים, ברכות הנאמרות בטלפון ויש גם ברכות הנשלחות בווטסאפ, בפייסבוק, באימייל... והכול כדי שנתחיל את השנה החדשה ברגל ימין, בשמחה ובתקווה לשנה טובה יותר מכל הבחינות, עם מחשבה על שלום מיוחל שיבוא עלינו לטובה.
בכל התכונה הרבה הזאת האם אתה מבחינים בהם? באנשים הבודדים ובאלה שכביכול מוקפים בני משפחה קרובים ורחוקים וחברים..., אך למעשה הם מאוד בודדים ובבחינת הרואים ואינם נראים? האם אתם משגיחים בהם בכלל? לפי התרשמותי, לא תמיד.
אנא, אַל תשכחו את חברֵי "מועדון הלבבות הבודדים".
בדידות לטובה
אומרים, שבדידות בחגים ה"גדולים" היא הקשה מכל, האמנם? ואולי היא זו הפותחת בפניך צוהר לחרות נפלאה שאתה הבוחר והנבחר בה? חֵרות שיש לך בכל הימים, אך בחגים ה"גדולים" אתה נהנה ממנה ביתר שֹאֵת. יוצא איפה שאתה לבד, אך לא בהכרח בודד. לבודדים שבינינו אפרט להלן את שלוש החלופות (האלטרנטיבות) שציינתי בפתח רשימתי.
צריכה להיות לך פילוסופיית חיים, בה אתה החבר הטוב ביותר של עצמך! אתה מודע למצבך, על הטוב ועל הרע שבו, בחגים (ובכלל). אינך חי באשליות ומשחק ב"נדמה לי" ויודע מהן אפשרויותיך הכספיות והאחרות. ייתכן שתצטרך לוותר על רכישת דבר אחד תמורת קבלת דבר אחֵר שישמח אותך יותר..., בקיצור, עליך להכין "שיעורי בית" ולהביא הכל בחשבון!
משמעות "שיעורי הבית" היא, שעליך לחשוב מה תעשה בכל מקרה עם עצמך, בין אם יזמינו אותך לחג ובין אם לאו? וזאת על-מנת שתהיה מוכן נפשית ופיזית כדי שלא תחוש בודד, גם אם תיוותר בחג בגפך. אולי זה נשמע מעט פילוסופי, אך שֹוּמה עליך לממש את אותה חברוּת טובה בינך לבינך ולדאוג לך גם בימים לא קלים אלה כאמור בפרקי אבות א', יג': "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי"?
אתה חייב לדאוג לעצמך בכל מצב, אך בד-בבד עם דאגתך זו תדאג גם לבני ביתך, לקרוביך ולידידיך. עליך לעשות זאת עכשיו, כי איש לא הבטיח לך שתחיה ביום מחר. לדעתי, זו זכות לדאוג ליקרים לך ולא חובה, בלי לעשות חשבונות אם הם ידאגו לך בשעת פקודה ואם לאו. את חובתך עשה, אך בראש וראשונה, תדאג לעצמך!
החלופה הראשונה
הבדידות, פנים רבות לה. אתה יכול להיות בודד גם כשאתה נשוי ומוקף בבני משפחה ולמרבה הפלא, לא להרגיש כך כשאתה חי בגפך. לעיתים, קרוביך מזמינים אותך לערב חג מטעמי מחויבות מסוימת, כי אתה הורה, קרוב משפחה או חבר טוב.., אך נודף מהם קורטוב של זרוּת, כי אין להם ברירה. אם לא יעשו כן מה יגידו האנשים בסביבתך? "מה, לא הזמנת את אביך לארוחת החג? או את קרוב משפחתך? או את חברך הטוב החי בגפו? לא יפה".
במעמד זה, כאורח ליד שולחן החג, נוכחותך לא תמיד מורגשת. אם אתה הורה, לעולם אַל תשכח את המשפט: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כד').
בשעת הארוחה, העיניים של המארחים נעוצות בצלחתך ואם חו"ח לא לקחת מזון מסוים מ"צלחת הגשה" זו או אחרת, מיד מעירים לך: "תאכל מהבשר, למה לא לקחת? תיקח, תראה זה מאוד טעים. גם בסלט המוקפץ לא נגעת, תאכל, זה מצוין... ומה עם הדג? אתה לא אוהב דגים? למה אתה לא שותה? רוצה קולה? מיץ? תה קר? עוד קצת יין? אולי מים? אתה יודע מה אומרים: "אוכל בלי מים, גזירה משמים!" וממשיכים לשאול, רוצה עוד מפית? אולי מפית לחה"?..., ואז אתה לוקח מעט מהמזון שלא רצית לאכול, "מה, רק את זה אתה אוכל? תיקח עוד קציצה, יש המון אוכל...", ואתה מחייך כשעיניך נעוצות בצלחת, לבל יקראו בהן את מחשבותיך ומסרב לשאר ההצעות בנימוס.
האמינו לי רעיי, זה לא עוזר! תמיד ימצאו סיבה לשאול אותך שאלות ו"להיכנס" שוב ושוב לתוך צלחת שלך בדאגה/בייסורי מצפון ואתה חש, שניטלה ממך החרות לבחור מה שאתה רוצה לאכול/לשתות, מתי וכמה. כל ביס וכל שלוּק שלך נמדדים תחת עינו הבוחנת של "
האח הגדול", עד שאתה מוצא את השירותים כמקום מפלט מה"דאגה" ו"נח" לך על מושב האסלה לשלום ואוסף כוחות לענות ליקיריך לשאלות הבאות.
במקרה זה אותה "בדידות" היא עבורך הצלה מאי נעימות, מלחץ בין בני המשפחה והקרובים מסביב לשולחן, שלעתים יש ביניהם "חשבונות" בלתי פתורים, אבל נוהגים בנימוס זה כלפי זה, כי חג היום, אך המתח מורגש ותלוי אילם באוויר.
לעיתים, אתה עשוי להיות במעמד של הרואה ואינו נראה. מאביסים אותך בארוחת החג עם המון "תשומת לב" שתהיה מרוצה, כאומרים: אנו שמחים שנהנית בחברתנו, שלא יגידו שלא הזמנו אותך לארוחת ערב החג ושהיית לבד בבית. מדי פעם נתקשר ונשאל לשלומך..., כמו שכתוב בתורה, שחור על גבי לוחות הברית: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך" (שמות כ', יב'). נהגנו בדיוק כפי שבנים צריכים להתנהג להוריהם, לא?
"חברים טובים"
לעיתים, כשחברים טובים מזמינים אותך לארוחת ערב חג, אתה מאמין שהם מזמינים אותך בכנות ולא רק מן השפה ולחוץ או מתוך נימוס. למרות חברותם הטובה, אתה מרגיש לא פעם כ"חוּצְנִיק" כאשר כל הקרובים שלהם יושבים עמך מסביב לשולחן. יש להם את "השפה" שלהם את "קוד השיחה" שלהם, את החוויות המשותפות..., ולא פעם אתה מרגיש "מחוץ למעגל".
לעיתים "הזמנת חברים" לערב חג, היא לא תמיד "הזמנה על אמת", כמו שהתבטאנו בילדותנו. יש והיא נאמרת מטעמי נימוס, מרצון להיראות נדיב, מתחשב... ואתה, תמים, לוקח את ההזמנה ברצינות ומופיע בשעה היעודה, לבוש בבגדיך היפים, בידך זר פרחים מהודר לידידך וכשהוא פותח את הדלת, אתה רואה בעיניו פתיעה, כאילו ראה פאטה מורגנה! הוא מזמינך להיכנס לביתו ועיניו מתרוצצות בחוריהן כמבקשות להיזכר, מתי הזמין אותך ואיך זה ששכח... מיד עם היכנסך לחדר אתה מבחין בקרואים היושבים מסביב לשולחן. הם מפסיקים את שיחתם/סעודתם, מודדים אותך במבטיהם בתמיהה כאומרים: "מה לנו ולזה, האורח הבלתי קרוא"? יש המכירים אותך ומהנהנים בראשם לשלום כלפיך בחיוך נבוך...
אתה מבחין לחרדתך שאף כיסא לא הוכן עבורך, לא צלחת, כוס או סכו"ם ואתה עומד ככלי מלא בושה, כשזר הפרחים בידך ואינך יודע היכן להניחו. מיד ידידך, בעל הבית, "מצמצם רווחים" ו"דוחף" כיסא עבורך בין הכסאות בסמוך לשולחן. הוא גם מורה לאשתו המופתעת, המקדמת פניך בחיוך מאולץ, שתוסיף את כלי האוכל ליד כיסאך. אתה מבין, שהוא לא עדכן את אשתו על כך שהזמין אותך לפני שבוע לארוחת החג.
הצטרפת לשולחן, הקיבה שלך מתכווצת מזעם ומבושה, אך אתה מחייך כלפי חוץ, כאילו דבר לא קרה ומעיר בהלצה למארחים: "ככה מזמינים חבר לארוחת ערב חג ושוכחים אותו? לא נורא, קורה. תראו איזה פרחים יפים קניתי לכם, ידידיי, מגיע לכם!" אתה אומר ומוסר את הזֵר בחגיגיות לידיה של המארחת הסמוקה. בכך אתה "מפורר" את אי-הנעימות שנתלתה באוויר ומשבח את המנה השנייה שהונחה לפניך. הקרואים כבר אכלו את המנה הראשונה, דגים, שרֵיחם עדיין ממלא את חלל האוויר, אך לא נותר מהם כזית עבורך.
לאט-לאט אתה משתלב בשיחה, מספר בדיחה או שתיים כדי לא להרגיש "חוּצְנִיק", לבך מר אך מבחינתך ההצגה חייבת להימשך! האורחים צוחקים מהבדיחות ושמחים שהאווירה נתבהרה, הם פונים אליך ומשוחחים עמך על דא ועל הא. עכשיו אתה נמנה אליהם, אתה "אורח קרוא" ואילו המארחים, נשכחים מלב ונותרים בצד השולחן ופניהם שחורים כשולֵי הקדירה מבושה.
כמה ימים לאחר אותו ערב, אתה "גומר חשבון" עם "הידיד המארח", כותב לו מכתב זועם ומבטיחו, שלא תדרוך כף רגלך בביתו יותר לעולם! אתה "זוכה" להתנצלויות מפיו מפה ועד תימן... כמובן אתה סולח לו, אך לא שוכח!
החלוּפה השנייה
החלופה השנייה היא: להישאר לבד בבית בחג. כיף!
עם עצמך אתה לא מרגיש בדידות (בתנאי שאתה אוהב ומפרגן לעצמך), כי תמיד יש לך מה לעשות. אתה יכול לבשל אוכל שאתה מאוד אוהב ולא תמיד יש לך זמן להכינו (או לקנות אוכל מוכן מבעוד מועד), לערוך את השולחן, להניח עליו נר ריחני, פרחים, כלים נאים ומתנה שקנית לעצמך עטופה בעטיפה חגיגית.
רענן אחרי הרחצה, מגולח למשעי ולבוש בגדי חג אתה יושב ליד השולחן החגיגי, ברקע נשמעת מוזיקה שאתה אוהב והנך סועד ונהנה מן המזון שהכנת או קנית, ואף עין של "האח הגדול" לא תעקוב אחריך ותכריח אותך לאכול מה שאתה לא אוהב ולא יעירו לך, כאילו אתה ילד קטן: "תאכל את זה ואת זה...".
בשאר ימי החג אתה מבלה ונהנה מכל הדברים שעולים על דעתך ושאתה אוהב, והכל בלי לחץ ודאגה.
החלוּפה השלישית
וישנה חלופה נוספת, שלישית במספר, כי כאמור על שלוש חלופות בנוי עולם ההישרדות! והיא: הזמנת מקום לארוחת החג באחד ממלונות העיר. אומנם זה לא זול, אך אם אינך קונה מתנות, זה פחות או יותר מתאים לתקציב שלך.
במצב זה אתה ממש מלך! בשעה היעודה של ארוחת החג, אתה מגיע לבית המלון לבוש במחלצותיך החגיגיים, שם אתה מתקבל בכבוד הראוי לאורח. האנשים המופקדים על הארוחה מצרפים אותך לאחד השולחנות, ויש סיכוי שתכיר אנשים מעניינים ויהיה לך עמם קשרים טובים לאורך ימים.
הארוחה עורכת כשלוש-ארבע שעות. השולחן חגיגי ומפואר, הקרואים מסביב לשולחן נעימים לשיחה ומסקרנים וה"סדר", מנוהל על-ידי הרב כמיטב המסורת היהודית. אתה נהנה משירת הרב ובני משפחתו המצטרפים אליו בקולותיהם הנעימים. המלצרים בבגדיהם המגוהצים מרפרפים סביבך בקלילות ובמקצועיות ומגישים לך מנה אחר מנה, כשאתנחתה של שיר ושיחה נעימים ביניהן.
איש לא נועץ עיניו בצלחתך, לא מעיר הערות וניתן לבקש תוספת מהמלצר כמה פעמים שתרצה! לקראת סוף הערב מוגשת המנה האחרונה, שאכילתה היא "פשע לאור נברשות הלילה", ואפילו תָּרוץ מסביב לבלוק יום יום במשך שבוע תמים, לא תוריד את הקלוריות אותן הוספת בדיצה לגופך הרזה או העגלגל באותו ערב חגיגי.
לשולחן מוגשים פירות העונה, סוגי מוס, עוגות יבשות ועוגות עתירות קרם שוקולד עם אגוזים, שקדים ולעתים אף צימוקים, פאי לימון, שטרודל תפוחי עץ כמיטב המסורת, גלידה פרווה מכל הסוגים והמינים ומה לא... ואתה לא יודע מה לקחת לצלחתך קודם, כי העיניים גדולות והקיבה כבר מלאה מהארוחה הדשנה שאכלת לפני... אך מי יכול לוותר? ואתה טועם מפה ומשם עוגות ודברי מאפה ופוטיפורים שהכרת ושלא הכרת ואוכל אותם לראשונה בתירוץ, שאתה רוצה להעשיר את הניסיון הקולינרי שלך.
בקיצור, בתום הערב, כשראשך מסובב בשל היין שהערֵית לקרבך, ואולי יותר מארבע כוסות ב"סדר" זה של ראש השנה והפכת באחת ל"שאינו יודע לשאול" היכן נמצאים השירותים הקרובים..., נפרדת לשלום מחבריך החדשים לשולחן, והפעם הלכת לאותו מושב אסלה, כדי לנוח ולהישאר דקות מעטות עם עצמך כדי להכיל את מאורעות הערב הנפלא והחגיגי הזה שעבר עליך, את הסיפורים ששמעת מסביב לשולחן מאנשים שהיו זרים לך בראשית הערב והפכו למוכרים מאוד בסופו, ולעזוב את המלון כשכוכבים מעל ראשך (תרתי משמע).
בטוחני שתרגיש כמו "סינדרלה" ממין זכר (ולא תאבד אף נעל!) תחוש שהבדידות ממך והלאה, כי נשמתך ולבך חוגגים ומקדמים את פני השנה החדשה, תשע"ט, בשמחה ובצהלה!
חלופת ה"בקשיש"
ומהו ה"בקשיש" שהבטחתי לכם? ובכן, לא תמיד אתה צריך להיות תלוי בקרובי משפחה או חברים שיזמינו אותך, הפעם אתה לוקח את היוזמה לידיך שלך!
אתה לבד בחג, זו עובדה! אולי יש לך חברים שגם הם בודדים בחג? אולי זוגות נשואים שנמנים אל בין חבריך שנותרו לבד בבית? אף הם יתקבלו בשמחה. תוכל להזמין את כ ו ל ם לביתך בערב החג ולהכין את כל מטעמי הארוחה במו ידיך. אומנם טירחה רבה, אך גם הנאה רבה בצדה והמחמאות שיבואו בעקבותיה..., שוות כל הוצאה כספית ומאמץ! אתה יכול גם לקנות מאכלים מוכנים לחג, ואז תקבל מחמאות על בחירת המזון המוצלחת.
ניתן אף לבקש מכל חבר להביא עמו מזון כראות עיניו, בתיאום מראש, וכך השמחה תהיה גדולה יותר והשולחן יהיה עתיר מטעמים וניחוחות.
מה אומר לכם רעיי? "בקשיש" זה ראוי ורצוי! בשנה הבאה, ניתן יהיה להתארח בביתו של אחד מהחברים הבודדים שהתארחו בביתך השנה, באותה מתכונת, ואז "בדידות" תהיה רק עוד מילה במילון של אבן-שושן.
ובכן, חברים, אני מקווה שכל חלופה שתבחרו, פלוס חלופת ה"בקשיש", תשמֵח אתכם בחג ומי ייתן, והשנה הבאה תבוא עליכם לטובה, לברכה, בבריאות איתנה ותזכו להביא לידי ביטוי את כל כישרונותיכם, מן הכוח אל הפועל, עם או בלי בדידות!
אני מקווה, שכל חלוּפה (אלטרנטיבה) שתבחרו מהשלוש, תשמח אתכם בחג והשנה הבאה תבוא עליכם לטובה ולברכה!
חג שמח!
