עשו הצדיק - הרהור

1. מבוא

ראשית, יש לזכור כי עשו ויעקב תאומים בנים של יצחק ורבקה, מראשוני אבות האומה היהודית. אבות האומה שבעינינו נחשבו לגדולים משכמם ומעלה, כך שכל זלזול או נידוי של האחד מהם, כמו עשו, למשל, לא ראוי ואינו הולם את התפיסה הרואה באותם אישים כבעלי זכות ראשונים ונדבכים ראשונים בבניית העם היהודי.

התורה היא דרך חיים והיא באה בסיפוריה ללמד אותנו משהו. לא סתם הדברים מובאים כמות שהם. סביר להניח שאין שום מילה מיותרת. לכל מלה יש משקל ומשמעות בתוך המשפט שבו היא מופיעה לכדי הרמוניה שלמה אחת. יד המספר ניכרת לא אחת בדברי התורה, והאמת שאי-אפשר אחרת, ורואים זאת בכל יצירה ספרותית מאז בריאת העולם ועד היום. המספר בתורה מכוון את הקורא לפן התורני אמוני כאשר התכלית היא עבודת ה' המלאה! עבודת ה' היא תכלית כל התורה ואפשר לומר לא מעט בחלק ההיסטורי של הנ"ך.

ישנם אנשים המתיימרים להבין את התורה לעומקה, אך אולי שלא באשמתם נופלים לבור שחת. מסלפים את דברי התורה וחושבים שהתורה התכוונה למה שהם אומרים, ולא היא!

2. חז"ל ופרשנותם לסיפור עשו ויעקב

חז"ל אומרים שעשו רשע לפי הפסוק היחיד שהמספר אומר במכוון והוא: מא וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ.

הקנאה, היא תכונה טבעית באדם עוד מימי קין והבל. לכן סביר לומר שעשו יקנא ביעקב על הברכה שאביו ברכו. למעשה עשו היה צריך להתנכר לאביו על ההפליה שעשה בינו לבין יעקב, אך גם חז"ל אומרים שאין מי שידע לכבד את אביו ואמו יותר מעשו. לכן הוא מפנה את הקנאה ליעקב, והטרוניה המשתמעת מכך היא ליעקב ולא לאביו!

אלא מאי! המספר אומר לך, או קובע לך, שעשו שטם את יעקב. דבר שהמציאות העתידית הקרובה והרחוקה מוכיחה שלא היו דברים מעולם. התורה מדייקת, גם כאן, ואומרת לך במפורש ובדרך חד חד כיוונית ואינה משתמעת לשני פנים.

"ויאמר עשו בלבו"!

היהדות אומרת שרק אלוהים יודע לבחון כליות ולב, ולא שום יצור אנוש אחר. איש לא יכול לדעת מה אדם מהרהר או חושב בלבו.

זו בדיוק הנקודה שהתורה מנסה לכוון אותך - הקורא אליה... שתתמה, שתאמר מה פירוש ויאמר עשו בלבו. הרי רק ה' יודע מה הוא אמר בלבו ואז תחפש הלאה ותמצא: וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל. מי הוא שאמר זאת? התורה רוצה שהקורא ישאל את עצמו: "מי הגיד לרבקה"? האם רוח הקודש? האם רוח נבואית (נדמה לי שרש"י כך סובר)? ברור כשמש שאנשי החצר שראו את פניו של עשו שהם לא כתמול שלשום, בשל הקנאה שלו, הם יצרו " סרן שמועתי" של ימי קדם, ואמרו לרבקה את הרהורי לבם או את פרשנותם לפניו חמורי הסבר של עשו.

מה פירוש את דברי בנה הגדול. וכאן עליך לשאול עצמך ממה נפשך? אם הוא אמר בלבו אז הוא לא דיבר. ואם הוא דיבר אז הוא לא אמר בלבו! אבל כתוב במפורש שהוא אמר בלבו, ורק ה' יודע מה הוא אמר בלבו.

אז יוצא מכאן ש ויוגד + דברי = הרהורי ומסקנות אנשי החצר ממצב רוחו של עשו. והרי זו הוכחה מתוך עובדות הכתובות בתורה. איך אפשר אחרת?

"בנה הגדול" - ישנה כאן הטעיה סמנטית. מה פירוש בנה הגדול ומה פירוש בנה הקטן? הרי שניהם גדולים. הם תאומים וההבדל ביניהם הוא לכל היותר דקות מספר... אלא שהתורה בכוונה נוקטת בתואר גדול או קטן, כדי ליצור רושם אצל הקורא למעין פער גיל בין השניים. שוב, כדי להגביר את הדרמה והמתח הסיפורי.

יתרה מזו: מבחינת הפן האנושי, ידוע עד כמה חזקה ואיתנה היא אהבת אחים, כך שקשה להעלות על הדעת רצון לרצח אח בשל "כישלונו" כביכול של האב שברך את בנו האחד בברכה טובה והפלה את אחיו לרעה. שהרי אם כבר להאשים מישהו בכשל זה את האב, ולא את אחד הילדים.

קנאת קיין את הבל הייתה בשל הקנאה ל ה'! זה בכלל לא אותו דבר כמו קנאה בין אחים בשל ברכת אב יצור אנושי! יתר על כן, מאז ימי קיין והבל האדם התפתח מנטלית רוחנית ומעשית. ועובדות התורה מדברות בעד עצמן. גם כאשר יצחק מברך את יעקב, לפני יציאתו לפדן ארם, עשו לא מגיב ולא רץ אחרי יעקב להרוג אותו. נהפוך הוא. מחשבתו של עשו אינה בכלל על יעקב אלא על אבא ואמא שלו שהתאכזבו על כך שהוא לקח נשים כנעניות. אז עשו שוכח מהברכה ומהבכורה, הוא קם והולך אל דודו ישמעאל כדי להתחתן עם בת המשפחה כדי לרצות את אביו ואמו. גם כאן חז"ל מתחכמים. מאחר שכתוב במפורש שכאשר יעקב פנה צפונה עשו ירד דרומה לישמעאל (אז איך הוא ירצה להרוג אותו?), אז הם שולחים את אליפז בנו של עשו כרודף אחרי יעקב כדי לרצוח אותו (לא היה ולא נברא).

זה נקרא צדיק אמיתי! בן שזונח את הקנאה, ששוכח מהברכה והבכורה ויוצא לדרך ארוכה למדבר כי לרצות את אביו ואמו. ולקחת לפי רצונם לאישה את בת המשפחה בת דודו ישמעאל.

עשו אפילו לא אומר להוריו - למה לא הזהרתם אותי שלא לשאת נשים כנעניות כפי שהזהרתם את יעקב! שהרי מה אומרת רבקה: וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים.

למה רבקה לא אמרה זאת כאשר עשו רצה לקחת את האישה הכנענית הראשונה שלו. ואם לא ידעה או חרה לה, מדוע לא אמרה כאשר עשו לקח את אשתו הכנענית השנייה? שאלה למחשבה? התשובה ידועה, ואם לא ידעתם הנה היא:

3. עשו כמנהיג באדום יוצא לפגוש באחיו

עשו נעשה שליט באדום והמספר מכין אותנו לכך שעשו היה אישיות שמצד אחד מעודנת מאוד, קרי יחסו כלפי הוריו, ומצד שני גיבור חייל שמילדות היה איש שדה וידע לצוד צייד כמו השליטים המאוחרים שעשו להם מרכבות וחיילים שרצו לפניהם (ראה אבשלום בן דוד, וראה אדוניהו ואפילו דוד שיוצא להכות בעמלקים שפלשו ושרפו לו את צקלג יוצא עם ארבע מאות איש). וכן אחרים. כך גם עשו שהיה איש מדבר הלך עם צבא לקדם כל רעה. כך הוא בא גם אל יעקב: וַאֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר, אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. וַיְהִי, מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים; וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו.

וזה היפה בתורה, שמראה את רגשי האשם והפחד של יעקב, אשר רימה את עשו וגנב ממנו את הברכה במרמה ואת הבכורה בערמומיות, לעומת האהבה החום והשמחה של עשו לפגוש את אחיו. עשו מתעניין באחיו בנשותיו בצאצאיו הוא גם קורא לו אחי. "רב לי אחי" לג ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. הוא גם רצה להחזיר ליעקב את המתנות אשר נתן לו. ההפתעה כאן, לקורא, היא שיאה של דרמה תנ"כית נפלאה. איך אהבת אח לאחיו מוחקת את הפחד ואת רגשי האשם אצל האח האחר, סוגרת פערים ומראה את ניצחון האהבה קבל עם ועדה וקורא.

התורה לא אחת מעלה בפנינו פרדוכסים וזה האחד היפים מהם. אב האומה יעקב או בשמו השני - ישראל, אינו חף מחמדנות, מרכושנות, מגנבה ומרמאות. הוא יצור אנושי כמו כל אחד אחר, הוא לא אלוהי... ואילו עשו אחיו הוא התמים, הוא הגיבור, מוצג כעממי, אדם פשוט, לא מתוחכם, ואולי גם לא חכם במיוחד, אך בעל לב רחב ואוהב.

מי שזוכה להיות אב האומה הוא דווקא מי שלא היית מצפה שהוא יהיה, היינו יעקב ולא עשו. למה? כי הדברים נקבעו כבר מראש עוד בהיות הילדים בבטן האם. כך האלוהים רצה! כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כלומר, זו התזה, זו הקביעה האלוהית ומכאן ואילך איך שלא תסובב את הדברים מה שנקבע הוא שיהיה. גופא דעובדתא מהתורה שעשו הוא אדם טוב.

4. וחוזר אל פרשנות חז"ל

ומה חז"ל עושים ממנו הבה ונראה: חז"ל לא פוסחים אף לא על מילה אחת, כדי להשמיץ את עשו. והמעשה שהם עושים הוא, לענ"ד, גרוע יותר מאשר השמצת הדמות של עשו. בם מעוותים את הכתובים והתכלית לשמה הביאה התורה את סיפור עשו ויעקב. במילים אחרות; התורה הביאה את הסיפור כדי ללמד משהו, והם מתייחסים לאישים כמו יעקב יצחק אברהם כטבו שאסור לנגוע בהם, וכך מסיטים את הקורא מהאמת שהתורה רוצה להראות קרי: גם אבות האומה הם בני אדם רגילים שיכולים לשגות ולעשות טעויות הם לא מלאכים.

הבה ונוכיח זאת: על המילה " ויתרוצצו" כה כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" רש"י אומר "כשהייתה עוברת על פתחי תורה יעקב מפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת". כלומר, עוד בבטן רש"י הורס את תדמיתו של עשו ומעביר אותו על דתו ועמו כנוכרי וזר. ממעייך יפרדו: כה כג מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם" זה לרשעו וזה לתומו.

ברור שרואים כאן פרשנות מגמתית דברים שהומצאו מהאוויר בלא שום שייכות לנאמר בכתובים. "אדמוני" כה כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר לפי חז"ל סימן שיהיה שופך דמים. כלומר, כבר עשו אותו לרוצח בפוטנציה. כה כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה "יודע ציד" לפי חז"ל יודע לצוד ולרמות את אביו בפיו. כלומר עשו גם שקרן ורמאי.

לאחר מכן כתוב": ויבוא עשו מהשדה והוא עייף. איך חז"ל מפרשים זאת:

ויבוא - שבא על נערה מאורסה.
עייף - ברציחה.

כלומר, עשו גם לא בוחל לשכב עם נשים מאורסות מעין להוט מין שכמוהו. ויבז עשו לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה. - העיד הכתוב על רשעו שבזה עבודתו של מקום. עשו לפי חז"ל לא רק נוטה בילדותו לעבודה זרה, אלא גם מבזה כל עבודה של הקב"ה. וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה כ"ו ל"ד: "כל מ שנה היה צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותן..." כאן כבר עשו הופך בעיני חז"ל לסוג של חולה מין הלהוט אחר נשים נשואות. לָצוּד צַיִד לְהָבִיא. כ"ז ה: "אם לא ימצא יביא מהגזל". היינו, לפי חז"ל עשו גם גזלן.

כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא". אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו". ואני שואל: איך חז"ל יודעים מה יצחק חשב בלבו, באותה סיטואציה לפני רבות בשנים לפני שחז"ל נולדו... יתרה מזו, הרי לפי הכתובים עשו היה הבן האהוב של יצחק אז איך ייתכן שיצחק יאומר על בנו האהוב שאינו ירא שמים? והרי זו מגמתיות ברורה להשמיץ את עשו מכף רגל ועד ראש.

לב ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. חז"ל אומרים על כך: "שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע". וכן לב יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ. חז"ל מפרשים: "מיד אחי שאין נוהג עמי אלא כעשו הרשע".

כשעשו לא רוצה לקחת מאחיו ואומר לו לג ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ-לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. חז"ל לא מפרשים זאת כלשון אדיבות ואהבה מצד עשו, אלא אומרים שהוא מנסה להתגאות "ועשו דיבר בלשון גאווה". כשעשו מנשק ליעקב ירושלמי מפרש בעיוות קשה מאוד ואומר שעשו נתכוון לנשוך את יעקב וצווארו נעשה שן....

ואני אומר נו באמת... הרי רואים מגמתיות בולטת; פרשנות רחוקה מהשכל, רחוקה מהאמת, והבעיה שהאנשים לקוחים את דברי חז"ל אלו כדברי אלוהים חיים. וזו דוגמה מצוינת להראות עד כמה הם מגמתיים, ומוכנים לעשות הכל כדי לאמת את התזה שלהם.

5. הטעות הרווחת והאמת המשתמעת

עם כל זאת חשוב לי לומר (והשארתי זאת לסוף כמו היהלום שבכתר) כי העיוות הגדול ביותר בפרשנות חז"ל ובפרשני ימי הביניים ואחרים הוא כשהם כותבים שעשו מכר את בכורתו ליעקב בנזיד עדשים. זה עיוות חמור מאוד של הכתובים, כי זה לא כתוב בתורה. הבה ונוכיח זאת צעד בצעד:

בראשית כה - כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה.

לפי שהבנתי מהמקרא, נזיד עדשים היה באותה תקופה מאכל פופולרי, כמו שאצלנו למשל האורז או האטריות. כך שהמאכל הזה לא היה משהו שופרא דשופרא, אלא אוכל יומיומי מקובל. וסביר להניח שכך זה היה. זאת אומרת מאכל שרבקה ואולי יעקב שהיה מסייע לה היו מכינים למשפחה מדי פעם.

לא כתוב שעשו בא עייף מהשדה ואז זד יעקב את הנזיד. היינו לכבודו או לפי בקשתו, או לרצותו כדרכו יום יום, אלא כתוב כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף היינו כדרכו מימים ימימה זד יעקב נזיד (נראה שפעם רבקה זדה את הנזיד ופעם הוא) עשו מגיע עייף ורעב מיום עבודה קשה של צייד, ומאחר שיעקב זד את הנזיד, הוא מבקש מבעל התבשיל להלעיטו מן האדום האדום הזה (הבקשה להלעיט מראה על הוולגריות של עשו והאדום האדום הזה מראה גם על תאוות האכילה, כך לדעתי, אך אפשר גם שזו הייתה שפת הרועים והבוקרים בהשאלה מהלעטת החיות. יעקב שומע את בקשת עשו אך לא משיב לו, לא אומר לו הנה מיד אבי, הוא מתעלם כביכול מהבקשה. מנצל את עייפותו של עשו ובא אליו בעניין מכירת הבכורה. "לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי".

יעקב לא מבקש מעשו שייתן לו את הבכורה, אלא שימכור לו. מוזר שבן אחים יש בקשה של סחר מכר (רק להזכיר כשעשו פוגש את יעקב לאחר שנים רבות הוא לא מוכן לקחת את מתנת יעקב אליו ואומר לו ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ). עשו לא תמים, אלא רחב לב, והוא משיב ליעקב את מה שלבו אומר לו: "לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה".

זאת אומרת סוף כל בשר למות ואדם לא ייקח אתו לקבר את הונו ואת בכורתו. האמן לי אני לא צריך את הבכורה, אם אתה רוצה קח אותה ובלא שום תמורה. למה בלי שום תמורה? כי אלו היה רוצה תמורה היה נוקב בשמה; היינו תן לי כך וכך סלעים תמורת הבכורה. או כך וכך קח רכוש. עשו לא מעלה על בדל לשונו תמורה כל שהיא הוא רק מזכיר ליעקב ברמז די עבה שבין אחים לא יפה למכור ולסחור אלא לתת ברוחב לב.

יעקב שומע זאת ולבו בוודאי עלץ בקרבו, ומגביר דפיקותיו, ועיניו זורחות והוא מבקש בלהט הכמיהה לבכורה לא רק את ההסכמה, אלא את החותם להסכמה. היינו את השבועה: "לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. מה זה אומר? שיעקב לא מאמין לאחיו. ההסכמה של עשו לא מספקת אותו, הוא זקוק גם לשבועה (תגידו זה לא חוצפה? האם זו אהבת אמת בין יעקב לאחיו"?) בהשאלה של אלף אלפי הבדלות זה מזכיר לי את "הרצחת וגם ירשת". לא רק שאתה מקבל חינם את הברכה, בלא שום תמורה (כי עשו לא ביקש תמורה) אתה עוד מבקש ממנו להישבע לך? כתוב בציניות ובלעג "וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. מה פירוש וימכור את ברכתו ליעקב? לא כתובה שום תמורה, גם לא כתוב שעשו אכן נשבע ליעקב. כתוב, שאמר לו נמכר לך! הינו מכירת חינם!!

כל הסיפור הזה של מכירת הבכורה נאמר במאמר מוסגר, בתוך השיח של עשו ויעקב בקשר להלעיטני מן האדום הזה. ואמנם ממשיך המספר ואומר לנו אחרי שההסכם בוצע והבכורה נמסרה ליעקב, בלא שבועה מצד עשו ובלא קבלת תמורה (אלא אמירה סתמית וימכור את בכורתו במובן של מסר את בכורות), רק אז הואיל יעקב הרמאי והנוכל ללכת למטבח להביא את העדשים ולתת אותם לאחיו העייף והרעב. כמו שנאמר בסוף סיפור המסגרת (הסוגר על סיור הבכורה לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה. עתה נתן לו לאחיו את מבוקשו. עשו אכל שתה וכנראה שמר היה לו בלבו על בקשת המכירה והשבועה, שלא רק אמר כבתחילה מחר אני מת ומה לי בכורתך, אלא שעתה כשהוא רואה את התנהגות אחיו אליו הוא בז לבכורה, כי הוא רואה למה היא יכולה להוביל.

סיפור המסגרת: כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ

סיפור הבכורה (כמאמר מוסגר בתוך סיפור המסגרת)

לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב לד (הסיפא של הפסוק) וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה.

6. סיכום קצר

כאשר אני עצמי קורא את שכתבתי מעלה, אני לא יכול שלא לומר לקוראי חבל! חבל על שדמות חשובה כזאת, מאבות האומה, נכחדה והוקעה מעם ישראל לנצח. וכל זאת בשל תהליכי היסטוריה בת ימינו שהביאה את חז"ל, לענ"ד שלי, לתפוס לה איזה שעיר לעזאזל בדמות עשו, שייצג בפניה את רומי, את הנצרות, ואת שונאי ישראל בגלות, איתם הם ובני עמנו נאלצו להתמודד, ולגמור עליו את "ההלל", בהשמצות ובדיות וסיפורי בדים, המצאות ממוחם הקודח. ממצאים, שאין להם שום זכר בכתובים. וחכמי דורנו, ראשי ישיבות, רבנים למיניהם מנפנפים בתורה שבעל פה. שלדעתם ניתנה עם התורה שבכתב, ולא היא! פשוט לא! אלא נכתבה בימי בית שני ואילך.

ובטוחים שכל מה שחז"ל אומרים זה קודש קודשים. וכך ממשיכים את הביקורת הנוקבת על האיש שמכר את בכורתו, לדעתם, בנזיד עדשים, שגם אם זה נכון זה לא מצדיק להוקיע אותו מעם ישראל. אך הם ממציאים את אליפז ומריצים אותו אחרי יעקב הם הופכים את עשו לבועל נידות ורשע שחפץ גם בנשות יעקב (מי אלו לך?) הם לוקחים אפילו נקודות מעל מלה ודורשים אותן שעשו לא בא לנשק את יעקב, אלא לנשוך אותו... כל זאת כאשר רואים את אהבתו של עשו לאחיו באופן גלוי ומוצהר, כאשר עשו יש לו נשים משל עצמו, והוא שליט ההולך עם צבא של 400 איש ויכול לקחת לו נשים כאוות נפשו. לא אאריך כי המאמר מדבר בעד עצמו אלא גם כאן אסיים מאמר עצוב זה במלה אחת: "חבל"!